שלמה שפירא
"קשר ההשמדה", "מדיניות החוץ של הרייך השלישי והיהודים, 1933-1939", ל- אליהו בן אלישר, מבוא מאת מנחם בגין, הוצאת עידנים, ירושלים. מהדורת ידיעות אחרונות, 1978
בספר הקדשה:
לנתן-חיים
אולימפיאדה ברלין 1936 - "בזכות האולימפיאדה נחסכו הפעם מיהודי גרמניה הייסורים של פרעות נקם."
...סביר להניח שהוועד האולימפי הבינלאומי חשב בשעתו כי מדיניותו אינה משרתת אלא את הספורט לבדו. ודאי הוא, באותה מידה, שממשלת גרמניה ניאותה ברצון לפשרה. גם עובדה גלויה היא שחרף הכל נאלצה ממשלה זו לסגת מעמדותיה. בסופו של חשבון, ובהתחשב בכל הגורמים, כמובן, היה מצב היהודים, מן הסתיו של 1935 ועד הקיץ של 1936 נוח יותר ממצבם בעבר, והפקודה שנתן הס ב-29 בינואר 1936, לסלק אי-אלו כתובות אנטי-יהודיות "מוגזמות באפיין וסרות טעם, העלולות להכתים את שמה הטוב (של גרמניה) בחוץ-לארץ הרבה יותר מן החוקים בנוגע ליהודים - שהרי ביסודו של דבר, רוב הזרים המבקרים בגרמניה דעתם נוחה מן הצעדים נגד היהדות העולמית" (דברים שאמר האמריקאי-אייוורי בראנדג' - "אם חוגים ידועים חטאו בבגידה מטעמים מדיניים אין זה צריך לחייב אותנו למנוע מן הספורטאים שלנו את ההזדמנות הניתנת להם לשאת את דגל הכוכבים אל הנצחון בחוץ-לארץ). פקודה זו לא היתה אלא אחת הבחינות, ולא החשובה שבהן.
ויתורים גרמניים במישור הטקטי-המישני ואף כי לא מאהבת היהודים אלא מתוך הרצון להפיג את הלחצים על גרמניה בנושא האולימפיאדה, כדי לקיימה: ...באותו יום שבו נתקבלו חוקי נירנברג (15 בספטמבר 1935) חזר היטלר, בנאום אל מנהיגי המפלגה, על פקודתו המפורשת "להימנע גם בעתיד מכל פעולה פרטית נגד היהודים"...ואכן באוגוסט 1935 , כפי שכבר גינה ב-1933, את ההתקפות האישיות של חברי המפלגה על היהודים, וב- 2 באוגוסט 1935 הזכיר רודולף הס לנושאי התפקידים במפלגה, שכל התפרצות נגד היהודים אסורה בתכלית האיסור. וב- 20 באוגוסט 1935, ללא ספק על-פי הוראות הפירר, פנה פריק לרשויות המקומיות ולמשטרת הרייך במכתב תקיף ביותר, שבו ציוה עליהם "לראות בעתיד, פרובוקטור, מורד ואויב המדינה בכל אדם שישתתף בפעולה פרטית נגד היהודים או שיסית לה". "לפיכך", הוסיף ואמר, "אני מבקש לנקוט נמעתה בצעדים הנדרשים נגד יוזמות מעין אלו בכל חומרתם ולהשתדל ככל האפשר להבטיח שקט, ביטחון וסדר מוחלטים. בשעת הצורך יש לאחוז באמצעים משטרתיים חמורים ביותא כדי לשים קץ למעשים המנוגדים לחוק".
...השיקול האחד - עובדה אחת בחזקת ודאי, הוועד האולימפי הבינלאומי,מביקש לעשות ויתורים במישור הטאקטי, המשני. עובדה אחת היא בחזקת ודאי, הועד האולימפי - אף כי לא מאהבת היהודים אלא מתוך רצון להפיג את הלחצים שהופעלו עליו - השפיע על ברלין בכיוון של מתינות...
השיקול השני - נבע ממקיאבליות, שהיטלר מעולם לא נעדר אותה. וכי למה לא יניח ליהודים להשתתף בתחרויות המוקדמות של הנבחרת הגרמנית, על מנת לשים קץ לכל ההשגות על עריכת המשחקים בברלין, תוך הענקת מירב הפרסום להיתר זה, אם אפשר לסלקם לאחר מכן מטעמים ספורטיביים כביכול? מה גם שאם יהיה צורך, אפשר יהיה ליצור טעמים מסוג זה. וכי פריק לא חשב על פתרון זה? כך או אחרת, הלא-יהודים שבאו לתחרויות המוקדמות עם היהודים, הופיעו הפגנתית, במדים של אנשי ס"א וס"ס, דבר זה לא נסך התלהבות בספורטאים היהודים, אם לנקוט בלשון המעטה...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 6/1/2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!