שלמה שפירא
שלמה שפירא - בלוג של משורר
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...
יום רביעי, 6 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: "מקסים גורקי" בספר אחד - "האויברסיטה שלי"+ "הזקנה איזרגיל" הוצאת "עם עובד" 1989. בספר גלריה של דמויות מו המעמד הנמוך ברוסיה של סוף המאה ה- 19
יום שלישי, 5 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: "גבר מזדקן" (Selenita'( רומן מאת: איטלו סבבו נכתב ב- 1898, תורגם לאנגלית ו- "שושנה חן-זהבי" תרגמה מאנגלית לעברית בהוצאת "עם עובד", 1969. בשנת 1962 עובד הרומן לסרט בידי הבמאי בוליני.
שלמה שפירא
"גבר מזדקן" (Selenita') רומן מאת: איטלו סבבו נכתב ב- 1898, תורגם לאנגלית ו- "שושנה חן-זהבי" תרגמה מאנגלית לעברית בהוצאת "עם עובד", 1969. בשנת 1962 עובד הרומן לסרט בידי הבמאי בוליני.
"סיניליטה" במקרה של הספר הזה היא שגיבור הספר - "אמיליו בראנטאני" פקיד בחברת ביטוח בן 35 שפרסם רומן ומאז שקע ברפיון ובחוסר מעש. הזקנה בספר הזה אינה כרונולוגית , אלא נפשית. רפיונו (סיליניות - האם באיטלקית סיניליות?) שהגיע עד זקנה נבע שהתאהב מאוד ב- "אנג'ולינה" והעריץ אותה עד כדי כך ביקש להעלותה לתפקיד ביאטריצ'ה. "עצם המחשבה שאילו אך העז יכלו שפתיו לגעת בעיניה או בפיה הסעירה אותו כל-כך עד שנשימתו נעצרה". סערת היצרים האהבה המטורפת הגיעו לנואשות עם פיכחון אכזרי.
ל- "אמיליו" חבר-ידיד טוב, מקצועו פסל- בשם: "סטפאני באלי" רודף שמלות מצליח וחרף השוני ביניהם, השניים מרבים לבלות יחד.
ל- "אמיליו" יש אחות יחידה - אמליה בראנטאני - שמתאהבת בחבר של אחיה -סטפאני- והפסל אין לו עניין בה ומתמכרת לאלכוהול ומדרדר בריאותה ומשתבשת שפיותה ומתה.
מעמוד 104 - כמה מעלות לאמליה עליו. היא גילתה מקצת פתיעה למחרת כאשר באלי לא הופיע, אבל קשה היה לנחש מהתנהגותה (של אחותו) כי איכפת לה שלא בא. "כלום איננו בקו-הבריאות?" שאלה את אמיליו, והוא נזכר כי תמיד היתה לובשת ארשת אדישה בדברה עמו על סטפאני...חמלה עצומה הציפה אותו למחשבה כי יסורים דומים ליסוריו תלויים על ראשה של בריה חלשה וקטנה זו, שאינה יודעת אף מקצת מן הצפוי לה. והוא האיש האומר להנחית עליה מהומה מוחצת...עד מהרה רוצה היה לחבק את אחותו בזרועותיו ולהתחיל לנחמה בטרם יבואנה הצער...
מעמוד 116 - בהיותם ברחוב יחד חזר אמיליו אל הערתו האומללה, ביקש להסביר דברים לאמיתם ולהסיר כל שמץ אשמה מ-אמליה. אמר, שהוא הקל ראש יתר על המידה, כפי הנראה טעה בדבר רגשותיה של אמליה (אחותו). הוא נשבע חגיגית שאמליה מעולם לא אמרה לו מלה בנושא זה. באלי העמיד פנים כאילו האמין לו. אמר שאין צורך לשוב ולעורר את הבעייה ושכח זאת מכבר. כדרכו היה מרוצה מעצמו ביותר. התנהגותו היתה מחושבת להפליא כדי להרגיע את רוחה של אמליה ולחסוך מידידו דאגה כלשהי. ראה אמיליו שכל דבריו לשוא ולא הוסיף לדבר עוד...
מעמוד 185 - כל שעות הלילה ההוא בילה ליד מיטתה של אמליה שרוי בחלום אחד שאינו נפסק. לא שהיה מהרהר באנג'ולינה כל אותה שעה, אלא שבינו ובין סביבתו הקרובה נפרש מסך אשר מנע אותו מלראות ברור. עייפות גדולה הפריעה אותו מלהתמכר לתקוות שפקדו בעקשנות מפרק לפרק אחרי הצהרים, ואף להיכנע להתקפות יאוש, שביקש מהן הרווחה בדמעות...באלי אשר לא עלה על דעתו כלל לשאול איך עבר הראיון עם אנג'ולינה, לקח אותו הצידה ואמר לו שאין בדעתו ללכת. הוא נראה נבוך ועצוב. יש עמו דבר לומר והדבר נראה כה עדין שאין הוא מעז לאומרו ללא הקדמה. הם חברים שנים רבות כל-כך , וכל אסון קורה לאמיליו הוא חש אותו, במידת מה, כאסונו שלו.
יום שני, 4 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: פרופ' פיטר ל. ברגר מ-הארטפורד קונטיקאט: הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה), עם עובד 1970. שימש כנשיא "החברה המדעית לחקר הדת"/סוציולוגיה כבידור ליחיד
שלמה שפירא
פרופ' פיטר ל. ברגר מ-הארטפורד קונטיקאט: הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה), עם עובד ספרית אפקים 1970. שימש כנשיא "החברה המדעית לחקר הדת"
מן- ההקדמה: ספר זה נכתב על מנת שייקרא, לא על מנת שיילמד. אין זה ספר שינון ולא לבנות שיטה תיאורטית. זוהי הזמנה...לשרטט את פני העולם אשר אליו מוזמן הקורא, אך ברור כי יצטרך להפליג אל מעבר לספר זה אם אצמצם יחליט לקבל את ההזמנה ברצינות...מיועד לאלה שנתפסו לתהייה או לשאילת שאלות על סוציולוגיה...סוציולוגים אחרים שיקראו ספר זה, במיוחד באמריקה, חזקה על אחדים מהם שיתרעמו על האוריינטציה שלו...ויחשבו כי דברים החשובים בעיניהם הושמטו מתוכו...נאמן למסורת מרכזית ...בקלאסיקה של תחום זה...התעניינותי המיוחדת בשטח זה היתה הסוציולוגיה של הדת...באחד הפרקים נוקט אני את העמדה כי כל השקפות-עולם הן תוצאה של קנוניות...
סדר הפרקים: הקדמה, סוציולוגיה כבידור ליחיד, סוציולוגיה כצורה של תודעה, סטיה: "החלפה" ומהלך חיים, אדם בחברה, חברה באדם, חברה כדרמה, מקיאבליזם סוציולוגי ואתיקה, סוציולוגיה כמדע הומניסטי.
מעמוד 122: "מעבר לשאלות אודות ההתחלקות החברתית של הדתיות העלו כמה סוציולוגים...את השאלה אם טיפוסי-האישיות שנוצרו על ידי הציביליזציה התעשייתית של ימינו מאפשרים בכלל את המשכיותם של דפוסים דתיים מסורתיים ואם, מסיבות סוציולוגיות וסוציו-פסיכולוגיות שונות, אין העולם המערבי עומד כבר בשלב שלאחר-הנוצרי. ואולם היצמדות לשאלות אלה עלולה להסיענו אל מעבר לתחומי עניינינו. הדוגמאות הדתיות שהבאנו די בהו, כמדומה, לציין באיזו דרך ממקמת הסוציולוגיה של הדעת רעיונות בחברה...
מעמוד 157: כפי שציינו בשלב מוקדם מאוד בטיעוננו, שותף הסוציולוג במצב מוסרי בלתי-נעים זה עם עמיתיו במדעי-הטבע: דבר שהוכח בשנים האחרונות די והותר בניצול המדיני של הפיסיקה הגרעינית. הסיכוי של מדענים הנתונים לפיקוח מדיני והעובדים בלי הרף משני צדיו של "מסך הברזל"איננו מראה מלבב. שעה שהפיזיקאים עסוקים בהכנת הנתונים המאפשרים את השמדת העולם, אפשר להפקיד בידי אנשי מדעי-החברה את המשימה הקטנה יותר של כינון הסכמתו של העולם. בכל זאת, יסכימו כמעט הכל כי אין לסכם שיקולים אלה בנידוי מוסרי של מדע-הפיזיקה. לא אופיו של המדע הוא שיוצר את הבעיה אחא אופיו של המדען. הוא הדין לגבי הסוציולוג ולגבי כל הכוחות שהוא עלול להשתמש בהם. מה גם שהם נראים קלי-ערך לעומת חרושת-הנשק הדימונית של מדעי- הטבע.
מעמוד 170 : ...עצם העובדה ששיטת-מדע (דיסציפלינה) אינטלקטואלית יש בה משום ספקנות אירונית כלפי מפעליה שלה, היא סימן לאופיה ההומניסטי. דבר זה חשוב שבעתים לגבי מדעי-החברה, משום שהם עוסקים בתופעות המגוחכות המהוות את ,הקומדיה האנושית" של החברה. אכן, ניתן לטעון כי איש מדעי-החברה, שאיננו מבחין בממד קומי זה של המציאות החברתית, עלול שלא להבחין בקוי-אופי חיוניים שלה. אדם אינו יכול לתפוס במלואו את העולם המדיני אלא אם כן רואה הוא את אופיה כנשף-תחפושות. אדם אינו יכול להגיע לתפיסה סוציולוגית של מוסדות דתיים אלא אם כן נזכר הוא כיצד לבש מסכות בילדותו והחריד את חבריו עד מוות ...שום איש לא יוכל להבין היבט כלשהו של התחום הארוטי, אם איננו תופס את תכןנתו היסודית כמין אופרה קומית...כשמלמדים הלכות"חיזור, נישואין ומשפחה), בסבר פנים קשוח וקפוא, שאינו הולם תחום אשר כל אחד מהיבטיו משתלשל, אם ניתן לומר כן, מאותו חלק באנטומיה האנושית, שקשה להתיחס אליו ברצינות, ואילו סוציולוג לא יוכל להבין את החוק, אם לא ייזכר בתורת המשפטים של מלכה מסוימת ב"עליזה בארץ הפלאות, למותר לציין, כי הערות אלה אינן מכוונות לבזות את החברה, אלא רק לעלות את הסברה כי מחקר כזה עשוי, כשלעצמו, להפיק תועלת מרובה מאותן תובנות, שאין אדם יכול לזכות בהן אלא דרך-שחוק.
שלמה שפירא: היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים
שלמה שפירא
היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים
היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים:
שנה נתקפת, שנה נלחמת, שנה ממוגנת, שנת גלגול נשמות בגלגול מקורות,
ננסה לדבר עם "ביבי" להתגלגלות מצב החטופים...
חיי סבלנו על שלוש אבנים, הרבה גחלים עוממות ומעט לוחשות
מפרש רש"י - גחלים עמומות - כבויות כדכתיב (יחזקאל הנביא ל"א:ח') ארזים לא עממוה
- גחלים לוחשות - גחלים בוערות נראות כמתנועעות ולוחשות זו לזו
באהבתנו לארצנו - חולפת שנה ועוד שנה
בקרוב - תחלוף עוד שנה
גם כאשר הפה צוחק, הלב אינו שקט, תקווה מוסתרת בנו מרוב סבל
בכל זאת, יש תקווה - ניערך לחורף טוב
ביגיע כפיך כי תאכל לחם באושר ובשמחה, אשריך וטוב לך.
יום ראשון, 3 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" הייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו
שלמה שפירא
אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" (בהוצאת "כותרות" בלי תאריך הוצאה (בעותק אחד מהספר שאצלי "אסתי" כותבת הקדשה אישית ל- "ריבוש" ומציינת 3.2.09) והייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו. כביולוג - בשנה השנייה ללימודי הייתי צריך להראות בבחינה ב- אנטמולוגיה אוסף חרקים ובו גם פרפרים והיו שואלים הבוחנים כשמצביעים על פרפר או חרק - "ספר לנו מה אתה יודע עליו?" אחרי שנים התחלתי לכתוב שירים ויצאו לאור כמה ספרים ולפעמים ה- "פרפר" חוגג בהם.
בשיר אחד כתבתי:
שום ופרפר על אדן חלונך
הסגור הפתוח
ביתך? שם, ביתי כאן
שביל צר ועמק
גדר יערה ואבן מפרידים בינינו
אך עינינו נשואות
אל עלוה טמירה...
כל יגיעתי לגלות
איך יראו מכמנים עניינם
ספק פורצים, ספק מוגפים
ממסתורי דבש מבצבצים אל שערים
שלא שערום לבבותינו. 2007, אוק׳ 14
בשיר אחר כתבתי:
...למעשׂה - ארגז כלים באדם, גם לא שונים אנחנו בהרבה זה מזה
מלבד נחת דעתנו למצוא דקה מדוייקת מ-הגנת הטבע של האדם
לברר אם גם לך יש פרפרים בבטן
אם גם לך בא רגע להסיר פרגוד של שקט, לעבור לחדווה
ריקוד שמש הלמות לב ורגליים שמחות
דעת שׂפתי-אור ברור מלֵלו
קץ לקוצים ולהפסיק להוביר את הניר
לרקֵד לפני כלה
חץ ברור טעם צוף שולמיתי
ריח דבש משכר חזק יותר מכל פרחי השׂדה
וצבעי שקיעה מוסיפים הדרן. 26.10.2008
זכותו של מחבר ספר לתת כל כותרת העולה על רוחו לספרו : מ- "פרפרים בראש", "פרפרים בבטן", "פרפרים בנמל", לשיר את "פרפרים לבנים", לפקוד את "בית הפרפרים" בירושלים, גם להתחיל ב- "פרפרים של התחלה" ו- "לאמן את הפרפר" ביחיד, בזוגות, ממצב רוח מסוים אל wow של פרפר שחוזר לחיים בצורה שהחיים הם פיקניק - "זה להיות במקום שאני בוחר/בוחרת, להרגיש בשל/בשלה ולעזוב אזורי הנוחות ובידיעה לקבל החלטות גם מהבטן ולא רק מהראש, שלראשונה אני מוכנה לתת לאינטואיציה שלי להוביל אותי למקום שאיני יודעת מהו וזה לשחרר, להרפות, לזרום עם מה שיש." היציאה לדרך ומימוש המשאלות וההנאה מפרות המסע.
אם זה "מסע" - מילא-ניחא. אך הסיפור הוא סיפור של איזון בין ההתעננות על מרחבי היש, שכבר בתוך, לבין מה שעדיין חסר ואליו שואפים.
ההרגשה שלי שהספר מציע פרפרים בטיפול בעייה ומציע עוד פרפרים עד לאין סוף - עניין שחיים בגומייה מגשרת בין הווה ועתיד ומה אם הגומייה תיקרע? ויש הטוענים שאין דבר כזה "חום לפרפרים" וקשה לקחת את החיים בביסים גדולים, אם כל חייך אתה חי בביסים קטנים.
שאיפות! שאיפות! שאיפות! ואנחנו בקושי יוצאים לפיקניק בחיק הטבע כדי לראות ולהתרשם מפרפר עף להנאתו ואם הוא פרפר-יום תהיה לו שאלה איפה ישכב בלילה.
שלמה שפירא: ברז'יא דה לאטיל "אשרת כניסה לארץ המחר" (Visa pour Demain) , הוצאת "מסדה", 1961/הביע רופא אחד את הרעיון: "המחקר המדעי הוא כיום "מושבה" פנימית ממש."
שלמה שפירא
ברז'יא דה לאטיל "אשרת כניסה לארץ המחר" (Visa pour Demain) , הוצאת "מסדה", 1961, מצרפתית: דניאל שר. עריכה: ד"ר ג. בן-זאב
ספר מעניין - לראות עתיד בהווה - האם אפשר וניתן לחזות מראש את העתיד?
בהווה: האסטרונום החוזה מראש ליקויי מאורות, הכימאי היודע מראש את התוצאה של ריאקציה... - האם נדע היום מה יתארע בעתיד? האם ניתן לחזות מראש את העתיד?
חשוב שמומחה בתחום אחד יידע גם משהו מן התחום הסמוך והתחומים ייחבקו את אופק העתיד ולחוש מראש את הארץ של יום-המחרת.
ספר מעניין - אחד מהדרכונים שלנו היום (שנות החמישי-ששים במאה שעברה). אז - הספר יכול היה לשמש מורה-דרך לעתיד.
מ- גב הספר: ...באתמול גלום ההווה, בהווה גלום יום-המחרת, האם נשכיל לחזות ולראותו.
התוכן: אל תפגעו בנביאים=נביאי חידוש המפתחות ליום המחר. / שני הקטבים החדשים של העולם. / ואף על פי כן - עולם אחד. / תקופת המימן. / כוכב בידינו. / האטום כבר נוצל בעבר. / כובשי השמש. / לקראת המכונית והמטוסים החשמליים. / האם אפשר לייצר זהב? / לאחר מפרקי אטומים - בוראי אטומים. / גבעול-עשב מנצח את הציקלוטרון. / והסלע הפך לסוכר. / המן החדש - היש קץ לרעב? / מכונות הדעת. / המכונית - עבדינו. / לקראת המכאנוקראטיה. / אנו-עצמנו על-ידי מיופה-כוח. / כן, לנו העתיד.
מ- עמוד 197: "לא, העתיד אינו שייך לאיש!", היה נוהג לומר ויקטור הוגו. בדברי התנבאותו אלה נגרר האיש אחרי הגיונותיו הפורצים והגועשים, אבל אין ספק כי בתוך כתביו לא קשה למצוא גם משפט אחר, שאינו נופל ביופיו מזה הראשון, ושבו הוא מהלל ומרומם את שליטת האדם ביקום...האם האנושות תהיה מחר מאוחדת עד כדי כך, שמאמציהם של אחדים יביאו תועלת לאנושות כולה? הספר הנוכחי הדיר עצמו במתכוון מכל שיקולים פוליטיים, אף על פי כן הינו מהין להשיב במקום הזה, כי המחיצות האטומות לא במהרה תיפולנה. לפיכך ייתכן שמכיבושיהם של אחדים לא ייהנו שאר בני האדם...בספר שיצא לאור לא-מכבר, הביע רופא אחד את הרעיון: "המחקר המדעי הוא כיום "מושבה" פנימית ממש."
יום שבת, 2 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: "ז'אן כריסטוף" - פאר יצירתו של רומן רולן, הוצאת ברוהפמן ב.ל. 1977 (מהדורה מחודשת), תרגום לעברית: י.ה.. ייבין /חלק שלישי - "בחרות" בשלושה פרקים: בית איילר, סבינה, עדה.
שלמה שפירא
"ז'אן כריסטוף" - פאר יצירתו של רומן רולן, הוצאת ברוהפמן ב.ל. 1977 (מהדורה מחודשת), תרגום לעברית: י.ה.. ייבין /חלק שלישי - "בחרות" בשלושה פרקים: בית איילר, סבינה, עדה.
ספרים רבים כתב רומן רולן, גדול סופרי צרפת, היה סופר, מחזאי, וחוקר מוזיקה צרפתי, זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1915 על "האידיאליזם האציל בכתיבתו. בשנים 1904 עד 1912 פרסם רולן את הרומן הגדול והמופתי שלו 'ז'אן-כריסטוף', שעליו קיבל את פרס נובל לספרות. בחמישים שנות יצירתו הצטיינה פעילותו הספרותית באפיון נאמן שופע עם רגש עמוק שופע לאנושות. הסיפור בספרו זה - סיפורו של פרט, לכאורה - מנגן בן משפחת מנגנים - אולם פרט זה בא ללמד על הכלל: כי החיים הם מלחמה בלי מרגוע ובלי חנינה.
מעמוד 78: השמים התכסו בעבים. ערפל עלה מן השדות, הנהר בעלה עשן. השמש שקעה בין האדים. סבינה עטפה את כתפיה ואת ראשה במעילה השחור והקטו ורעדה כולה. היא נראתה עייפה, כאשר צנחה הסירה, ששטה לאורך החוף אל תחת ענפי הצפצפות הפרושים, עצמה עיניה. פניה הזעירים החווירו. קמט של צער נראה בשפתיה...לבו של כריסטוף, שפנו אליה בשאלה, והיא חייכה אליו. נידמה לו, כי קרן-שמש זרחה לו פתאום. הוא שאל בשקט: האם את חולה? היא הניעה ראשה בשלילה ואמרה: קר לי. שני האנשים פרשו עליה את גלימותיהם. הם עטפו את רגליה. ברכיה ושוקיה, כילד שמחתלים בעריסתו...ונחפזו לשוב הביתה..בבואם אל הטחנה היה המטר לגשם סוחף והמים חדרו לבשרה של סבינה. במטבח הסיקו מדורה גדולה וחיכו עד שיעבור הגשם...כדי לשוב העירה, היו צריכים לעבור שלוש פרסאות בעגלה. הטוחן הודיע כי לא יתן לסבינה לנסוע בסערה כזו, והציע להם לבלות את הלילה אצלו. כריסטוף היה מפקפק ולא ידע אם לקבל את הצעתו. הוא ביקש עצה בעיניה של סבינה. אבל עיניה של זו היו נטויות בעקשנות אל האש אשר באח. אפשר היה לחשוב, כי יראה היא להשפיע על החלטתו של כריסטוף, אבל בשעה שאמר "כריסטוף" "הן", הפנתה אליו את פניה שהאדימו (ההיה זה נוגה הלהבה שהשתקף עליהם?) והוא ראה כי שבעת-רצון היא...הטוחן הראה לילדתה של סבינה, איך אפשר להרקיד צללים על-ידי תנועת-הידיים. הילדה צחקה, אבל לא נרגעה לגמרי. סבינה שגחנה על האש, היתה חותה בה באופן מיכני בצבת כבדה. היא התעייפה קצת והייתה הוזה מתוך בת-צחוק קלה. יחד עם זה נענעה ראשה לפיטפוטיה של גיסתה, שסיפרה לה על-דבר עסקי הבית, אף שלא הקשיבה לה. כריסטוף, שישב חבוי בצל על יד בעל הטחנה, סילסל בנחת את שערותיה של הילדה והסתכל בבת-תחוקה של סבינה. היא ידעה, כי עיניו מביטות עליה, והוא ידע, כי צחוקה מיועד אליו. במשך כל הערב לא נזדמן להם אף פעם אחת לדבר זה עם זו, גם לא להביט זה בפני זו, גם לא ביקשו זאת.
שלמה שפירא: לזכרה של יוכבד שפירא (אורית) חבירת קיבוץ עמיר (1914-1960) / היתה למטפלת בקבוצת ,חרמון" במוסד החינוכי /כה יפו הפרחים בגינתך שטיפחת
שלמה שפירא
חוברת לזכרה של יוכבד שפירא (אורית) חבירת קיבוץ עמיר. נולדה בספטמבר 1914 בקובנה (ליטא), נפטרה לאחר מחלה ב-19 ביולי 1960, כ"ד תמוז תש"ך. בחוברת תיאור ארוך על דרך חייה מלידתה בקובנה חברה לקן השומר הצעיר בווילקומיר, הוכשרה לחיי קיבוץ בעיירה פילווישקי ומשם לקיבוץ השומרי בפוניבז' ובו היתה עד ליום עלייתה ארצה. באפריל 1939 הגיע תורה של יוכבד להיכלל ברשימת העולים, שיצאו בדרכוני-תיירים אל חופה הים-תיכוני של אירופה. המסע נגמר בכישלון, משהפר רב-החובל של האניה את ההסכם החשאי בדבר הסעת הקבוצה. עשרות חלוצים מפולין ומליטא ומארצות אחרות נשארו על החוף. תוקף אשרותיהם הקצרות עמד לפוג ולא היתה ברירה אלא לחזור לארצות-המוצא. וכך הופיעה יוכבד עם כמה מחבריה-למסע שוב בקיבוצה בפוניבז', להפתעת הכל...מץ שבועיים נתחדש נסיון ההעפלה והפעם צלחה דרכם: בניירות מזוייפים הפליגו מברינדיזי וב-1 במאי 1939 דרכו על אדמת הארץ. יוכבד הצטרפה לקיבוצה עמיר שבחדרה והנתה בו את ביתה המשפחתי. זמן קצר אחרי בואה ארצה עלה הקיבוץ על הקרקע (אוקטובר 1939) בעמק החולה ויוכבד עשתה כל דרך ההתיישבות ותלאות הקדחת מפלוגת-הכיבוש בחיאם-אל-ואליד והמחנה הארעי בכפר-גלעדי ועד לנקודת-הקבע על חוף-הירדן. מימיה הראשונים בקיבוץ הוטלו עליה תפקידים אחראיים. ריכזה את המטבח פעמיים והיתה סדרנית-עבודה ותמיד חבירה בוועדות השונות. על מסירותה לתפקיד, דאגתה לחבר ותום-לבה זכתה להערכה כללית...גם היתה למטפלת בקבוצת ,חרמון" במוסד החינוכי. היא התחבבה על חניכיה והיתה לאיש-סודם ודעתה היתה נשמעת בחבר-המחנכים. ואף כי היתה שקועה ראשה-ורובה בעבודה החינוכית, השתדלה דלא להינתק מחיי הקיבוץ...ומצאה דרך לעוד תפקיד.
שרה י. : ...היתה לה איזו אמונה באדם, כמעט ללא סייג. היא תמיד הפליאהאותנו בכנותה, ברצונה להבין את הזולת, בנכונותה לעזור...תמיד נאחזה בטוב. על-כן היא היתה לנו לדוגמה באמונתה בקיבוץ ובהגשמת הרעיון השיתופי.
בית עמיר: עם יקירינו : פנחס, אבנר, מנחם, אביהו ביגונם העמוק , בית עמיר.
...כה נחמדים ילדיך...כה יפו הפרחים בגינתך שטיפחת. אצבעותיך נגעו בצמחים באהבה. הכל התלבלב שבעתיים. השתילים שששתלת היו לשיחים והנצרים - לאילנות ברוכי-נוף...
יום שישי, 1 בנובמבר 2024
שלמה שפירא: "תחנת-האטום" מאת: הלדור לכסנס, נכתב ב- 1948ותורגם מאנגלית בידי ג. אריוך בשנת 1972 בהוצאת עם עובד, 1972/רבים היו סבורים שבמקרה של עימות, איסלנד תהווה מטרה בגלל נוכחות צבאית אמריקאית באיסלנד
שלמה שפירא
"תחנת-האטום" מאת: הלדור לכסנס, נכתב ב- 1948ותורגם מאנגלית בידי ג. אריוך בשנת 1972 בהוצאת עם עובד, 1972. הלדור קיליאן לכסנס נולד ב- 1902 וב- 1919 ראה אור ספרו הראשון "ילדי הטבע" והוסיף לכתוב עוד ספרים כ- 15 ספרים הוא כתב. ב- 1955 זכה בפרס נובל וב- 1963 בעקר בישראל כאורח ממשלת ישראל.
"כשפרצה מלחמת העולם השניה היתה איסלנד מדינה עצמאית מבחינת השלטון הפנימי, אך נתונה לריבונותו של המרבים היו סבורים שבמקרה של עימות, איסלנד תהווה מטרה לפצצה שלישית בגלל הבסיס הזרלך הדני, ולניהול יחסי החוץ וההגנה על ידי דנמרק. כשנכבשה דנמרק על ידי הגרמנים, הסכימה איסלנד לכיבוש מרצון על ידי בנות הברית. עם תום המלחמה נותרה במקום נוכחות צבאית אמריקאית, שעוררה מחלוקות פנימיות קשות. כוחות נאט"ו אמנם הגנו על איסלנד, מדינה נטולת צבא, אך בעיני איסלנדים רבים הבסיס האמריקאי, שהוקם בקפלוויק, מרחק כחמישים קילומטרים מן הבירה, פגע בריבונותם ובעצמאותם. ההלם שגרמו שתי פצצות האטום שהוטלו על יפן עדיין לא שכך, ו. על רקע המאבק הזה כתב הלדור לכסנס את "תחנת האטום". הבסיס נסגר סופית רק ב-2006."
מ- עמוד 158: האיש שלא היה מובן להם וחבר הפרלמנט שלנו : בוני-הכנסיה מצאו כי אלה שתמכו בהם, וגם מתנגדיהם, כולם יפה דיברו, גם כשהיו מוקיעים זה את פשעיו של זה וגם כשהתגודדו יחד ונשבעו שבועות. ברור שהפולחטיקאים, כמוהם ככל דבר אחר בעיניהם, לא היו אלא כמין סאגה, שודדי-ים וליסטים פיקחים אמיצי-לב-מי-פחות-ומי-יותר, הנלחמים על רכוש לא-להם במילות גידוף והאשמות כוזבות ולא בחרב ובחנית, סאגה מודרנית, תפלנ הרבה יותר, איך צריך לומר, מן "הסאגה של אגיל" או "הסאגה של ניאל", ואף על-פי-כן סאגה, שהקורא מוטב לו לנקוט לגביה אותה גישה אובייקטיבית. הם הכירו את כל המועמדים, הבינו אותם כולם וסלחו לכולם - להוציא את הקומוניסטים. דעתם לא היתה תוספת אדם המתיימר להיות דוברם של העניים. עצם האמירה כי יש בנמצא אנשים עניים היתה בעיניהם בגידה ועלבון, שהרילא רק את שתי הסאגות ידעו ואבות-אבותיהם היו לא רק גיבורי-הסאגות אלא גם המלכים הפרהיסטוריים. הם היו ויקינגים בבגדי-חולין, חמושים בחרבות עלומות מן העין, ואפילו הגאים של ספינות מפוארות. חמתם היתה בוערת בהם להשחית כל אימת שהזכירו את הקומוניסט. מוטב היה בעיניהם אילו מנעו מאיש כזה את רשות-הדיבור...יקירנו נשוא-פנים...כעין הגמון זקן תשוש-כוח. אבל אנשים כאלה באמת לא מבינים בשום פנים כי אור החיים הטובים שראה התיש את כוחותיו ואין הוא מסוגל עוד לדבקות של ממש ברעיונות, וכי התרבות שספג מחסנת אותו מפני כל האשמות שיטיחו בו. וכי אואה הוא בחיים מהתלה ריקה, וקרוב יותר , תאונה, והוא משתעמם...
שלמה שפירא: "ההסדר" מאת "איליה קאזאן", "ביתן", הוצאה לאור, 1969 תש"ל.ספר בשני חלקים/דבר אחד שאמא אינה יכולה להיות ואתה אינך יכול להיות ואני כן יכולה - אדם ישר
שלמה שפירא
"ההסדר" / The Arrangement / מאת "איליה קאזאן", "ביתן", הוצאה לאור, 1969 תש"ל.ספר בשני חלקים.
מעמוד 147 : "לא. אתה אינך יכול לעזור לי והיא אינה יכולה לעזור לי. אני חייבת לעשות דברים רבים בעצמי. אני רק יודעת שאינני כמו שאתה חושב שאני. משום כך לא אהבתי אף פעם כשקראת לי מלאך."
"מדוע לא אמרת לי?"
"משום שאתה רצית לחשוב שאני כזאת. אינני גם מה שאמא חושבת שאני. אני שונאת את ראדקליף . איני מוצאת עניין בספרים או בפוליטיקה, או בזכויות-האזרח, או במדעים, או בכל השטויות האלה."
"אבל יש דבר אחד שאמא אינה יכולה להיות ואתה אינך יכול להיות ואני כן יכולה - אדם ישר. איני מוכנה חשקר אפילו פעם אחת, בצורה הכי פעוטה. אני מתכוונת להמציא דרך-חיים חדשה . אני אלך למיטה רק עם בחורים שלהם אני משתוקקת. ולא אכנס לעולם למיטה עם גבר רק משום שהחוק קובע כי אני צריכה לעשות זאת, או כדי להעביר את הזמן, או משום שזה קל יותר מאשר להסביר מדוע איני עושה זאת, וגם לא אבקש ממנו להישאר איתי אם אינו רוצה בכך באמת." ..."אבל ממציאה קטנה שלי אנשים אחרים חשבו על-כך לפנייך. גם אני חשבתי כך פעם." / "אז , אבא, אף לא דבר." ספר לי, מה קורה? מדוע אתם כולכם מעמידים פנים? האם לא יותר טוב להיות מה שאתה, עלוב ככל שתהיה?" / "אלן. את מגזימה." / "אני מתכוונת גם אליך. בהתחלה חשבתי כי אתה ואמא נשארים ביחד רק בגללי. עכשיו אני יודעת שזה היה רק תירוץ נוח. ואם קודם אמרתי לך, אל תישארו יחד בגללי, עכשיו איני אומרת לך דבר...
"איליה קאזאן" עיבד לקולנוע את רב המכר שכתב ומתאר בדקדקנות את משבר גיל המעבר שעובר אדי אנדרסון, גבר מצליח (דאגלס) שעל פני השטח יש לו הכל. בעקבות תאונת דרכים מתחיל לחשוב אדי על חייו שמנוהלים כ"הסדר", הכל קבוע וידוע מראש, הוא נשוי לאישה אותה הוא לא אוהב ואוהב את מזכירתו. בתקופת ההחלמה כופה אדי על עצמו שתיקה ובעוד עצמותיו מתאחות הוא בוחן את סביבתו, האנשים הקרובים לו ועושה חשבון נפש. אחד מסרטיו האחרונים של קאזאן.
מאנגלית תרגום לעברית.
שלמה שפירא: חברת "פז" הוציאה לאור ספר "ירושלים של פז" / על שבעה סיורים בירושלים / אינפורמציה על כל אתר ואתר חשוב בירושלים
שלמה שפירא
חברת "פז" הוציאה לאור ספר "ירושלים של פז".בשנת יובל החמישים ל- "של-פז". .הוגש בברכה ע"י פז חברת נפט בישראל, 1972(אין תאריך הוצאה-לאור - אני משער 1972/3)
סיפורה של ירושלים
תאריעים בתולדות ירושלים
שבעה סיורים בירושלים:
סיור א' - הר הזיתים, מראה ירושלים, מעין הגיחון, בריכת השילוח, חקל-דמא, עין-רוגל, שדה הקברים בעמק יהושפט, מוזיאון רוקפלר, קברי המלכים.
סיור ב' - דגם בית שני, שער יפו, המצודה (מגדל דוד), הרובע היהודי, בריכת המגדלים (חזקיהו).
סיור ג' - מראה ירושלים, כנסיית פטר נוסטר, כנסיית העליה, קבר מרים, מערת היסורים, גן גת-שמנא, כנסיית כל-העמים, כנסיית מרים המגדלית, כנסיית בכי-האדון, שער האריות (סנט סטפאן), בריכת בית חסדא, כנסיית סנטה אנה, הויה דולורוזה, תחנות הצלב, כנסיית ההרשעה, קשת אקסה הומו, מנזר האחיות ציון (האנטוניה), עוד מתחנות הצלב, כנסיית סנט ג'ימס 0ארמנית), בית כייפא, כנסיית הדורמציון, אולם הסעודה האחרונה, כנסיית סנט פטר גליקנטא, מראה הר-הזיתים, קבר הגן.
סיור ד' - החומה הדרומית-מזרחית, השערים הסתומים, שער האשפות, הכותל המערבי, חפירות הכותל, הר-הבית (על תקופותיו ובימנו), שווקי העיר העתיקה, שער שכם, מערת צדקיהו, שער הפרחים, חצר המטרה, מנזר נוטר דם, השער החדש, חוצות בית-היוצר, גיא בן-הינום, בית-העדות, קבר דוד, שער ציון.
סיור ה' - משכנות שאננים, ימין משה, משה וירושלים, קבר משפחת הורדוס, אנדרטת השלום, היכל שלמה, המוסדות הלאומיים, גן-העצמאות, בריכת ממילא, ביה"ס בצלאל, מגרש הרוסים, שכונת מורשה, שייח' ג'ראח, קבר שמעון הצדיק, שכונת הבוכרים, גן וקברות הסנהדרין, גן-החיות התנ"כי.
סיור ו' - (אמאוס), גבעת המבתר, הר הצופים, האוניברסיטה, הדסה, מערת ניקנור, קבר הנזיר, האמפיתיאטרון, ביה"ס לשוטרים, שכונת גאולה, מאה-שערים, עמק המנזר והמצלבה, מוזיאון ישראל, המנורה, הכנסת, קרית-האוניברסיטה.
סיור ז' - בניני האומה, קרית-משה, בית-הכרם, בית הקברות הצבאי, מוזיאון הרצל, קבר ז'בוטינסקי, קבר הרצל, הר הזכרון, יד ושם, עין כרם, כנסיית יוחנן המטביל, מנזר גברות ציון, מרכז רפואי "הדסה", הר אורה, רגמים קדומים, יד קנדי.
מקומות מוסלמיים נוספים בירושלים - אנדרטה לזכר חיילי הלגיון, אל-מדרסה א-סולטניה, אל מחכמה, חאן א-סולטאן, חאנקת צלחיה, טש מוריה, ספריית חלדיה, מסגד עומרי, קישלה.
בספר - מפתח למקומות ושמות.
בספר - רשימה של מאורעות שקרו בירושלים משנת 1517 לספה"נ עד 7.6.1967 - שיחרור ירושלים השלמה.
שלמה שפירא: "עולם אחר" יומן דרכים - סינגפור, אוסטרליה, ניו-זילנד, פיליפינים, הונגקונג, יפאן, תאילנד - אחד מספרי יצחק זיו-אב/בעצם, היהודים כיהודים, בלתי מוכרים ליפאנים לא לטוב ולא לגנאי
שלמה שפירא
"עולם אחר" יומן דרכים - סינגפור, אוסטרליה, ניו-זילנד, פיליפינים, הונגקונג, יפאן, תאילנד - אחד מספריו הרבים יצחק זיו-אב. היה מראשי הקרן הקימת לישראל, מנכ"ל התאחדות האיכרים סופר, עורך, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי. (1907- 2001). נולד בסמולנסק שבאמפריה הרוסית ובגיל,19 (1926) עלה לארץ-ישראל. בשנת 1947, כאשר גבר המתח בין "ההגנה" לבין אצ"ל ולח"י, היה בין משכיני השלום שבין המחנות. היה פעיל מרכזי במפלגת "הציונים הכלליים" ובהמשך ב- גח"ל.
מתוך היומן: "...הם מחייכים אל האורח חיוך של בודהא והאורח קורא בזווית חיוכם עליונות מוסתרת. כולם בטוחים כי יום המחרת הוא שלהם...הגרון צריך לנצח, הדרגון עתיד לנצח".
מעמוד 207 : שנה לפני המסע ליפאן נשלחתי לגרמניה, מארחי הגרמנים האירו פניהם אל המשלחת הישראלית, הסנאט של ברלין קם על רגליו לכבודם כאשר הנשיא הכריז כי ישראליים נמצאים בקהל הצופים, קבלות הפנים שפעו ידידות , - ואני לא יכולתי להשתמר מרגש פנימי אל דחייה, הייתי מוחק מעל הפנים המחייכות את חיוכן, ובדמיוני מלביש את נושאן מדים נאצים. הייתי משתעשע שעשוע אכזרי ובנימוס עילאי מגלה רגשותי ודמיונותי לבני שיחי, דוחקם לקרן זוית, אל ההתגוננות, עתים אפילו אל השפלה. בטיסה ליפאן חטטתי בלבי, כיצד ארגיש עצמי בין בני בריתם של הנאצים? פארל-הארבור, התאבדויות הקאמיקאזה היפאנים, מחנות השבויים מן "הגשר על נהר קוואי", מצעד האימים המחושב של חיילים יפאנים אשר נשלחו לתוך האש האמריקאית אל המוות, חטיבה אחרי חטיבה, בביצות הפיליפינים הטבעוניותכדי להקים גשר אנושי לצבא היפאני על גוויות אנשיו - מהו גבול האכזריות הטבוע בקרב העם הזה? והנקודה היהודית - האם לראות את בן-הברית של הנאצים כשותפו גם לאושוויץ?...-אני, כיהודי, אינני חש שום שנאה ליפאנים, - דיבר אלי אזרח יהודי בסינגפור. איש זה חי תחת שלטון הכובש היפאני והכירו מקרוב. לי, כיהודי, אין דבר כלפי היפאנים, אפילו שהתחברו לגרמניה...אכזריות הנה חלק מן המלחמה, ופירסומי אכזריות הנם חלק מתעמולה מלחמתי, ובריתות מדיניות לימי מלחמה ולימי שלום משתנות...
-בעצם, היהודים כיהודים, בלתי מוכרים לנו - התגלה לפני טארו סאסאקי, - אין לנו דעות קדומות כלפיהם. המשכתי לעצי את מחשבתו. יפאני זה א ינק עם חלב אמו שנאה לגזע "רוצחי ישו". איש לא לימד אותו כי שחטו ילדים יפאנים לאפיית צות. אבותיו לא ערכו בנו פוגרומים ועל כן חסידי עמו אינם מכים על-חטא ואינם מפצים אותם בהתפעלותם משיבת ציון...יגלה כאן במהרה כי שני מיליארד בני אדם בקצה עולם חיים במושגים שלא קל לו, למערבי, להסתגל אליהם מתוך אובייקטיביות אקדמאית.
כך האדם הלבן. היהודי על אחת כמה וכמה. היהודי מגלה לפתע כי נקלע לתוך עולם שאין היהודי מוכר לו, לא לטוב ולא לגנאי.