שלמה שפירא
גורלו של המורה הפרטי שלי בבגדד לעברית ולאהבת ציון
ההורים שלי קראו לו "המורה".
הוא היה המורה הפרטי שלי בבגדד לעברית ולאהבת ציון
הוא (גם אחותו) היה רווק בשנות הארבעים, אבל לא רווק מרווק והיה איש שׂמח ומאיר פנים.
עליתי ארצה עם משפחתי וניטענו במעברת רמת-השרון וגם המורה שלי לעברית סודר לאותה מעברה.
מספר פעמים היה עוצר אותי במעברה, תוחב לי מנשר-מחאה כתוב בכתב-יד בעברית ובערבית
משנן לי בעמידה אנטי-ציונות "אפליה אפליה..."
הייתי אוטם אזני, לוקח את המנשר, מועכו וזורקו לחול.
עוברת שנה ועוד שנה, פתאום אני נזכר באותו מורה ובשנת עלייתי ארצה,
איך האיש המשיך ללבוש את חליפתו הבבלית-ציונית בארץ-ישראל ודווקא - הוא המורה לאהבת ציון גורס חלומותיו בעצמו
ואף הוסיפה לגריסתו, גריסת סביבתו וכמעט וכאן בארץ-ישראל בא אֵידו.
איך איש אשכולות הפך פתאום לאיש-מעברתי, לאיש זעם שכל אנשי שלומו ומכריו עזבוהו לנפשו, כי באיתן אהבת ציון היא לכל היהודים לעולמי עד.
וחבל לי על האיש, הרגשתי כי גדול כאבו וכאב לבו ורק עִמּוֹ כלתה הרעה בארץ-ישראל ותקוותו כאן לא נעמה לו.
בישועת ציון ובאהבת ציון מעיין ישועתנו אהבתנו וכבודנו!
31.12.2015
גורלו של המורה הפרטי שלי בבגדד לעברית ולאהבת ציון
ההורים שלי קראו לו "המורה".
הוא היה המורה הפרטי שלי בבגדד לעברית ולאהבת ציון
הוא (גם אחותו) היה רווק בשנות הארבעים, אבל לא רווק מרווק והיה איש שׂמח ומאיר פנים.
עליתי ארצה עם משפחתי וניטענו במעברת רמת-השרון וגם המורה שלי לעברית סודר לאותה מעברה.
מספר פעמים היה עוצר אותי במעברה, תוחב לי מנשר-מחאה כתוב בכתב-יד בעברית ובערבית
משנן לי בעמידה אנטי-ציונות "אפליה אפליה..."
הייתי אוטם אזני, לוקח את המנשר, מועכו וזורקו לחול.
עוברת שנה ועוד שנה, פתאום אני נזכר באותו מורה ובשנת עלייתי ארצה,
איך האיש המשיך ללבוש את חליפתו הבבלית-ציונית בארץ-ישראל ודווקא - הוא המורה לאהבת ציון גורס חלומותיו בעצמו
ואף הוסיפה לגריסתו, גריסת סביבתו וכמעט וכאן בארץ-ישראל בא אֵידו.
איך איש אשכולות הפך פתאום לאיש-מעברתי, לאיש זעם שכל אנשי שלומו ומכריו עזבוהו לנפשו, כי באיתן אהבת ציון היא לכל היהודים לעולמי עד.
וחבל לי על האיש, הרגשתי כי גדול כאבו וכאב לבו ורק עִמּוֹ כלתה הרעה בארץ-ישראל ותקוותו כאן לא נעמה לו.
בישועת ציון ובאהבת ציון מעיין ישועתנו אהבתנו וכבודנו!
31.12.2015
