שלמה שפירא
"בין אביב לסתיו" ל- אליהו משיח, הוצאת טרקלין, 1979 - הקדשה - לרותי
כשהייתי פרעה אַתְּ הייתְ המלכה
"...היי לי לרֵעָה אהובה מתוקה וזכה" - מתוך השיר בעמוד 73 "אל השירה והאהובה"
אל השירה והאהובה
נפשי
נשׂואה לךְ מִדּורות
ואליךְתתגלגל
בגלגול הנשמות.
נְשָׂאַתְני רוח עלומים
עד הלום
עם אורחות הימים.
קרני אור של כוכבים
הוליכוני אל עיניךְ,
בם אסתתר
בחיוך שובב
ממרדף הימים.
חיוך שׂפָתיךְ
מזמור שיר.
על כי שָאַל מקולך
אתקנא בַּזָּמיר.
תמיד היי לי לרֵעָה
אהובה מתוקה וזכה
כשהייתי פרעה
את הייתְ המלכה.
זקנה
עודי/ תלוי על בשרי/ קפולים קפולים. הקלסתר, התכער, מבויש כל רצונו להסתתר. שני בלכתן, מנוחתן עדן. הטביעו סימן הכeר בקולי. מין חרחור, טרטור, כשל אדם רויד מקר. המעט שיש לי לומר שיך כולו לעבר. יבעתוני חלומות הלילה, וביום, היש עוד על מה לחלום? התרופות מתדפקות על בית-הבליעה: כבר הוגעתי את הרפואה. בגופי תתחולל מלחמת גוכ ומגוג, הכל חוגג משתולל: במרחב אברי אוירת שבתון. לשוני לא נתונה עוד לממשל, לכח הרצון. אברי אכסניה לכאבים אתרי תירות. הקץ לכל הניחו לי למות!
2013, אפר׳ 16, 08:44
בספר מדבקה: "אליהו ששיח ת.ד. 3948 ירושלים 91039
השבמחק