שלמה שפירא
"יהדות ואנושיות" / נוצרים ויהודים: בין פיוס להפרדה
"יהדות ואנושיות" פרופ' יוסף קלוזנר. קובץ מאמרים, הוצאת "מדע", 1955. בחלק שני זה של הספר כולל שבעה מחקרים מפורטים שלא נתפרסמו כשהם מקובצים ביחד, ועוסקים ב- "ערכים הרוחניים" של היהדות, שסקירה כללית עליהם ניתנה בחלק הראשון של ספר זה. בראשו מברר את היסודות הכלליים של "תורת-המוסר הקדומה בישראל", ולאחריו מחקרים יותר קטנים בכמותם, שבהם נתפרשו הצווים המוסריים של תורה זו לפרטיהם...הובאו דוגמאות מן "הסוציאליסמוס הנבואי", שבא אחר המחקר הכללי והיסודי...שתכליתם לברר את ההבדלים היסודיים שבין יהדות ונצרות...גם דנים ב- "חגי ישראל ומועדיו" לא ביסודות ועיקרים אלא במצוות מעשיות, שהן חשובות להבנת רוחה המקורית של הדתיות-הלאומית הישראלית...דומה לו מבחינה זו המאמר "חסידי-אומות-העולם על היהדות", שעוסק בדעות מקוריות על היהדות של גדולי החוקרים הנוצריים...
התוכן: הערה כללית, תורת-המידות הקדומה בישראח, הסוציאליסמוס הנבואי, חגי ישראל ומועדיו, אלוהים ומוסר ביהדות ובצרות, המשיח היהודי והמשיח הנוצרי, מה בין יהדות לנצרות? חסידי אומות-העולם על היהדות.
...מפני-מה הארכתי כל-כך בהרצאת דבריהם של "מור" ו- "דנבי", וביחוד של "הרפורד". לנו העבריים לאומיים השלמים, אין צורך בעדותם ובהסכמתם אפילו של חסידי-אומות-העולם על חשיבותה של היהדות ועל ערכה העצמי והבלתי-חולף...שיידעו הקוראים העבריים מה אומרים על היהדות טובי-הנוצרים, ביחוד אלה החוקרים המעמיקים והבקיאים, שגם אנו יכולים ללמוד מהם לא-מעט...ועוד דבר אומרת לנו העובדה ששני חכמים אנגליים וחכם אמריקני אחד, שמדברים בלשון, שלא דיברו עליה נוצרים מעולם אומרת לנו כלום? וכי אין היא אומרת לנו, שמזלנו הטוב, ולא הרע, הוא שגרם לנו, שנמסר בנין ה- "בית הלאומי" לאנגלים ולא לאומה נוצרית אחרת ושעם כל מה שסבלנו מפקידיהם במשך שלושים שנה ויותר לא אבדה התקווה, שיום יבוא ולשון משותפת תהא לנו ולהם להבין אלה את הללו. ועוד דבר אומרת לנו עובדה זו: שיבוא יום והכל יכירו, שלא שונאים נפגשו כאן, בארת הקדושה ליהודים ולנוצרים כאחד, אלא בנים לאל אחד, שעדיין הם עובדים אותו בשתי צורות, אבל סוף-סוף שרשן של שתיהן אחד הוא. ושורש אחד הושרש כאן על-ידי העם האחד והמיוחד, שאלמלא הוא, לא היו לנוצרים לא אל ולא משיח טלא כתבי-קודש ואילמלא הוא היתה "פלשתינה" - קרן-זוית קטנה שבאסיה, ולא ארץ קדושה כמעט למיליארד של בני-אדם, שענפי-אמונותיהם שונים, אבל שרשן העמוק הוא: היהדות הנבואית והפרושית, שבראשונה הודו הכל זה כבר ובאחרונה כבר מתחילים רבים להכיר ולהודות...זאת התורה היוצאת לנו מחיבוריהם של חסידי אומות העולם המועטים בדורנו, אבל המצויים.
הבאתי זאת כי קבלתי היום הזמנה מעניינת בנושא:נוצרים ויהודים: בין פיוס להפרדה בהנחיתו של יותם יזרעאלי באוניברסיטת תל-אביב. במוקדו של האירוע יעמוד ספרה של ד"ר כרמה בן יוחנן (ראה אור בעברית בשם נזיר עדשים - תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, ובאנגלית בשם Jacob’s Younger Brother: Christian-Jewish Relations after Vatican II, בהוצאת אוניברסיטת הרווארד), העוסק בתפישות ההדדיות של נוצרים קתולים ויהודים אורתודוקסים בעידן שנפתח בועידת הוותיקן שנערכה בשנת 1965 ושקראה לפיוס בין הכנסייה הקתולית והיהדות.בספר מרתק זה, חושפת ד"ר בן יוחנן את ההתלהבות מן הצד הנוצרי להתקרב אל היהודים, כמו גם את הויכוחים הפנימיים שהתעוררו בכנסייה לאחר ההתפייסות, ואת המשקע ההיסטורי שליווה את המהלך וסיבך את היתכנותו. מן הצד השני, דן הספר בתגובתה של היהדות האורתודוכסית, שהתאפיינה בשילוב של חשש, חשדנות ואף התנגדות נחרצת למאמץ הנוצרי להתקרבות. בהנחייתו של יותם יזרעאלי, נערוך שיחה אודות הספר עם המחברת, ד"ר בן יוחנן מהאוניברסיטה העברית, ועם ד"ר עפרי אילני, היסטוריון, עיתונאי ועורך.
