שלמה שפירא
"פֶּה " ל- נחום גבריאלי, אוצר המורה, הוצאת הספרים של הסתדרות המורים בישראל, 1966
צבי ויסלבסקי (עמוד 231) :
"נשנתה בה בלשון העברית פרשת חיים וגורל של זיווג ישראל והקדוש ברוך הוא כביכול: נהיה, פרישה , תשובה". רו"ל: ננהינו אחר הלשון העברית, פרשנו ממנה אל הארמית, פרשנו אל הערבית, בשעתה, פרשנו אל האידיש, אל האישפאניולית, אל הניב הערבי ברברי של יהודי צפון אפריקה, אל הפארשי של יהודי אסיה וכו' וכו' ועתה אנו חוזרים בתשובה שלימה אליה.
ואכן, שעת תשובה זו גדולה היא. שכך אמר הנ"ל: "שעה זו שאנו עומדים בה, היא לפי דברת רבים, הצמאים לחידוש חיים ויצירה של האומה, שעת תשובה כביכול, עזיבת חטא דורות וקבלת עול במסירות ובדביקות".
ואולם, כלום התשובה תשובה שלימה היא באמת?
נקבל את דעתו של הנ"ל ונאמר איתו יחד שהרי הוא אומר במלים מעטות נכונות את כל מה שמדמדם בליבנו במשך כל השנים:
"לא באה כל עצמה של התחדשות הלשון, או כפי שקרוא חזיון זה בפי הדור האחרון בישראל תחיית הלשון העברית אלא כדי לעמת עימות חדש את הלשון העברית ואת העולם, להעמיד את הלשון ואת נושאה ומשמרה, היא האומה העברית, במעמד חדש של התגלות העולם, לכרות ברית חדשה עם העולם". זאת מצד אחד.
ומן הצד השני אין אנו רחוקים אפילו ביום זה ממש מן ההרגשה שהוא מתאר אותה לגבי תקופה אחרת באומרו : "ניגוד זה של האלהת הלשון העברית (לפי משה הס) מצד אחד ועזיבה גמורה מכאן, דביקות שאין דוגמתה מכאן, ובעיטה שאין כדוגמתא מכאן". שהרי אתה מוצא בתקופתנו ואפילו במקומותינו כאלה "המטפחים ומסלסלים אותה במיטב לשד הנפש וכאלה...שאינם מספקים אותה שאינם מפרנסים אותה אפילו פרנסה זעומה בשעה של נהייה אחר לשונות זרות, תרבות זרה, קסמי זרים...פעמים הבועטים הם שבעי חיים, השכלה, תרבות ואפילו יהודים שעלו לגדולה המתנכרים למקורם, ועתים - המונות עניים דוויים ושחוחים דלי תרבות" והדברים טעונים פירוש במקצת ונלך לפרש...
הכל חייבים לעשות ללשון (עמוד 245)
הכל חייבים לעשות ללשון, כל באי החינוך בארץ. הגננת והמטפלת, המורה המקצועי והמורה הכולל, המורה למלאכה והמורה לחיהוך גופני, המורה לבישול והמורה למוסיקה, אין חופשי. ואולם בתוכם יש כאלה, שיכולתם מרובה יותר ועל אלה ידובא כאן.
מי הם בעלי היכולת?
אלה אשר ההיסטוריה היהודית המופלאה חוננה אותם במתנה מיוחדת - ביכולת להגות, לבטא, לנגן כהלכה היינו: חברינו המורים מעדות המזרח. על אלה ואל התרומה שהם חייבים לתרום לפה הדובר העברי ידובר להלן, ונלך לפרש את הדברים:
"רוב האשכנזים דוברי עברית בארצנו חושבים שהם מדברים במבטא הספרדי אבל באמת ממשיכים לדבר במבטאים השונים, שהביאו איתם כל אחד מארץ מולדתם בגולה, אלא שהחליפו את קמץ בפתח, ואת החולם לקמץ, ואת הת' הרפויה לדגושה. אולם חילופים אלה עדיין אינם מספיקים להפוך מבטא פולני או ליטאי לספרדי. באמת שוררת בימינו היום מלחמה של מבטאים, וקשה להגיד בבטחה מה תהיה תוצאת מלחמה זאת. אבל מן הנסיון של התמזגות מבטאים שונים בשפות אחרות יש להסיק, כי המבטא שיתפתח במשך הזמן, ושיהיה מקובל למבטא המופתי והתרבותי של הלשון יהיה בוודאי מבטא מעורב מיסודות שונים, תוצאה של פשרה בין המבטאים הנלחמים בתוכנית היום"...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, מאי 19
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!