יום ראשון, 31 במאי 2015

שלמה שפירא: האריסה - אצל יהודי תימן, כורדיסטאן, תוניס, מרוקו וגם על האריסה איסלאמית שיעית / מלה ומשמעותה

האריסה

שלמה שפירא

האריסה - אצל יהודי תימן, כורדיסטאן, תוניס, מרוקו וגם על האריסה איסלאמית שיעית


למקור המילה האריסה יש קונוטציה עברית וערבית משותפת. הרס – בעברית, במשמעות נתץ, החריב והרש בערבית במשמעות של כתש...
אצל יהודי תימן, האריסה היא חיטה גרוסה מבושלת היטב עם דבש וחמאה הנאכלת כדייסה, בין השאר ניתנת ליולדת לאחר הלידה. אצל יהודי כורדיסטאן שבצפון עיראק, האריסה היא תבשיל של חיטה לבנה, בלי הקליפה, שהותפחה היטב בתוספת עם בשר ועצמות עם תבלינים שונים ומתקבל תבשיל טעים.
אצל יהודי תוניס, האריסה היא תערובת של פלפל אדום יבש וטחון, בתוספת מלח ושמן המהווה תבלין יסודי לסלטים, למאכלים ולתבשילים שונים.
אצל יהודי מרוקו האריסה כמו אצל יהודי תוניס אלא שכאן האריסה מהווה מאכל בפני עצמו וכמות השמן בה רבה ובולטת ומתקבל מעין "סלט טורקי".
כנראה שיש להאריסה מקום אצל יוצאי קהילות אחרות מהמזרח ומארצות האיסלם.
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד. 

יולי 2005

יום שבת, 30 במאי 2015

שלמה שפירא: הדמוגרפיה המסוכסכת בעיראק - (שממשיכה להסתכסך עד היום - מאי 2015) - כתבה שלי מספטמבר 2006

שלמה שפירא

הדמוגרפיה המסוכסכת בעיראק - (שממשיכה להסתכסך עד היום - מאי 2015)
כתבה שלי מספטמבר 2006

שלא נטעה. בדמוגרפיה המסוכסכת בתוך עיראק יש לאומים רבים: הרוב הם המוסלמים ומיעוטם נוצרים. יש מוסלמים סונים ומוסלמים שיעים, סונים כורדים ויש גם שיעים ממוצא פרסי, ומוסלמים ממוצא טורקי ואחרים. משנות העשרים של המאה שעברה, ובעיקר רוב הממשלות הפרו-מערביות בעיראק, עשו צעדים מעשיים גדולים כדי לאחד את כל מרכיבי הדמוגרפיה הזאת לאומה אחת, האומה העיראקית (אפילו חלק מיהודי עיראק נישבו בקסם הזה). בין הסונים והשיעים יש דתיים ויש חילוניים, יש קפיטליסטים ויש קומוניסטים, לא דומה הזהות העיראקית השיעית לזהות האיראנית השיעית ואין דומה הזהות העיראקית הכורדית לזהות הטורקית הכורדית. גם אם ארה"ב הייתה רוצה, היא לא יכולה לפרק את עיראק ולמסור חלק לירדן, חלק לטורקיה, חלק ל- כווית, חלק לסעודיה ולצמצם את שטחה של עיראק, כי רק סילוקו של סדאם עומד על הפרק אצל הקבוצות האלה, והשלמות הטריטוריאלית של עיראק תישאר בעינה. בכל מקרה כל קבוצה ומצבה. מעניין היה לראות על מרקעי הטלוויזיה שתי משפחות שרואיינו ע"י כתבים צבאיים אמריקאים. משפחה אחת אמרה "אולי, יהיה לנו טוב עכשיו, אך השאלה שמעניינת אותנו איפה העזרה המידית לה אנו זקוקים במזון ותרופות. ילדינו רעבים וחולים", משפחה שנייה אמרה "יש לנו מקלט, ובו אוכל ומים, וגם אם יהיה צורך בתרופות נגשים לבית מרקחת וקונים". משפחה אחת היא ענייה ואולי שיעית, ומשפחה אחרת מבוססת ואולי סונית, ושתיהן נמצאות על ציר ההתקדמות האמריקאית לכיוון בגדאד. כיבוש ושיבוש עכשיו שכל סמלי סאדאם מפוצצים ברחבי עיראק, צריך לשנן משהו על כיבוש. כיבוש יכול לגרום לשיבוש. כאשר כובשים ארץ משתבש בה הסדר, גדלה ההזנחה וגם עורבי אורח עלולים לחוש בכך ויעטו לסעוד את לבם במחיר מציאה. כיבוש חייב להיות הגון במסגרת אנושית ולא להביא להתאבדות עם. יש הטוענים במערב: מה רוצים מסאדאם של היום? סאדאם הרודן רב העצמה, על שכירי חרבו, שהיה עריץ מאין כמוהו, שבלבו לא היה מקום לקרובי משפחתו, שיזם והתנסה בכל המלחמות המכוערות והיה "אב כל המלחמות", שלא כיבד מקום קדוש, התחיל לכבוש את יצרו הרע. גם מחוץ וגם מבית. הוא כבר אינו איש עריץ וחזק, ועובדה היא שהכניס פקחים והוא מתייעץ עם אנשים מכל העולם. הפסיק לחשוב על שיגור טילים וכמעט השמיד כל נשק ההשמדה ההמוני שברשותו, ועכשיו חושב יותר על עמו. לטיעונים אלה אין בסיס. טוב שארה"ב החליטה לצאת למלחמה הזו "גם למען יראו וייראו". התמוטטות משטרו של סאדאם תעביר מסר גם לאיראן, גם ללוב ולמדינות אחרות שחצי השנה מפרידה ביניהן ובין היותן בעלות פצצות גרעיניות. זה מעניינה של ארה"ב וצריך להיות עניינו של העולם החופשי. אסור לה (ולנו) לזלזל בסכנות, ולהרים ידיים שיתפרשו שסדר אנושי יכול לעבור שיבוש. האפיפיור והאיסלם המתעורר "האפיפיור מודיע על איום גורלה של האנושות". הוא אפילו לא הדגיש את "האנושות העיראקית" הרואה מוות ומרגישה סבל רב, ושסבלה יותר מכל ממשטרו של סאדאם. "האיום על האנושות" זה בעצם האיום על "האנושות הנוצרית המזרח תיכונית", שבכל יום הולכת ונרמסת ומתמעטת בגלל ההתעוררות האיסלמית. האפיפיור יודע שאפילו אם יהיה סוף למשטרו של סאדאם עדיין האיסלם המיליטנטי מאיים על גורלה של "האנושות". כך שהאפיפיור צודק בדבריו. האיסלם העולמי שקורם יותר ויותר עור וגידים וטרור רב, אינו מסתפק בבן-לאדן ובסאדאם חוסיין. יש לו עוד הרבה מוג'הידים שעומדים בתור כדי להמשיך ולאיים על "האנושות". התחכומים הבין-לאדני והסאדאמי ואחרים מקובלים ומתקבלים מאד על ידי ההמונים המוסלמים. העולם המוסלמי שהיה שסוע, מודע היום מאד לליכוד שורותיו ולהדבקת פערים. אפילו ל- "הבה ונתחכמה לו" של "הכס הקדוש" יהיה קשה להושיע את "האנושות". הנקודה הישראלית במלחמה האזורית המזרח-תיכונית הזאת, האומה שלנו לא עברה את מבחן ההישרדות בשעת אמת. צריך לעצור ולבדוק איך התנהגנו בזמן המלחמה, מה עשינו, איך התבטאנו, איך שינסנו את כוחותינו הפנימיים כדי שנדע מה באמת חוסננו בזמן מלחמת-אמת. פעם, כל אחד ידע לעזור לעצמו בשקט, בשקט ועזר לאחרים שנזקקו באמת לעזרה. היום, כל אחד יודע לבקש ולדרוש שיעזרו לו, אבל שוכח לעזור גם לאחרים.

יום חמישי, 28 במאי 2015

שלמה שפירא: כתבה שלי מיום 13.09.2005 / הג'יהאד הגדול של אבו-מאזן...לקבל מאיתנו ויתורים דרמטיים על מגש של כסף וכבוד / נושא: שכנים

שלמה שפירא

הג'יהאד הגדול של אבו-מאזן
13/09/2005 

אבו מאזן לא בא לְבַכּוֹת את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא כדי לקבל מאיתנו ויתורים דרמטיים על מגש של כסף וכבוד 


אבו מאזן מצהיר שהוא מתנער באופן דרמטי מדרך האלימות והטרור והוא מדגיש שהוא נבחר לתפקידו הרם בגלל הצהרתו שיעצור את המרכיבים הצבאיים כמו אלה שהיו באינתיפאדה. אך הצהרה לחוד ועובדות בשטח לחוד.
מבחינה פוליטית, אין למעשה הבדלים משמעותיים בין ערפאת ל- אבו מאזן, כי אבו מאזן בא מאותה אסכולה של ערפאת ועמדותיו דומות לו בשיח הפנימי הפלשתיני. מהבחינה המדינית יש לאבו מאזן ולשרון אינטרס להפוך את ההתנתקות למקפצה מדינית בשיח שבין הצדדים, ומכאן החשש לוויתורים משמעותיים נוספים מצדנו לפלשתינים, מבלי לקבל תמורה.
ומה אנחנו כבר נתנו בתמורה לספק התנערות מהטרור שמספק אבו מאזן? מסירה פיזית של שטחי גוש קטיף ורצועת עזה, תוך פינוי תושביהם והפיכתם לפליטים המחכים שהשלומיאליות הפוליטית תסדר להם בית. אנחנו סיפקנו ל- אבו מאזן את הרושם שהפינוי הוא הישגו, וזו מעין מתנת הצלחה המוגשת לו על מגש של כוח, כסף ושחיתות.
אבל הדבר המשמעותי שנתנו ל- אבו מאזן הוא שאפשרנו לו להקים מדינה, עם כל ההשלכות הצבאיות והביטחוניות לכך. ''אנו זכאים למדינה'', הוא אומר, אך מה יהיה אם המדינה שתקום תהיה מדינת טרור? כי התבטאויותיו של אבו מאזן עדיין מושתתות ובאות מקו האש (''אנו מוקירים את - שאהידים''; ''ערביי ישראל הם הפלשתינים שבפנים''). אבו מאזן מבקש מארגוני הטרור ''הפסקת אש'' עד הבחירות. ומה יהיה לאחריהן?
האם אפשר להאמין ל- אבו-מאזן כאשר אנשי החמאס עצמם טוענים שהאיש לא מיישם הסכמים? דיכטר הציג לא מזמן את תרבות ה''יעני'' של הפלשתינים והדגיש שהפלשתינים, ואבו מאזן ביניהם, לא עמדו באף סיכום שהושג עמם בחמש השנים האחרונות של האינתיפאדה.
האם מישהו האמין ל- אבו מאזן שאמר שיהפוך את בתי-הכנסת בגוש קטיף למרכזי צדקה? אבו-מאזן מתייחס למילה ג'יהאד בקונוטציה של חריצות ודבקות במטרה. הוא מתנה את ג'יהאד הבנייה בנסיגה ישראלית מכל ''השטחים הכבושים''. אנו מצדנו מצפים לראות את הג'יהאד הגדול של אבו מאזן בריסון ארגוני הטרור ואיסוף הנשק מהפעילים בהם. האם נראה את אבו מאזן מצליח לקדם באמת ובתמים רפורמה במנגנוני הביטחון ברשות לקראת מדינה שוחרת שלום אמת לשכנתה?
אם ארבע שנות אינתיפאדה היו בשבילו ג'יהאד קטן, אז מה יהיה בג'יהאד הגדול, האם נוכל לעצור את ה''בן-לאדן'' הפלשתיני?
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד. 

שלמה שפירא: אוהל המעברה חוזר ומה יש להציע לנאהלי האוהלים / שיר

שלמה שפירא


אוהל המעברה חוזר ומה יש להציע לנאהלי האוהלים


אוהל הוא חדר-חשכה, חדר-רעדה, חדר-צעקה, חדר-מחאה, חדר-הסבה, 
והוא חדר-משל: חדר-המאבק שהיה בשוק מחנה-יהודה,
שפרשים רכובים על סוסים אומנו לסלק כל חדרי החדרים במאבק לדיור הולם.
ומה צריכים לעשות כל אלה שהם באמת חגורי עתיד-בית לכלל? :
שובתים רעב נֶאֱהלֵי-האוהלים
שובתים רעב עד הבימה
שובתים רעב עד שינקין ואלנבי
שובתים רעב עד מגדלי-עזריאלי
שובתים רעב מול כל "עיגלו" של עשירים שאין בהם נפש "כְּרֹב  חַסְדֶּךָ"
שובתים רעב למען החיים, החיים למען בית הוגן וצודק לנפש אדם
                                                                  הומייה וצופיה
שובתים רעב ולא מרפים
לא מרפים ולא מרפים... 
ומוטב המוות מאשר להיות חסר-בית.

פברואר 2014

פרופ' אפרים יצחק מגיב על "מה הגנטיקאים לא רוצים לספר לנו"שאותה הביע ירון לונדון / נושא להדגשה

שלמה שפירא
  
  
תגובה לירון לונדון על "מה הגנטיקאים לא רוצים לספר לנו", שיהודי תימן הם למעשה גרים (ידיעות אחרונות, 2.2.96), מאת: פרופ' אפרים יצחק בביטאון "תהודה" (מס' 16), 1996 מטעם "האגודה לטיפוח חברה ותרבות", בעריכתו של פרופ' אבשלום מזרחי
  
אל עורך "ידיעות אחרונות"
הייתי רוצה להתייחס לכתבה "מה הגניטקאים לא רוצים לספר לנו" מיום 2.2.96, אשר בה ירון לונדון מנסה לקבוע שיהודי תימן ובני עדות אחרות הם למעשה גרים, לעומת יהודי אירופה "המייצגים האמתיים", מבחינה גנטית, של היהודים הקדמונים.
מבחינה היסטורית, העם היהודי לא רק שקיבל את הגרים בזרועות פתוחות, אלא שהם זכו להערכה מיוחדת בין השאר מהרמב"ם, בגלל שהם קבלו עליהם עול תורה בהתנדבות ומרצונם החופשי. בין הגרים המפורסמים, נמנים אישים חשובים, מלכים וגם חלק מחכמי התלמוד.
אין אנו יכולים לקבוע מיהו יהודי אותנטי, "Genatics Links for Scattered Jews", מסיקה פרופ' בת-שבע בונה-תמיר מהמחלקה לגנטיקה אנושית באוניברסיטת תל-אביב, מסקנות דומות למאמר ב"ידיעות אחרונות". בהסתמך על סוג הדם, אנזימים ומרכיבים אחרים של ה-DNA, קובעת פרופ' בונה-תמיר שכל היהודים שייכים לקבוצה אחת מבחינה גנטית, וזה מתבטא בעיקר אצל יהודי פולין, עיראק, גרמניה ורוסיה. היא טוענת שליהודי תימן יש תכונות גנטיות כמו לערבים מחצי האי ערב והם (התימנים) כנראה צאצאים של שבטים ערביים שהתגיירו לפני מאות רבות של שנים.
במכתב תגובה שלי למאמר הנ"ל מ-1985 עמדתי בעיקר על הנקודות הבאות:
א. פרופ' בונה-תמיר עשתה טעות בכך שניסתה להסיק קביעות - היסטורית- חברתית - תרבותית בהסתמך על מחקרים מדעיים שעדיין לוקים בחסר (אם כי יתכן שיש להם אולי שימוש רפואי).
ב. מתוך דבריה לגבי היהודי האותנטי מבחינה גנטית לעומת יהודים שהתגיירו, ניתן להסיק מסקנות הפוכות לגמרי. הרי התנ"ך מתאר את היהודים כעם שלידתו בכנען ואשר מוצאו מאותם משפחות אשר מהן נוצרו שבטי ערב: עשו אבי אדום ויעקב אבי ישראל היו אחים תאומים. ישמעאל ויצחק היו גם כן אחים. הדעת נותנת שעל פי קשר משפחתי ברור זה, היהודים הקדמונים היו דומים לערבים, כמו התימנים...ודווקא יהודי אירופה שאין להם כל קשר דם ולא צורה חזותית כמו לערבים הם כנראה אלה שהתגיירו והצטרפו יותר מאוחר לעם היהודי...
ג. לא רק שלהיבט הגנטי אין משמעות, הוא אינו תורם מאומה לאחדות ולשותפות ההיסטורית שאפיינה תמיד את כל בני עמנו.
  
על עיתונאי בכיר כמו ירון לונדון, מוטלת האחריות ציבורית לבדוק היטב היטב את דבריו לפני שהם מתפרסמים, כדי למנוע אינפורמציה מוטעית. לצערי, נראה לי שהקביעות החמורות במאמרו, המטילות למעשה כתם על עדה שלמה, נכתבו במשיכת קולמוס ללא בדיקה מקיפה ומעמיקה שחייבת לעשות במקרה כזה. דוגמה לכך ניתן למצוא בדבריו לגבי דוד המלך. במאמרו, כותב ירון לונדון שדוד הוא צאצא של רות המואביה כלתה, שאכן התגיירה.
  
פילו-גנטיקאים הגיעו להשערה שיהודי תימן הם גרים, בהסתמך על מחקר קצב השינוי של ה-DNA המיטוכונדריאלי, בהשלכה לתקופה 2000-2500, הם מניחים שהתימנים הם צאצאי שבטים בדואים מצפון חצי האי ערב. חוקרים שבדקו את השושלת המשפחתית של עשו (אחיו התאום של יעקב) מניחים שאכן צאצאיו שכנו בצפון חצי האי ערב. בהנחה שעשו ויעקב חייבים להיות שייכים לאותו "קוד גנטי" - הרי יהודי תימן הכי קרובים גנטית לקוד זה.
  
חכמי התלמוד אינם ידועים כגזענים, אך באחת הסוגיות הדנות בצבע פניו של יהודי, הם מציינים שזה לא לבן לגמרי ולא שחור - משהו באמצע (ראה משנה טהורות, נגעים ב:א). בהנחה שחכמי התלמוד נמנו על בעלי "הקוד הגנטי" הנכון - הרי אין ספק שזה תואם יותר את יהודי תימן...כמובן שאין להסיק מכך שרק התימנים או רק יהודים בעלי עור דומה הם יותר יהודים מאחרים. זה רק מוכיח שזה מגוחך ובוודאי לא מועיל לקבוע מיהו יותר יהודי על פי סטנדרטים גנטיים. לגבי יהודי תימן, כל החוקרים מסכימים שאין שום עדה בעם היהודי ששימרה את ערכי היהדות בצורתם המקורית והעתיקה כפי שהם שימרו ומשמרים אותם עד היום. מלומדים יהודים מערביים כמו ספיר ו- גוייטין מתארים את יהודי תימן כְּהָכִי יהודים מכל היהודים...לא רק בגלל המאפיינים השמיים החזקים, אלא גם בגלל שמירת ומקוריות ערכי היהדות, העברית הצחה השגורה בפיהם, קריאת התרגום הארמי בעת קריאת  התורה, צורת הלבוש, המנהגים, נוסח התפילה ושאר מאפיינים המציגים בצורה ברורה זיקה ליהודים של תקופת התלמוד.
  
נתון מדהים נוסף: עדה קטנה זו המהווה אולי מכלל היהודים בעולם שימרה 25% - 30% מכלל כתב היד בעברית ובארמית.
  
לסיכום, העם היהודי ובמיוחד העם בישראל דומה לעם האמריקאי המהווה כור היתוך הנבנה בתהליך מתמשך על-ידי בני-אדם שונים ממוצא שונה ובעלי צבע עור שונה, אשר המאחד והמקשר ביניהם היא האמונה באותם ערכים. כולנו בני עם אחד ואל לנו לנסות אפילו להמעיט בערך אף אחד מאיתנו, בהסתמך כביכול על טיעונים דתיים או גנטיים. פעילות כזו גורמת רק לפילוג וליצירת דרגות שונות של יהודים.
במקום להתעסק בשאלה "מיהו יותר יהודי". עלינו לטפח את הפלוריזם של בני העדות השונות, ולעודד את ההערכה ההדדית ואת המשותף לכולנו - שמירה אדוקה על מסורת עם ישראל.
  
הערה שלי לאור התגובה הזו:
אולי נקודת-המוצא הגנטיקאית הזו צריכה להיות הפוכה, שהתימנים במרחב הערבי-השבטי הם לא ה"גרים" אלא היהודים המקוריים, ויהודי פולין , עיראק , גרמניה ורוסיה הם הגרים שקבלו עליהם עול תורה בהתנדבות ומרצונם החופשי. אני, כיוצא-עיראק, לא אבוא בטענות אל איש, בנקודת-המוצא ההפוכה וישקטו יוצאי-תימן!
  

יום רביעי, 27 במאי 2015

שלמה שפירא: על קפריזות / הבעת דעה

שלמה שפירא

על קפריזות

מתי קפריזה היא גחמה זרותית ומתי היא ידידותית
מתי היא אמנותית ומתי היא זִיבְלית
מתי קפריזה זוכה לעדנה ומתי לזלזול ולהרמת גבה
מדוע הפסיכיאטר רואה באחת אמנות ובאחרת סימפטום של מחלה
מה שונה קפריזת "הכבשׂה" של מנשה קדישמן מ"אותם כוסות זכוכית לשתיה - בקביעות"...
המשותף לכל הקפריזות :
שכל קפריזה ניזונה מן הגלגל החוזר שבה, החוזר על עצמו שוב ושוב.

שלמה שפירא: "מסדה" - חנות הספרים המיתולוגית בהרצליה, חסרה לי ב"שבוע הספר" 2010 / הנחלת הספר

שלמה שפירא

"מסדה" - חנות הספרים המיתולוגית בהרצליה, חסרה לי ב"שבוע הספר" 2010
על חנות הספרים המיתולוגית "מסדה" בהרצליה שנסגרה השנה
על אשר קוצנוק ז"ל ועל בתו תמר תבדל"א שהיו מעורבים מאד בהנחלת ספר

פגשתי אתמול ביריד "שבוע הספר" את תמר ובעלה שמשון בכור מסתובבים בין דוכני הספרים בככר רבין בתל אביב. תמר ניסתה בכל כוחה,עד לאחרונה, להמשיך ולהחזיק את "מסדה", חנות הספרים המיתולוגית שהייתה ממוקמת בטבורה של הרצליה, במרכזו של הרחוב הראשי בעיר, רחוב סוקולוב. שנים רבות "מסדה" ובעליה היו מעורבים בהנחלת הספר בהרצליה, משנת 1952-2010 (נסגרה השנה ב-12/2/2010), שנוהלה על ידי אשר קוצנוק ז"ל ואשתו אידה ז"ל , ולאחר מכן על ידי בתם תמי-תמר תבדל"א. ראוי לציין שאת ספרי הטובים רכשתי במשך שנים רבות ב"מסדה". אני קניתי ספרים גם בגלל המלצתם של המוכרים שסמכתי עליהם, כי הם לא רק מכרו, אלא קודם כל עיינו בספר והרגשתי שהמלצתם האישית טובה ונכונה מאד. הם גם ניסו לתת לקונה את ההנחה המקסימלית בקניית ספר וזאת מבלי שבקשת. אני,למעשה, קניתי ספר לא רק ממוכר אלא גם מידיד ומידיד-ספר.
לשאלתי "האם את כמוכרת ספר ותיקה שנים רבות, מרגישה שהספר הכתוב על הנייר הולך ומאבד את מקומו בחיינו? היא עונה שהיא לא חושבת, הספר לא מאבד את מקומו ויש כותבים טובים וסיפורת טובה מאד ותימשך הקריאה מן הספר. אני חיכיתי עד לשבוע הספר וכל מה שראיתי במדור הספרים ב"הארץ" ועניין אותי קניתי בשבוע הספר. כ- עשׂרים ספרים קניתי הפעם. בעלה שמשון שהיה לידה הוסיף שאשתו תמיד הייתה אשת ספר ועכשיו עוד יותר, "היא קוראת המון".
יוני 2010

יום שלישי, 26 במאי 2015

שלמה שפירא: הידוק הידורה של ארץ-ישראל / שיר

שלמה שפירא

הידוק הידורה של ארץ-ישראל

הדקי אותי חזק
בחיבוק נצח הידידות, הרֵעות, האהבה
זהובים ותכולים ימי חיינו
ביתנו עומד ומסביבו מידה טובה של אושר
הציפור קולט שירי זריחתנו
הימים יפים בריח קלמנטינות בְחִין של פעם
הכל פתוח לפנינו, עוטים תקווה על כל מרבדיה
ראשינו עטורים ריח עִשְׂבי טללים גם בלילה
אשרי האדם החי על אדמתו. 

26.05.2015

יום שני, 25 במאי 2015

שלמה שפירא: אמי אמי...אהבתי אליה כְּאֵם רחומה בבדידות בין הַבָּרור לצר של היום / שיר

שלמה שפירא

אמי אמי...אהבתי אליה כְּאֵם רחומה בבדידות בין הַבָּרור לצר של היום

אמי אמי המנוחה - רימה בת שׂמחה זכרונהּ לברכה - שהייתה, לפי ענייות דעתי, במסירות נפש לתורה יותר ממסירות נפש לילדיה,
אתמול חשבתי עליה
היום יום פטירתהּ
הקדשתי להּ מזמורים מפרקי תהלים
הדלקתי נר-נשמה לזכרהּ...
חלפו הזמנים והשתנו מיום מותהּ
אהבתי אליה כְּאֵם רחומה בבדידות בין הַבָּרור לצר של היום.

תהי נשמתהּ צרורה בצרור החיים!

 25.05.2015

יום ראשון, 24 במאי 2015

שלמה שפירא: תיקון חוצות / שיר

שלמה שפירא

תיקון חוצות

נסתפק בטבע הבריאה. נשמור על טבע הבריאה...
גם אדם עם מרפסת קטנה עליונית-גורל בבית צנוע, יכול לחוש ולראות עדן הגן בהדרו.
יצייץ הבוקר, יהמה הבוקר, יתנופף בשיר הבוקר, ישקיט לב אדם הבוקר
ובגלל זה חשוב שאדם יעריך מה יש במרפסת אוהל ביתו
ואל ייגרר לארמונות אל-חלד למראית עין ויעסוק בתפֵלות-דרך, בשווא ובפלילים.

חג השבועות, שעת תיקון-חצות 24.05.2015

יום שבת, 23 במאי 2015

שלמה שפירא: בחג השבועות תאכלו קאהי (כּאהי) ומזל טוב לכם / כמו שיר

שלמה שפירא

בחג השבועות תאכלו קאהי (כּאהי) ומזל טוב יהיה לכם

בחג השבועות תאכלו 'קאהי' (כּאהי):
ידיכם בחמאה מזלכם בחמאה
ובתוספת מי-סוכר (רצוי עם הֵל) או דבש, שנתכם הקרובה תהיה שמנה וגם מתוקה.
נזכרתי ב- 'מופלטה' של המרוקאים, 
נזכרתי שפעם קבלתי 'מלווח' תימני והוספתי לו דבש, ובלי ידיעה, אולי גם מזלי הפך שמן ומתוק בן-רגע.
תהיתי היום איך אנחנו כולנו קשורים ומקושרים בנפש חיה שמנה ומתוקה בנתיבות עולמנו.
חג שבועות שׂמח!  

23.05.2015 

שלמה שפירא: מה מתאווה אדם כשפוגש נימפיאת-חג שלו

שלמה שפירא

מה מתאווה אדם כשפוגש נימפיאת-חג משלו

מה מתאווה אדם כשפוגש נימפיאת-חג משלו,
הים שמיים, השמיים יופי ומעמד יפה בנפש ובין הבריות
ובמעמד הר שׂמחה, צהלה והאצלה מבקיאות נפש אהובה,
ניצוץ אלוהי, עשׂרת דיברות-יופי ציוויי אהבה.
ובאווירת חג אוורירית ורגועה, התורה כולה נושׂאת חלום-אמת,
                                      חג והדרו בשובבות נפש ובהודייה.

23.05.2015

יום חמישי, 21 במאי 2015

שלמה שפירא: ומהו תיקון (אזכיר שבליל חג השבועות יש תיקון בבתי-הכנסת, בבתים ובאירועים חילוניים בנוסח 'תיקון') / שיר

שלמה שפירא

ומהו תיקון  (אזכיר שבליל חג השבועות יש תיקון בבתי-הכנסת, בבתים ובאירועים חילוניים בנוסח 'תיקון')

ומהו תיקון:
רקמת מלים שלופה בפסטיבלי שירה, בסינמטק המולה - והרבה מפגשים בבתי-הכנסת ובבתים ומשננים סביב התורה.
אך מה עם מטלות הנפש -כל השנה ולא רק לאורך ליל-החג ערים ואין שינה עד הזריחה?
ומה עם יראת-שמיים כל השנה?
ומה עם פשטות-עם בשעת קציר והאמונה כל השנה?
ומה עם תיקון המידות בשעת המידה?
ולאחר קציר-העומר, מה קוצרים החוגגים בלילה
האם רק הלילה, צמאים ושותים החולבים והחובצים דברי-תורה?
ונזכור שכל מה שיש לבן-אדם - נפשו
ומאחורי שכבות נפשו שלם יהיה בנפשו כמשיב ויודע את לבבו
וכל המשיב היטב את לבבו יודע לבוא ולתקן נפשו בשלהבת-יהּ'
"אנא בכוח ימינך תתיר צרורה".



שלמה שפירא: את קונכייה מאזינה יועצת הומייה לרפואתי / שיר

שלמה שפירא

את קונכייה מאזינה יועצת הומייה לרפואתי
                                   השיר מוקדש ל- ד"ר דניאלה צ'יובורציו

זכור ידידי, אל תסתיר מידע על גופך ונפשך מן הרופא האמּתּי.
ואת הרופאה שלי, תכלית הרופא המרפֵא חולה במומחיות יסודותיו ובקיאותו למרגוע והצלה.
ועד שפגשתי בךְ, לא בניתי לבבי היטב כל-כך אמונה ברופאים.
את קונכייה מאזינה יועצת הומייה לרפואתי.
בתשלובת הופעתך היפה הנאה החיננית המרשימה, את מוסיפה עוד חן ליופיו של הרופא.
מודה אני לך ברוב רצון וידידות על האור הרב שאליו נחשׂפתי שמעורר שחר חדש ביום בריא.

19.05.2015

יום רביעי, 20 במאי 2015

שלמה שפירא: אתיופיזם / שיר

שלמה שפירא

אתיופיזם

אני מוכרח לדעת מדוע אני נעקץ תמיד יותר מן האחרים.
האם הריח שבי מושך לעקוץ אותי יותר מן האחרים?
האם כך עושׂה אדם לאדם שמנסה לעקוץ את האחר כמו היתוש?

20.05.2015

יום שני, 18 במאי 2015

שלמה שפירא: בחירה במקום למידה / ללמוד באמת / ללמוד באמת, למשל - מה ייחודה של כל ציפור וציפור באשר היא // הבעת דעה

שלמה שפירא

בחירה במקום למידה
ללמוד באמת 
ללמוד באמת, למשל - מה ייחודה של כל ציפור וציפור באשר היא

בוחרים מלכה, בוחרים סלברייטאי וסלברייטאית, בוחרים מסעדה, בוחרים ובוחרים ומה לא, כל יום ראשון וחמישי בוחרים. גם בוחרים ציפור לארצנו. וכאן הערה בבחירת ציפור:

ניכר הויֶה ויהיה, שעניין בחירת ציפור ארצנו היום, בציפור נפשנו היא , ולא כן הדבר. לא כך למדונו מורינו לטבע - שׂמאלי ומנדלסון ואחרים - לעשׂות מלאכה חפוזה, למשל, ל- 'שרוני המזוין' ולבכֵּר ציפור אחת על אחרת. הצפרים לא נשתנו מורי הטבע שלנו משתנים ואנחנו משתנים, ולאתכלית ה"השוואהשנשתנית מציפור אחת על משנֶהָ ילמדונו "צפרות" וגם אם נאמץ ציפור מסויימת לכולנו, כל ציפור פועמת חיים בפני עצמה ורק מלך העולמים מפענח צפרים ומה תגדנה הציפורים שאדם מרכיב אותן זוּ על גבי זוֹ ומשוון, ואם רוצים אנחנו לעורר בתוכנו יראה ואהבה ל"ציפור" נחזור לשורשינו ונלמֵד בני ישׂראל  "ציפור" ומה באמת ייחודה של כל ציפור וציפור באשר היא .

אוקטובר 2008

יום ראשון, 17 במאי 2015

שלמה שפירא: מכתב מְשְָׁכֵן שגר מלמעלה / שיר

שלמה שפירא

מכתב מְשָׁכֵן שגר מלמעלה

"אמי ואבי יצאו לצייד והשאירוני לבד".
"באו אנשים טובים, אספו אותי לביתם וזה יפה מצידם".
השכן מלמעלה כתב לנו מכתב:
"מזל טוב שקניתם כלבה חדשה,
אבל זה בלתי אפשרי יותר עם הנביחות שלה...זה כאילו שהיא נמצאת אצלי בסלון...".
"אשתדל ללמוד מהר פחות ופחות לנבוח, יותר ויותר לכשכש בזנב".

מאי 2015

יום שבת, 16 במאי 2015

שלמה שפירא: תיקון געגוע - טעיתי...כמו אז, כן עתה, תמיד אהבתי / שיר

שלמה שפירא

תיקון געגוע - טעיתי...כמו אז, כן עתה, תמיד אהבתי

טעיתי.
אני ישן על מקומי ושוב חלמתי:
יותר מחמש-עשׂרה שנה, אני מנסה 
לתקן את טעותי כדי למצוא ולפגוש כמה מן הנפשות שאהבתי.

כמו אז, כן עתה, תמיד אהבתי.

16.05.2015

יום שישי, 15 במאי 2015

שלמה שפירא: לחייך ואנחנו מחייכים, כי החיוך מרפא את הנפש / שיר

שלמה שפירא

לחייך ואנחנו מחייכים, כי החיוך מרפא את הנפש

לחייך ואנחנו מחייכים, כי החיוך מרפא את הנפש.
בנק החיוך שבנו פותח שערים לפנינו
ואנחנו יודעים זאת עם משקפים ובלי משקפים.
ואם מישהו זקוק לרופא בגיל שלנו
כמה ישב אצלו ובצלו, כי ערב שבת היום שמחייך אלינו.
גם שדברים שונים ומשונים לפעמים מציפים אותנו, אנחנו נחייך
כי טוב לחייך ונמשיך לחייך גם אם זה יהיה ביטול של זמן.

15.05.2015

שלמה שפירא: אופוזיציה קואליציה ואזרחים (הרהור אזרח מהשבעת השׂרים הלילה) / הרהור-שיר

שלמה שפירא

אופוזיציה קואליציה ואזרחים (הרהור אזרח מהשבעת השׂרים הלילה בכנסת-ישראל)

אופוזיציה: 
משעות הלילה הזה תחכו להביט בנו איך נַגֵּן איך נלחם על דמוקרטיה אמתית,
כי שעתנו יפה שבעתיים מְהַדְרת ענוותנו שהיא מטֵה לחמנו... 
והקרקס האישי של ראש המדינה עומד להיפסק! 

קואליציה:
פעם ראשונה פעם שנייה פעם שלישית
מצפים שהכול יעבור בשלום ויתקבל...
 עוד נמשול בלי בעיות לאורך כל הקדנציה.

אזרח:
הערה: כל אחד מאיתנו לא מצפה ולא אוהב מנהיג קרקסי ומקווה אני כאזרח שאתבדה!
כי אני מצפה ממנהיג מוביל את המדינה בכהונתו, שדמותו המושלת תהיה נאצלת קורנת אור בטחון עזרה וישועה,
וחוסנה של הדמות הנדרשת יהיה מושך כל-כך גם בנו
ומה יש בי (ובנו) הנמשך בערגה לדמות כזאת שתהיה נאהבת עלי (עלינו) על כולנו וגם נפשנו תאהב אותה?
אם מעשׂי-הדמות יוכיחו ויגידו זאת!

14.05.2015

יום רביעי, 13 במאי 2015

שלמה שפירא: על מאזני-כפות - הצפרים ואנחנו / שיר

שלמה שפירא

על מאזני-כפות - הצפרים ואנחנו

פחות ופחות אנשים קשורים היום לצפרים, יותר ויותר למחשבים.
ואין כמו השיר היודע מה טוב לצפור ומה טוב לאדם:
צפרים שרות את הבוקר המוקדם מן הלָיִל
אנחנו שרים את הליל המוקדם מן היום. 
ואין כמו הפרי היודע מה טוב לצפור ומה טוב לאדם:
צפרים אוהבות את הפרי החמוץ מן הבוסר
אנחנו אוהבים את הפרי המתוק מן הבוסר.
ואין כמו השקיעה היודעת מה טוב לצפור ומה טוב לאדם:
צפרים נמים את הלילה לשֵׁנה
אנחנו נמים את הלילה לשֵׁנָה, אך מעכשיו, גם לזריחת שפע חלומותינו
גם פחות ופחות מנוחת-צהרים לתינוק בעריסתנו
ויש כל-כך ענייני-חיים שצפרים יכולים לחכות בהם
ואין אנחנו יכולים עוד לחכות בהם
וממעוף הציפור עומדים לעשׂות בציפור-נפשנו ציפור-בְּמֵי-מחשב שיר. 

12.05.2015 

יום שני, 11 במאי 2015

שלמה שפירא: היונה על תכלית הגג. החתול בדרך אל הגג, העורב מעל הגג... / שיר

שלמה שפירא

היונה על תכלית הגג. החתול בדרך אל הגג, העורב מעל הגג...

היונה על תכלית הגג.

החתול בדרך אל הגג
העורב מעל הגג...
ואיך ישְׁלַו קֵן רחום במסעו המתפתל
כאשר בחימוּס מנסים לטרוף תוֹמוׂ רֻכּוֹ ואורך רוחו?

11.05.2015

יום שבת, 9 במאי 2015

שלמה שפירא: אי-יסודות של חֵן של אהבה - הימצא גם מעט חום רפוי לזיכרוני / שיר

שלמה שפירא

אי-יסודות של חֵן של אהבה - הימצא גם מעט חום רפוי לזיכרוני

אי-יסודות של חֵן של אהבה
לא הכרנו מספיק והשנים חלפו
איי-עננים עורגים בשבילך מדי-פעם
ובאי-היסודות לאיי-העננים תימצא אותה צפור-שיר נודדת
                                               מכאן לשם, משם לכאן,
הימצא גם מעט חום רפוי לזיכרוני

09.05.2015

שלמה שפירא: נשאלתי: האם להאמין ולהעדיף אהבה ממבט שני? וכאן אני נעזר בבדיחה / תשובה לשאלה שנשאלתי

שלמה שפירא

נשאלתי: האם להאמין ולהעדיף אהבה ממבט שני?
(הערה: נשאלתי כי כתבתי מספר שירים על אהבה)

אם השאלה הנשאלת היא על אהבה מתוך מבט,
והרי כאן מציינים ממבט שני, ולכן יש גם אהבה ממבט ראשון
(או ממבט כל-שהוא).
בחכמת המבט יש קשר בין מבט ומקורו ואין מבטים דומים כשהמקורות שונים,
כך שאהבה ממבט ראשון אינה דומה לאהבה ממבט שני
ובאי דמיון, קשה לדבר על העדפה.
מבטים יכולים להיות שונים גם במקור וגם בתכלית.
ואם בכל זאת אנחנו אוהבים וממשיכים לאהוב,
אזי באהבה זורמת יכולות, בכל זאת, להשתלב מציאות רחוקה עם מציאות חדשה
ועולמות ממבטים שונים יישָקוּ.
וכאן אני נעזר בבדיחה:

הבדיחה נמצאת בספר בדיחות בשׂפה האנגלית.
World's book of best jokes", etited by Canter Eddie"
הוצאת World" 1943"', Cleveland and New York. לספר היו עוד שלוש הוצאות.
הספר מיוחד במינו כי:
1) הודפס בשנת 1943, במכלול - "ספרים בזמן מלחמה" - מלחמת העולם השנייה, וכך מצוין בעמוד השני:
"הספר הזה נוצר בהתאם לוועד המלחמה של יוצרים תוך מטרה לשמור על הדפסת נייר דק על-מנת להוריד את משקל הספר ושורותיו צרות כדי שיותר מלים ייכנסו בדף...ובספרים דקים לא רק חוסכים בנייר, אלא גם יש חסכון ב- plate metal הדרושה בהדפסה."
וכאן מוצאים שגם באמריקה הייתה קיימת אחריות אישית-ציבורית בזמן מלחמה - מלחמת העולם השנייה. טוב לחסוך!
2)בעמוד 160 בספר הזה נמצאת בדיחה על מבט ראשון ועל מבט שני:
הבדיחה:
חבר Bill פוגש קולגה מבית-ספרו שלא התחתן אף פעם ושואל אותו איך הוא מרגיש כרווק? האם אף פעם לא פגשת בחורה שאכפת לך ממנה? ועונה לו Ted: כן, אתה לא תאמין, דווקא לא מזמן, בשבוע שעבר, פגשתי בחורה והתאהבתי בה -at first sight - ממבט ראשון. ו-Bill שואל: "מדוע לא התחתנת עמה? 
ו- Ted עונה: "I took a second look". 
בדיחה, בדיחה! גם יכולה לענות משהו על השאלה שנשאלתי. וזה למרות שהבדיחה מלפני כשבעים שנה וההומור שלנו השתנה לגמרי מאז, וצריך לזכור שהבדיחה כתובה באנגלית - שם ולא כאן - וקשורה למשחק מלים שמתאים, לדעתי, לשפה האנגלית.

13.06.2010

יום שישי, 8 במאי 2015

שלמה שפירא: סונטה אחת מתוך "סונטות" ל- חיים אברהם פרידלנד ו- הקדשה ותעודה / עיון אצל משורר סופר

שלמה שפירא

סונטה אחת מתוך "סונטות" ל- חיים אברהם פרידלנד ו- הקדשה ותעודה

מתוך "סונטות" ל- ח.א. פרידלנד, הוצאת "עוגן" על-יד ההסתדרות העברית באמריקה, תל-אביב, תרצ"ט,1939. הספר הודפס בבית הדפוס "גוטנברג" של צבי כּספ, תל-אביב. ה- ויקיפדיה מציינת פרטים על המחבר ויצירתו, ואין פירוט על ספריו ויצירותיו למרות שיש כותרת - "ספריו".
מדובר ב- חיים אברהם פרידלנד, 1892-1939, מייסד "בית הספר היהודי-הלאומי הראשון בניו-יורק בארצות-הברית. 
בעותק הספר שהגיע לידי רשום שהוא נמסר לתלמיד "צבי בלומשטיין" על-ידי - בית ספר גבוה "הרצליה" ניו-יורק כפרס סיום לזכר ישראל וגוסי מ"ץ ע"ה, יום א', י"ב סיוון, תשי"ד . ובתוך הספר נמצאה תעודה של בית הספר ובה כתוב:
"אנו מודיעים בפני עם ועדה כי צבי בלומשטיין הקשיב לקח בבית הספר והגיע במעלות ידיעותיו עד גמר סדר הלמודים היינו עד תום השנה הרביעית והפיק רצון מהמורים והפקידים בהנהגתו הטובה ובשקידתו על למודיו. 
ולראיה ולעדה נתנת בידו "זאת התעודה".
ועל זה באנו על החתום - (הנשיא, ראש ועד החינוך והמנהל עם חתימותיהם)
ניו-יורק רבתי א' סיון שנת התשי"ג ליצירה.

אביא סונטה אחת מן הספר "רבנית" בעמוד 121:

פני-כפור העמידה למול פני החברה
וַתַּפֶן עורף לנימוסיה ובמשפטהּ בעטה -
ומי תִּכֵּן את לבבהּ וכל המתחולל בו עתה,
לבב הֶמָּחֳרָמָה, הַנְּדונה למבטי עֶבְרָה
ובוז ובדידות-עולם? רק אחת הייתה בעיָּרָה
זוּ לא עזבַתָּה, הרבנית גרת אותהּ הרחוב.
בעפעוף-עין, בצֵל חיוך,  שילמה החוב,
חוב לב רגש, פועם, יוצא אלֵי אחות בצרה,
ותהי דאגתהּ אך זאת: האם תבין העלובה
את פשר המבט, את רמז העווית על דל-שׂפתהּ ובעדם
את גל הרחמים, רבֵּי סליחה והבנה, מִבַּת בשׂר ודם
אל חברתהּ? האם לא תֶרֶב את יגון העזובה?
ובאשמורות על יצועהּ הֶעְתירה לאלוהים 
כי יֵגַל את כל מְאור-נפשהּ בְּגֵץ נמלט מֵחֲרַכִּים.     

יום שלישי, 5 במאי 2015

שלמה שפירא: האהבה, לפעמים, היא סוג של החמצה / שיר

שלמה שפירא

האהבה, לפעמים, היא סוג של החמצה

האהבה, לפעמים, היא סוג של החמצה.
היא נמצאת בתוכי ולא יודעת שהיא נמצאת בתוכי.
היא חולפת על פני וגם לא אומרת לי שלום.

נובמבר 1988

יום ראשון, 3 במאי 2015

שלמה שפירא: הכל - בו וגם סביב - צריך לעבור דרך אבי העורקים באותה מערכת שמש / שיר

שלמה שפירא

הכל - בו וגם סביב - צריך לעבור דרך אבי העורקים באותה מערכת שמש

ומנוחת נפשי צל דקל במדבר.
אזני היו צריכות לשמוע בסגיאות שמיעתי, לו קול דק צהול כשׂערה...
עוד בטרם שמעתי צרחת עורבני, בכי שלי ברוח נתז,
בענני שוט מצליפים בברקים ברעמים ואומר: מקומי ליד יובלי המים בחיים נעלסים...
וכמי שנולד פג ומשחו גופו בשמן זית, עטפו חומו בצמר גפן ובתקוה על שׂק חטים
במנגינת חלילים מונוטונית מועטף בתרדמה לאיזו פנה למקד להט מחשבתו הנרדפת עדשה לחייו
וריקם דמו על כפות המאזנים ולא יוכל שׂאת הזמן ואיך ישוב אל עצמו ואל מהותו...

הכל - בו וגם סביב - צריך לעבור דרך אבי העורקים באותה מערכת שמש.

שיר זה נכתב בשנת 1985, והופיע ב- "קולות" מספר 3, בהוצאת "עקד" בעמוד 173 בכותרת "ומנוחתי". השיר שמופיע ב- "קולות" מופיע כאן בשינויים קטנים.

שלמה שפירא: "ומחמס יגאל נפשם" - (תהלים ע"ב, י"ד) / כל בקשות תפלותי באות לבקש עזרה הצלה מים חיים... / שיר

שלמה שפירא

"ומחמס יגאל נפשם" - (תהלים ע"ב, י"ד) / כל בקשות תפלותי באות לבקש עזרה הצלה מים חיים...

נוקשים צפודים ומרים התמרים שאכלתי על נהר החידקל.
יופיעו נא מיד גשמי האור כמו נחלים המחפשׂים אופקים גם בזמן שאין גשם בעִתּוֹ.
כל בקשות תפלותי באות לבקש עזרה הצלה מים חיים ומתיקות שגרה בחיי הטף בשנת העובד...עד שֶׁיְחָנֵּנִי.
בדרכי הדבש ובשטחי האבקה בפרח, שר אני לאלוהים שיר שֶׁחָנָנִי.

נכתב בחדר האטום ומיד לאחריו, בהרצליה, ינואר 1991 ( זכור נזכור גם את עמלק ה- סדאם חוסייני!)


שלמה שפירא: הנפש מכורה והסגנון תפור / הבעת דעה

שלמה שפירא

הנפש מכורה והסגנון תפור

היום - מימונה תשמ"ב, בבנק-לאומי ברמת-אביב, תל-אביב.
בחור ניגש לדלפק בלי תור.בקשתי ממנו לעמוד בתור.
הוא צעק לעברי: "שתוק בגדאדי רואים עלייך שאתה מבגדאד...היזהר..."

השעה - 13:00 ביום בחודש אדר תשמ"ב, ברחוב טשרניחובסקי תל-אביב.
שתי תלמידות אולי מכיתה ג' או ד', הלכו ברחוב ודיברו ביניהן.
אחת אמרה לשנייה: "תתחצפי, אל תשמרי על הפה שלך".

האם אלו פליטות-פה? חלטורות-פה?

הנפש הזאת - מלאכותית, לא מבקרת, לא מדייקת וכופה דרכה בסגנון "אגרופים מורמים".
הסגנון הזה - חלטורי שחצני כוללני רוצה לפלס בכוח ולגרש כל מה שבדרכו.

כל עוד הפה מדבר, מביע ומבטא כל מה שבנפש, והידיים רושמות את שהנפש מנחה ומכתיבה,
אזי השׂפה והסגנון יוליכו אל עולם-הרגשות, אל היחס לעולם, אל השקפת-עולם. וכולנו נהיה
נשמעים ומשמיעים, ומבטאים מה שבנפשנו באמת, במקוריות, בהגיון ובתבונה.

אך כאשר משתבש משהו בקשר הזה, אז יופיעו פליטות-פה כאלה, העלולות להפוך חלק מהווייתנו.

וסגנונות שלנו יגעו - הלא הם ביטויי-נפש, ונפשותינו לא יגעו, כי כל נפש (וסגנונה) מפסיקה להתקיים בעצמה,כי

הנפש מכורה והסגנון תפור.

תשרי, תשמ"ד, 1984