שלמה שפירא
קטעים על "יום הכיפורים" ב- "בלוג שלמה משורר"
דמיון ומחילה
אנא הושע נא.
דמיינו ולא ראינו, דמיינו והרענו..."דיווה אחת" ומאה ועשׂרים פנים לה
חיצי שופרות נשברים באדם בגלל רוע:
עם עצמנו ובעצמנו חשבנו ובעצמנו דמיינו להלל גבורה...אין צורך לדבר אין צורך לחשוב עם אף אחד.
ממשות תעלה מן הדמיון ומציאות מזהירה תמיד
כחובה בנו להוכחה גיאומטרית כמו ב- "דמיון משולשים" - אדם חברה ואלוהים.
אם ביססנו בפנים רבות מציאות לטובה ולברכה
דמיינו גם הוכחנו - פְּנִים וחזות ותוכן - אחד הם.
מעכשיו -חובה להתפלל... שופר ובקולו תורת אמת והכרת הטוב.
תודה אבינו שבשמים - מחלת לנו במוצאי יום הכיפורים הזה.
2011, אוק׳ 21
**********************************
שלמה שפירא
מחילה לכם ומחילה מכם - גמר חתימה טובה
ממחזור ליום הכיפורים: בעת רצון עננו, ואל תבזה עֱנותֵנו...תאיר אורנו
מחילה לכם ומחילה מכם
נהגו אצלנו לבקש: "טעיני מחילה"(בערבית-עברית בגדדית)="תן לי מחילה"-יש כאן פנייה אישית!
בבוקר המוקדם של היום לפני יום הכיפורים נהגה משפחתנו המורחבת להתאסף בביתה של אמי ושלושה גברים ישבו וערכו "התרת נדרים" לאחרים במשפחה, כולל הנשים שעמדו והאזינו ל"תפילת ההתרה". לאחר מכן השלושה שישבו, עומדים ושלושה אחרים עורכים גם להם "התרת נדרים". לאחר "תפילת ההתרה" כולם בהתרה וכל אחד מבקש מרעהו "מחילה" והשומע משיב לו "מחול לך". כל כך חשובה היא המחילה והסליחה ביו איש לרעהו
גמר חתימה טובה
ממחזור ליום הכיפורים-בעת רצון עננו, ואל תבזה עֱנותֵנו...
תאיר אורנו...,תשמע תפלתנו, תתאוה תחנתנו,
ותפלת כל עמך בית ישראל
אלוהינו ואלהי אבותינו,
תאיר אורנו,
תבנה היכלנו,
תִּגדר גדרינו,
תדגֵּל דגלינו,
תהדֵּר היכלנו,
תְּועֵד ועדנו,
תְּזרֶה זדוננו,
תחטא חטאתינו,
תטהר טמאתנו,
תישֵּר יוקשנו,
תכבס כתמינו,
תלבב לבנו,
תמחל מעלינו,
תנצַּחַ נצוחנו,
תסלח סלופנו,
תעביר עונינו,
תפרֵר פשעניו,
תצדק צבאותינו,
תקומם קהלנו,
תרצה רחשנו,
תשעֶה שועתנו, תשמע תפלתנו,
תתאוה תחנתנו, ותפלת כל עמך בית ישראל:
********************************
שלמה שפירא
בהמשך ל- "כתר מלכות" ל- "אבן גבירול"
"כתר מלכות" - פיוט ביום הכיפורים ל- "אבן גבירול"
גרסה לפיוט זה יש לנו מ- "בן איש חי", הרי הוא
הרב יוסף חיים מבית המדרש לרבנים בבגדאד "בית זילכה"
שדרש בבית הכנסת הגדול בבגדאד - בצלאת אל כבירי
כך או כך, מלכות שלמה כבר אין ליהודים בבגדאד
בגדאד השתנתה ללא הכר
גם אנו בישראל השתנינו.
העולם השתנה
הארץ השתנתה
הצומח השתנה
החי השתנה
האדם השתנה
אימה ופחד, המרד הצריך התערבות בכתרי השיניים בפינו
האמונה השתנתה
לחייזרים הפכנו
איך חי כל זה האלוהים עם כתר המלכות שעל ראשו ?
28.08.2022
*****************************
שלמה שפירא
לטייל בְּקוֹדֶשׁ יום הכיפורים
שכונת שביב יד-התשעה, שכונה בפריחה בילודה בקיבוץ גלויות, מעניינת ומיוחדת
מרכז מוזיקלי ללב לנפש ולנשמה.
בית לי בית ליד בית
בית ליד בית-כנסת
בית ליד בית ליד מקווה טהרה לשקט עולמים
סמטאותיה גניה ומתקניה משכרי אורה אהבה והמון חוגג
נחלותיה רביבי רננים.
היא הזכירה לי בגעגוע - בטעמי מידותיה ערכיה ריחותיה וזמירותיה - את שכונת-ילדותי בבגדאד
זרועותיה חמות מבטן ומלידה, לוטפה וחובקת בי רגע ישן של אור.
12.10.2016, י' בתשרי תשע"ז
****************************************************
שלמה שפירא
ביום הכיפור הזה
ביום הכיפור הזה, השקט חי בטוח ומבטיח ישועה מן השמים:
שומעים צפרים שרות מן האמירים אל צינורות העצה אל צינורות השיפה ואל שורשי הלב.
זוג יונים הומה בעדנה באמצע רחוב הארץ אל השמים ואין חרדה בו.
בכיפור - עוברים את הלילה בחלומות ישועה
את היום עוברים בתפילה חרישית לְאֵל נורא עלילה הממציא לנו מחילה בשעת הנעילה.
ובהישמע קול השופר - הישועה, הגאולה, גמילות החסדים:
לתת לחם לְפִי הטף לשׂובע
לתת זרע לזורע ולחם לאוכל
לתת טל ומטר לברכה בעִתּוֹ בארץ
לתת שלום במלכות
לתת שׂובע בעולם
לתת שלום בארץ
לתת אהבה באדם מן השרשים וללשונו רינה.
ומצימאון הקודש, כבר במוצאי יום הכיפורים, מתכוננים לבניית סוכת שלום שתמוקם בשמי כל-בית בישראל לראות כוכבים זוהרים על ארצנו ועל ארץ ומלואה.
יום הכיפורים, י בתשרי תשע"ו, 23.09.2015
***********************************************************
שלמה שפירא
מכתב ששלח אלי - שאול זהבי - בזמן מלחמת יום הכיפורים - 25/10/73, כשהייתי בגזרת סיני
שאול זהבי (1958-1985) הוא רס"ן שאול זהבי ז"ל מחיל המודיעין, שנפל בלבנון ב- כ"ז בשבט תשמ"ה, 18/2/1985.
שאול זהבי הוא בן ל- אופירה אחותי תבדל"א ול- דוד ז"ל.
יום ה' 25/10/73
לדוד שלמה היקר שלום.
בראשית נדרוש כמובן בשלומך דודי היקר. נקוה שהכל
אצלך טוב. אצלינו הכל בסדר. אנו מתגעגעים אליך מאוד.
נקוה לראותך בקרוב בריא ושלם. אנו מקוים ומתפללים
לשלום כל חיילי צה"ל. נקוה שהפסקת האש תמשך.
והשלום יבוא. יש לך ד"ש מכל הדודים והדודות.
מסבתא ומאשתך וילדך במיוחד. אצלינו בעורף הכל
בסדר. אנחנו התלמידים התנדבנו לכל מיני עבודות
במשק הדואר וכולי. נשלחנו לכל מיני עבודות מטעם
הגדנ"ע חפרנו שוחות והיה נורא נחמד. היינו צריכים
לצאת בתאריך ה 28 לחודש הזה למחנה אימונים
בצריפין מטעם הגדנ"ע אולם עקב המלחמה מטעמים ברורים
זה נדחה למועד מאוחר יותר. כאן אני מסיים
בתפילה לאלוהים "והבה עלינו ברכה ושלום"
שלך בידידות
משפחת זבידה (זהבי)
שאול.
ד"ש חם מדוד זבידה
האבא שלנו.
להתראות
צרור נשיקות
וד"ש חם מאשתך
והילדים.
להתראות
בצידו השני של דף-המכתב:
לשלמה שלום אבו יצחק.
מה שלמך אני מקוה הכל
בסדר אני מבקשת לכתוב מכתבים
ולטלפן אצלנו ואם אתה יכל לשלח
לי גליות של זמרים או שחקנים
עם חתימות ותודה להתראות
נצחון לצ"הל ולתראות
אחות שלך אופירה
לדוד שלמה היקר:
הנני מקוה שהמלחמה תגמר, ותחזור אלינו
מהר כי אני התגעגעתי אליך
ממני:
יצחק זהבי
והמשפחה.
ובכתב של ילד-לגילו כותב רוני:
לשלמה היקר
מַה שְלומך. שְלומינו טוב. מרגישים טוב.
חסר-לנו דבר אחד: שתגמר המלחָמַה
ויהיה שלום.
ממני: רוני
הערה:
המעטפה נשאה שני בולים: "נגב" עם ערך 015 ו- גן השלושה עם ערך 005
והוחתמו בהרצליה ב-26/10/73
המען:
לכבוד שפירא שלמה
מ/ 429819
ד. צ. 3125
צ.ה.ל
מאת: שאול זהבי (זבידה)
יצחק שדה 27
הרצליה
***********************************************
שלמה שפירא
ואין בהלה מ- "האפשר" לרכב אופנים ביום הכיפורים כי הפכנו כמעט כולנו חילוניים
למה להתפלל בבית-כנסת
כשאפשר ליצור לא כמו המתפללים האדוקים-הוותיקים מתפללים חדשים,
עם תחינות ובקשות בנוסחים אורגניים חדשים על גלגלים?
זה כמה עשׂורים, האופנים מבוקשות לפני ערב יום הכיפורים יותר מן הפטריות אחרי הגשם:
שני מגרשי חנייה מלאים, אחד לחדשות ושני לישנות עומדים לפני כל "מתקן-אופנים"
ואזרחי העיר מסכימים והעירייה מסכימה.
העיקר להספיק מהר ולקנות אופנים לילד לפי החינוך הנכון, לפי האינצ' הנכון והצבע המושך
ולא חשוב הטיב, חשוב רק "הקודש הגלגלי", כדי לצאת מיד לדרך הישרה
עם כניסת הצום כמו שכתוב: "האופנים וחיות הקודש..." פורצות אל הדרך בשׂמחת-עולם, גם באורות אדומים,
ואולי עתיד מישהו ומשהו להיכנס מן האור האדום לאור הגמור בבטחה ובגמר חתימה טובה.
ואין בהלה מ- "האפשר" לרכב אופנים ביום הכיפורים כי הפכנו כמעט כולנו חילוניים!
ערב יום כיפור, 22.09.2015
**********************************************************
שלמה שפירא
יום כיפור
צום יום כיפור
לשמוע תקיעת שופר
מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי) – משקה ליולדת ולאנשים בגמר צום יום-כיפור
משפחת גורג'י
שני מתפללים באותו בית-כנסת ומלחמת יום-כיפור
מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי)
קונים אורז ושקדים טחונים
שׂמים כל אבקה בבד מעט מחורר כמו בד-גזה (שתי שכבות!) , למשל
צוררים ומכניסים את הצרורות למים וסוחטים ביד מספר פעמים
מתקבלים מֵי-שקדים-באורז ומי שאוהב מוסיף הֵל
ומרתיחים
כך מתקבל משקה החגיגי , שהיו נותנים ליולדת (בעיראק) ולאנשים בגמר צום .
ללישת השקדים שנשארה לאחר הסחיטה מוסיפים סוכר ונותנים לילדים.
סוד משלי שלא גליתי אותו אף פעם ומגלה לכם היום:
הייתי בן אחד-עשׂרה ואנו הילדים במשפחה המורחבת היינו בתחרות ביום כיפור
מי יחזיק יותר שעות בצום.
לפני שנה בגיל עשׂר החזקתי עד הצהרים והפעם בקשתי מעצמי להחזיק מעמד עד סיום הצום .
אף אחד לא ביקש ממני לצום ואף אחד לא כפה עלי לצום.
וכילד שהרגיש עד כמה קשה הצום ,לאחר צהרי יום-כיפור , שכבתי כדי להעביר את הזמן
יותר בקלות.
ואני שומע את אמי הצמה שבה מבית הכנסת לאחר מנחה , ומתחילה להכין מהר את החגיגי
(עד להרתחה) ולערוך שולחן עם לחם ועוגיות ופרות ומיד היא מתפנה ללכת שוב לבית הכנסת
לנעילה כדי שבסופה תישמע תקיעת שופר המסיימת את הצום.
ואני הילד הקטן שלפני שנה לא צם וטעם אז מלישת השקדים עם הכנת החגיגי
יושב ורואה את השולחן הערוך ואת לישת השקדים שמסרה לי אמי ומחכה רבע שעה
ועוד רבע שעה ופתאום איני עומד בפיתוי , מסתכל ימינה , מסתכל שׂמאלה
ורואה שאין מישהו לידי מן המשפחה הקרובה והמורחבת , לוקח רק "טעימה" קטנה קטנה
בין אצבעותיי מלישת השקדים ומיד הופך כולי חזק ונמרץ וכך אני מחכה
עומד ומהלך ב"אומץ" עד לבוא המשפחה מבית הכנסת.
ועוד משהו על צום ביום הכיפורים- בהיותי בצבא-סדיר
אני לא דתי אך מסורתי ותמיד צמתי ביום כיפור .
בשנת 1958 התגייסתי לצבא ואת יום כיפור עברתי בבסיס הטירונות .
את הארוחה המפסקת נתנו לנו כשעתיים (אולי שעתיים וחצי לפני כניסת הצום)
ואת הארוחה השוברת את הצום נתנו לנו כשעתיים ואולי שלוש שעות אחרי הצום .
ובלי וופלות ובלי "לישת שקדים" החזקנו מעמד ולא קיטרנו!
משפחת גורג'י
מחלקת מיץ תפוזים בבית הכנסת
בגמר צום יום הכיפורים
כל עוד ואמי הייתה בחיים ,במשך כארבעים שנה, אמי הייתה מכינה דלי של מיץ תפוזים לפני ה"נעילה"
ואחד מילדיה או נכדיה היה "נושׂא" אותו לבית הכנסת כחצי שעה לפני סיום הצום ונותנת אותו לגבאי ולשמש
וכל מי שרצה לשתות בגמר הצום ולברך "...שהַכּל נהיה בדברו" קיבל כוס-שתייה.
זה היה מנהג שהוכנס ב"בית הכנסת בית-אל" בשכונת נווה-עמל בהרצליה!
לשמוע תקיעת שופר (זה היה ב- תש"ע)
עברתי את גיל השבעים ובינתיים אני חי בגפי לבדי וילדי כבר אינם בביתי וכל אחד
מזמין אותי יותר לביתו מאשר אני מזמין אותו לביתי, ואמרתי לעצמי , שהשנה לא אלך לבית הכנסת
בראש השנה, גם לא לאותו בית-כנסת "משפחתי"...וחשבתי שיהיה לי חבל - לא לשמוע קול השופר המבקיע רווח והצלה מרחמי שמיים. ובכל שמעתי אותה שנה את קול-השופר.
רצה הגורל ואני בביתי וגן ילדים עירוני נושק לביתי ובבוקרו של יום השלישי בשבוע שעבר, נשמעו
תקיעות בשופר מתוך הגן.
ביום לאחר מכן, ביום הרביעי, אני חוזר בשעות אחרי הצהרים ברכבת המהירה לתל אביב מחיפה,
והנה חסיד מן הרבי מלובביץ ניגש אלי ומבלי לשאול אותי, שׂם כיפה על ראשי ותוקע ארוכות בשופר
והמשיך לקרון הבא - מעניין מדוע בחר בי האיש מכל יושבי הקרון!
יומיים לאחר מכן , ביום השישי - אני ניגש לחנות לצורכי-דת ברחוב אלנבי בתל אביב לקנות מזוזה והחנות הזאת שׂרדה למרות שרוב החנויות בסביבתה שינו צורה למכירת 'הזדמנויות'. שם החנות הוותיקה - "מינצר".
ואני מבקש מהמוכר מזוזה, מעיין בה ובודק אותה, את אותיותיה, עד-כמה שאני יכול ומבין.
ולפתע, קול שופר מהדהד בחנות, כי הגיע איש שרצה לקנות שופר ובחן את צלילו.
שני מתפללים באותו בית ומלחמת יום-כיפור
סיפורו של מתפלל אחד מן השניים - שמו: אלי ברנס: חבר באגד. הוא הגבאי בבית-כנסת 'בית-אל' בשכונת נווה-עמל בהרצליה, שהשתתף כחייל במלחמת יום-כיפור'. הסיפור מתרחש בסוכות, במלחמת יום-כיפור 73 בציר עכביש-טאסה
"זה היה במלחמת יום-כיפור 73 בסוכות , יום לפני ערב הושענא-רבה. אני חבר אגד ונהג באגד והייתי שייך לאוגדה 162 של ברן באגד-תחזוקה. בתור שוטר צבאי, הוצבתי במחסום באחת הצמתים בציר עכביש-טאסה .
למחסום הגיעה משאית D400 סגורה לגמרי ביריעת ברזנט, אורותיה דלקו, סימנתי לה לעצור, כי הגיעה הוראה של נסיעה בכיבוי-מלא של אורות, בגלל הפגזות המצרים. נהג המשאית כיבה מיד את האורות ותוך כדי כך
אני רואה מישהו פותח את ברזנט המשאית ומתוך החושך והצלמוות סביב, מישהו מוציא את הראש וקורא לי "אליהו אליהו" ולא עיכלתי מי קורא לי .
והוא הוסיף אליהו אֵלִי זה שלמה גורג'י.
הייתי בתדהמה איך זיהה אותי לפי הקול והדבר הזה נישאר בי לנצח.
ואני מדגיש – נשאר בי לנצח והרבה פעמים כשדרכינו נפגשות, אם זה באוטובוס, ברחוב או בבית הכנסת שנינו מחייכים ומזכירים זה לזה את האירוע.
באותם פעמים שעולה - במקרה - שלמה לאוטובוס שאני נוהג הייתי מוכרח לספר לכל היושבים שעל ידי את המפגש הלא יאומן הזה.
לגבי משפחת גורג'י – 'גורג'י' היה הרוקח הראשון במרפאת נווה-עמל בהרצליה ולאחר מותו תמונתו תלויה בבית-המרקחת במרפאה עד היום הזה. בבית הכנסת היה האבא של שלמה- גורג'י- אחד מהמתפללים שנתנו תנופה רצינית וחיזקו את בית הכנסת ושמו מופיע ברשימת מקימי בית הכנסת הרשומה על לוח שיש בבית הכנסת.
סיפרתי ומספר תמיד על המשפחה הנפלאה המלוכדת הטובה הזאת, שנתנה כבוד לתפארת
בשכונת בלוקונים בנווה-עמל. אנשי המשפחה, כולם מכובדים בעיני/בעינינו. האבא הרוקח ז"ל והאם שהמשיכה
את דרכו והילדים שכל אחד מכובד ויקר לנו. אמו פקדה את בית-הכנסת כמעט עד יום מותה וצריך להזכיר את השתייה שהביאה כל שנה לאחר צום של יום הכיפורים.
משפחה שהשאירה עוד הרבה דברים טובים בתוכנו והנוסטלגיה באמת טובה ואמתית בלבנו .
אני מכיר היטב את המשפחה וגאה מכל פעם מחדש לפגוש אחד מהם. רואה מישהו מהם ומיד מספרים ומדברים על העבר הטוב בשכונתנו.
שלמה שפירא מעיר ל- אלי ברנס:
לאלי , ידידי הטוב והיקר ,
משפחתך , משפחת ברנס , משפחה יקרה לנו מאד . ביתנו שכן מול ביתכם. אמהותנו, אמך עליזה, תבדל לחיים ארוכים ואמי רימה ז"ל היו בקשר שכנות-ידידות כמו אחיות.
אמנם, המשפחות בשכנות , אבל זאת הייתה שכנות-משפחה.
אביך ז"ל, ויקטור, היה איש אוהב בריות, איש נעים הליכות, רודף שלום ובהיותו הגבאי בבית-הכנסת, השכין אווירה לבבית בין באיו.
אהבה לאדם , אהבה וערך לתפילה והרבָה רֵעוּת בין מתפללי בית הכנסת. ואתה תבדל לחיים ארוכים המשכת וממשיך בדרכו ובמעלותיו עד היום.
בכל הזדמנות, יש לי/לנו יש העונג לפגוש אתכם ומאחל טוב לכם ושמחה בעמלכם. היו ברוכים !
שלמה שפירא
*************************************************
שלמה שפירא
לְךָ אֶהֱמֶה
אין אדם רע או טוב
אין אדם טוב או רע
כי האדם בלי טוב ובלי רע בא לעולם
ומשתדל הוא לקדם את הטוב לתוכו ולהרחיק את הרע מתוכו
בְּמה יונק הוא ומה צובר למהותו
ותדמיתו שאוּלה כקליפת השוּם
תוכו חייב להיות גם כִּבְרָתוֹ
כי גם בשכבר הימים -
הרוע או הטוב בָּעִתִּים אינם משתנים
ולא הכל נשכח ככוברין את התבן בכברה,
"...לְךָָ אֶהֱמֶה...עֲדֵי תאיר אפלתי...
לך אודה ואתודה עלי חטאי ואשמתי
לך ישעי סלח רשעי ואת פשעי ואשמתי...
ואם תביא במשפט עַבְ--דְךָ מה היא גבורתי...
ליל יום הכיפורים, י תשרי תשע"ו 23.09.2015
