שלמה שפירא
"צור לשונך מרע" - על השפעת לשון הרע בתחום החברתי ולהימנע משיח שאינו עוסק בכריתת ראשים
שי בן יעיש (יולי 2012): "במדינה כה קטנה ושברירית, כשהמחלוקת הציבורית נמצאת בשעתה הגדולה...בחרנו בנושא 'נצור לשונך מרע', מתוך הבנה כי מהירות החיים משפיעה על מהירותה של הלשון, בתקווה ללמוד וללמד מלקחי העבר על חורבן הבית בשל שנאת חינם".
2012, אוג׳ 21, 06:28
שלמה שפירא
מתוך הספר: "50 שנות מסירות - יובל 50 למרכז הרפואי קפלן", עריכה והפקה: אהרון לפידות, טקסט: אורלי רפמן, תחקיר נוסף: רונית מוזיקנט,
עמוד 114
חוזר לעזה על הרגליים
בקיץ 1998הובא למרכז הרפואי קפלן" ילד פלשתיני מעזה, שאיבד את היכולת ללכת בשל זיהום קשה שתקף את רגליו. הנסיונות לרפאו בעזה כשלו והילד, עבד אל מסאווי חווג'עי, הובא לקפלן. כאן טופל הילד על-ידי צוות ממחלקת אורתופדיה ילדים, בראשות ד"ר אילן בן יצחק - שהצליח להעמידו שוב על רגליו.
...
2012, ספט׳ 1, 15:34
שלמה שפירא
"50 שנות מסירות - יובל 50 למרכז הרפואי קפלן", עריכה והפקה: אהרון לפידות, טקסט: אורלי רפמן, תחקיר נוסף: רונית מוזיקנט, עיצוב ועריכה גרפית: צרפתי חדד, עדי רווה-חסיד, עריכה לשונית: ויוי אביטל, צילומים: רותי פרישברג, עדנה גולדמן, רחל סגל, 2005
החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (גבריאל גרסייה מארקס)
פתח דבר - יוסי בר-אל
חמישים שנות קיומו של המרכז הרפואי קפלן, מקפלת ב תוכן "פיסת חיים" בהיסטוריה של התפתחות הרפואה במדינת ישראל, ובהתפתחות העיר רחובות והערים והיישובים הסמוכים לה. התפתחות בית החולים שזורה באופן הדוק בהתפתחות המדינה, והשלבים השונים של המדינה הצעירה מיוצגים גם בהיסטוריה של בית החולים. היו אלה שנים של תמורות בכל שטחי החיים במדינת ישראל, שנים של פיתוח, קליטת עלייה, התמודדות עם מלחמות וטרור ועוד.
גבריאל גרסייה מארקס כתב בהקדמה לספרו האוטוביוגרפי "לחיות כדי לספר": "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם". לאחר חמישים שנה, דור המייסדים של בית החולים הולך ופוחת, וההיסטוריה של בית החולים בשנותיו הראשונות כפי שזוכרים אותה הותיקים - היא העדות לצמיחתו והתפתחותו של בית החולים במשך יובל השנים. היא גם העדות לאופיו המיוחד של בית החולים, ל"רוח היחידה" שאפיינה אותו בשנותיו הראשונות, ומהווה ערך בלתי נפרד מההוה, וצוואה לעתיד...ספר זה מקפל בין דפיו 50 שנה של עשייה, של אלפי עובדים מסורים...ספר זה מהווה עדות והוקרה לכל העובדים שעבודתם המסורה במשך חמישים השנה, הביאו אותנו למעמד של מרכז רפואי מתקדם...
תוכן:
מכמה צריפים ליד פרדס-למרכז רפואי מודרני, ימים ראשונים, קפלן משנה את פניו-גדול וגבוה, רפואה בצל המלחמה, הכל נשאר במשפחה, קפלן-תמונת מצב, הצוות הסיעודי-בזכות המסירות, על ההוראה והמחקר המדעי, חיוכים בהתנדבות, בפתח האלף השלישי
עמוד 114
חוזר לעזה על הרגליים
בקיץ 1998נהובא לקפלן ילד פלשתיני מעזה, שאיבד את היכולת ללכת בשל זיהום קשה שתקף את רגליו. הנסיונות לרפאו בעזה כשלו והילד, עבד אל מסאווי חווג'עי, הובא לקפלן. כאן טופל הילד על-ידי צוות ממחלקת אורתופדיה ילדים, בראשות ד"ר אילן בן יצחק - שהצליח להעמידו שוב על רגליו.
עמוד 36
התרומה של פולה בן גוריון
ד"ר כנעני צבי שניהל את מרפאות בית חולים קפלן מ 1954-1981: "בין החולות עם מחלות ראומטיות אושפזה יום אחד פולה בן-גוריון. כך הכרנו באופן אישי גם את בן-גוריון, שהיה, כפי הידוע, מסור לאשתו. כאשר עמדה פולה לעזוב את בית-החולים שאלה במה אפשר לעזור לבית-החולים. מסרנו, שהמחלקה הפנימית זקוקה למכשיר לרישום אלקטרוקרדיוגרם, ומחלקת הילדים למאוורר ותנור לחימום. כעבור מספר שבועות שלחה לנו פולה את הכסף הדרוש, לא בצ'ק אחד אלא בעשרות צ'קים על סכומים לא גדולים, שהוכיחו שהאישה הזאת טרחה בעצמה לבקר בעשרות מוסדות של ההסתדרות ולבקש תרומה עבורנו".
2012, ספט׳ 1, 15:34
שלמה שפירא
האיש העשוי ממעשה פסיפס, או תמונה אימרסיוניסטית - קן אוֹלסן
"היזם העילאי - סיפורם של קן אוֹלסן וחברת דיגיטל" ל- גלן ריפקין וג'ורג' הראר, גלובס-כתר, עברית: עמנואל לוטם, 1991 (המהדורה באנגלית 1988)
אוֹלסן ושותפו לייסוד החברה, הרלן אנדרסון, הקימו את דיגיטל ב-1957, אבל רק ב-1985, אחרי שנחלצה משלוש שנות משבר, הפכה החברה להיות הכוח השני בעוצמתו בענף המחשבים, התחרותי מאין כמוהו...
...הוא חייב לפנות את מקומו בכבוד, אמרו מבקריו, העיתונות קראה לו להתפטר, אמצעי התקשורת סתמו עליו את הגולל כזקו מדי, מבודד מדי, שמרני מדיהוא נראה כלוקה במחלה הפוקדת בהכרח יזמים רבים, תסמונת המייסד, דומה שהחברה נעשתה גדולה מכפי מידותיו, ואולסן - מהנדס שסיים את חוק לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) - אינו מסוגל להשתלט עליה, עד 1983, עלה בידו לקדם את מפעלו הרחק מעבר למה שהשיג כל יזם אחר...
לאולסן רשימה של שמות-תואר: הוא איש הגון, צנוע, דתי, אבהי, עקשן, פועל לפי חוש, נגיד ומצווה, כריסמטי, איש פשוט הוא, שאינו נסחף אחר עושרו האישי, הוא ניחן בנפש רגישה, ואחת מהנאותיו היא הגדרת פרחי-הבר הגדלים סביב הטחנה; הוא מטפל בגינת ביתו, עוזר לאשתו אווליקי לבחור ירקות בדוכני השוק, דואג לאמו בת התשעים...
היו שראו את "קן" במקומות שונים ומשונים: ממלא שקי חול במפעל דיגיטל שנשקפת לו סכנת שטפון, יורד לתוך חור כדי לבדוק צינור שבור...
...הוא איש בוטה. הוא מסוגל לקטוע את דבריו של סגן-נשיא צעיר באמצע המשפט, להחזיר לו את תרשימיו ולשלוח אותו לדרכו בהפטרה חטופה, "אל תבזבז לנו את הזמן." "יש לקן פנים רבות, רבות מאד," אומר גורדון בל, רב-הארטיטקטים של סדרת המחשבים של דיגיטל. "הוא אדם שונה מיום ליום"...
...הסגנון האדריכלי של הטחנה ומבנה המשרדים בה שיקפו את דיעותיו של אוסן על יחסי אנוש. הוא התעקש על סביבה משרדית פתוחנ, ובה רק מעט משרדים פרטיים. לא היה חדר אוכל לבכירים, לא היו כללי לבוש רשמי, לא היו מקומות חניה לבכירים. הדרך היחידה להשיג חניה טובה בדיגיטל, אמרו, היא להיות הראשון שמגיע לעבודה...אולסן בז לראוותנות...תרבות שאיננה מרשה לגינונים להעסיק אותה. "אנחנו חסרי-ברק בכוונה תחילנ," אומר אולסו. "תפקידנו הוא לא להוכיח כמה אנחנו מוצלחים או מבריקים, אלא לנהל חברה."
...אולסן עצמו קבע את כללי הגישה מראשית הדרך. הוא הירבה לפנות למהנדסים שנמצאו שני דרגים מתחתיו בארגון כדי ליישב שאלות...בעיניהם של הלקוחות המציצים מבחוץ פנימה, המבנה הארגוני של דיגיטל נראה כמתכון לכפילויות...בביזור סמכויות כה רחב, נהפכו המנהלים בדיגיטל למעין הנרי קיסינג'רים המתרוצצים כה וכה לשאת-ולתת...פעמים רבות הקים אולסן קבוצות מתחרות לפיתוח מוצרים, מתוך אמונה, כדבריו, כי "התחרות עושה פלאים לשיפור המוצר. ההיסטוריה שוב ושוב מוכיחה שאם אנחנו מאפשרים תחרות בריאה, אנחנו מקבלים מוצרים טובים יותר."
...היה מין הגיון בשמות. זירוקס, למשל, כינתה את המחשב האישי שלה בשם Worm, תולעת, משום שהוא עתיד לאכול את Apple, התפוח. פולמוס כינה אחד מדגמי המחשב האישי שלו בשם Robin' אדום-החזה, שיאכל את התולעת. שם-הצופן של ריינבו היה Cat - החתול שיאכל את אדום-החזה, לא יאמן, אבל התהליך הרשמי של בחירת שם לריינבו נמשך ארבעה חודשים. מפעם לפעם העלה אולסן שמות שונים להצבעה בוועדת הפעולות: אם התוצאות לא היו לרוחו, הוא דאג להצבעה חדשה כעבור כמה שבועות...
2012, ספט׳ 11, 09:41
שלמה שפירא
"בני הדייג" זכה בסילבסטר לשיר ממני. מוקדש לאיתן
איתן האווזים - שיר
שיר שכתבתי על המקום כשחגגתי סילבסטר עם חברתי "הני" אצל "בני הדייג" במרינה בהרצליה ומסרתי ל- איתן,
איתן מקריא את השיר לכל הנוכחים ומכבד אותי ואת החברה שהייתה עמי ביין ובגלידה
השיק הדייג זמרתו אל שנה חדשה
לעבר החוגגים בחצות הלילה
שנה חייכנית ירוקת-העיניים השליכה רשתה ומצפה:
"בני הדייג" לא רק אוהב דגים
הוא גם אוהב לעשׂות שׂמח
שׂמח איתן כמו דג במים
צריך לשׂמוח כמו שיכור-אווזים מרחף בין אדמה לענני-שמיים...
עכשיו חצות,
נכנסת שנה-אזרחית חדשה
כולם מתחבקים מתנשקים נשיקת חצות
שמחים ומחייכים
מי הכי שׂמח מכולם - איתן האווזים.
31.12.2012-1.01.2013
שלמה שפירא
יצחק רבין: (הארץ - 24-10-1976) ...מדינה פלשתינית פצצת זמן...
מה שמונע את השלום הוא אי-השלמה של מנהיגי ערב, ואולי של מרבית הציבור הערבי, עם קיומה של ישראל.
יצחק רבין: קרא לאמצעי התקשורת, שלא ליטול לידם את תפקיד בית המשפט ולא להשפיע על אלה הנוגעים בחקירה ובמשפט.
"דעתי האישית היא, שהנושא הפלשתיני איננו מרכז הסכסוך הישראלי-ערבי. מה שמונע את השלום הוא אי-השלמה של מנהיגי ערב, ואולי של מרבית הציבור הערבי, עם קיומה של ישראל" - אמר ראש הממשלה יצחק רבין, בהופעתו ביום ו' בבית-הפרקליט בתל-אביב.
ראש הממש/לה הטעים כי אינו מאמין שאפשר להגיע לשלום של ממש בלי פתרון לנושא הפלשתיני: אבל פתרון כזה לא יהיה בהקמת מדינה שלישית בין ישראל והירדן. "מדינה כזאת לא תקום", אמר, והוסיף, כי הסכמה ישראלית להקים מדינה פלשתינית בין ישראל והירדן היא מישגה חמור, שיהווה זרע פורענות אם יושג בעתיד הסדר כולל. מדינה כזאת תהיה "פצצת זמן" לכל הסדר...
4.10.2012
שלמה שפירא
"היורה" - חומר על "היורה" לילדינו הקטנים (מקורות עם קום המדינה)
היורה, י. הלפרין - עתוננו לקטנים. ה' גל' ג'.
היורה, ל. קיפניס - טל. הוצ' "ציון", חוב' א'.
היורה, י. שטיינברג - עיינות, הוצאת "התקופה", חוב' ג', עמ' 4.
הידד, היורה, מ.סמילנסקי - החוב' הנ"ל, עמ' 5.
היורה, מרים עטרה - ספר לילד הטוב. הוצ' "לילד הטוב", עמ' י"ח.
עם היורה, פועה מירון, - דבר לילדים, י"ד, עמ' 65.
אחר היורה, עפ"י י. מרגולין - מקראות, ב', הוצ' מסדה, עמ' 49.
היורה, זאב - יונים לבנות, הוצ' עם עובד, לילד, עמ' 37/ מוסף דבר לילדים, תרצ"ג.
היורה, נתן אלתרמן - מוסף דבר לילדים, ג', תרצ"ד, חוב' ב'.
האם בא היורה?, אנדה - מוסף דבר לילדים, ד', תרצ"ה, חוב' ג'.
שיר ליורה, לאה גולדברג - דבר לילדים, ב', חוב' 10.
בשורת סתיו, ל. גולדברג - דבר לילדים, ט', חוב' 20.
שיר היורה, מ. דפנא - הספר הנ"ל, חוב' 11.
הירה בא, ש. בס, - עתוננו לקטנים, גל' ד'.
היורה, ח. נ. ביאליק - שלבים א' - הוצ' דביר, תרצ"ג, עמ' 64.
ועוד מאת: ש.בן-ציון , יעקב פיכמן, שמריהו, שרה גלוזמן, טבעוני-נטעוני, י. אנגל, מרבינוביץ, זאב נ. נרדי, שרה לוי, ע. פוגצ'וב, ח. קרצ'בסקי,...
ועוד הרבה מקורות נוספים!
2012, אוק׳ 12, 19:31
שלמה שפירא
"בתו של מרפא העצמות" ל- אמי טאן, רומן"
רומן רחב יריעה, הקושר יחד את סין שלפני המהפכה עם סן פרנסיסקו של היום, הוצאת מחברות לספרות, מאנגלית: צילה אלעזר, בעברית, שנת 2001
...היו לשונות אש רעבות. תראי מה עשתה האש..."
...מהו העבר אם לא מה שאנחנו בוחרים לזכור?...זוכרת זאת בעת שהיא כותבת סיפור. היא כותבת אותו לסבתה, לעצמה, לילדה שהפכה להיות אמה.
...לא היה לה קל, רק נשימות ונשימות, חרחורים של רוח רוגשת. היא סיפרה לי דברים בהעווית פנים ובגניחות, בגבות רוטטות ובעיניים נוקבות. היא כתבה על אודות העולםעל לוח הגיר הנישא שלי, היא גם ציירה בידיה המפויחות, דיבור ידים, דיבור פנים ודיבור גיר היו השפות שגדלתי איתן, אילמות וחזקות.
בעת שכרכה את שערה בהידוק סביב גוגולתה, שיחקתי אני בתיבת האוצרות שלה..."תענדי את זה." דרשתי, והרמתי את המסרק...אבל דודה-יקרה הנידה את ראשה לשלילה. היא משכה את המטפחת שלראשה, הצביעה על פניה וכיווצה את גבותיה. מה יועיל לי יופי? אמרה...היא כיכשה בקצות אצבעותיה המפויחות כאילו לשונות אש רעבות. תראי מה עשתה האש. לא חשבתי שהיא מכוערת, לא כמו שחשבו אחרים במשפחה שלנו. "א-יה, עם פנים כאלה, אפילו שֵד ימות מפחד כשיראה אותה,"..."ספרי לי שוב," אמרתי באותו בוקר, כי רציתי לשמוע איך נשרפו לה הפנים והיא היתה לאומנת שלי.
הייתי אוכלת אש, היא אמרה בידיה ובעיניה, מאות אנשים באו לראות אותי בכיכר השוק. אל תוך הסיר הבוער של פי היטלתי נתחי בשר נא, הוספתי פלפלי צ'ילי ומחית פולי שעועית. עירבבתי הכול ואז הצעתי לאנשים נגיסות לטעימה. אם הם אמרו, "כמה טעים!" פתחתי את פי כדי לתפוס את מטבעות הנחושת שהטילו. ואולם יום אחד אכלתי את האש, והאש חזרה ואכלה אותי. אחרי המקרה הזה החלטתי לא להיות עוד סיר בישול, ובמקום זה נעשיתי האומנת שלך. צחקתי ומחאתי כפיים, כי את הסיפור המומצא הזה אהבתי יותר מכל השאר. יום קודם לכן היא סיפרה לי שהסתכלה על כוכב חסר מזל שנפל מהשמים, ואז הוא נחת בתוך פיה הפעור ושרף את פניה. ביום שלפני כן היא אמרה שאכלה משהו שהיא חשבה למאכל הוּנאי מתובל, ורק אחר כך התברר כפחמים ששישמו לבישול.
לא עוד סיפורים, אמרה לי דודה-יקרה עכשיו, וידיה מדברות במהירות...
2012, אוק׳ 13, 09:02
שלמה שפירא
אורלי מרקוביץ הפקות וייצוג מוסיקאים בינלאומיים מציגה:
קולות העם "בין קווקז לאררט"
עם תזמורת הקאמרטה הישראלית
קונצרט מיוחד שכולו מוסיקה קלאסית ועממית מארמניה
ארם גארבקיאן מנצח (ארמניה-ארה"ב)
אנה מאיליאן מצו סופרן (ארמניה)
טיגראן מנסוריאן – קטעים מהבלט "עלמת הקרח"
קומיטס/אסלאמאזיאן – ארבעה שירים ומחולות ארמניים
אלכסנדר ארוטוניאן – סינפונייטה
קומיטס/אלטוניאן – מחזור שירים
יוסף ברדנשווילי – ציפורים נודדות
אדוארד מירזויאן – שושאניק
תנביר טון – שיר א-קפלה
מוזיאון תל אביב, אולם רקנאטי ש"ד שאול המלך 27 תל אביב
מוצ"ש 17.11.12 בשעה 20:30
לשאלות שנשאלות בחוברת, מובאות תשובות מחומר המיוחס לז'בוטינסקי ומ-ביבליוגרפיה עליו. והשאלות הן:
דמוקרטיה נכס של השמאל?
האם דמוקרטיה = שלטון הרוב?
ומה עם זכויות המיעוט?
מי קודם למי - האדם או המדינה?
מהו היחס הראוי לערביי ארץ ישראל?
מה באשר לשפה, לתרבות, לקרקעות?
סגן ראש ממשלה ערבי - אצלנו?
ומה עם האופי הלאומי-יהודי של המדינה?
מה מגיע לכל אזרח לקבל מהמדינה?
מהו מעמד הדת מהמדינה?
ז'בוטינסקי בבית כנסת רפורמי?!
מהי הדמוקרטיה שראוי שתופנם בידי כלל האזרחים?
סיכום
אנו מבקשים לטעון כאן כי החיבור בין השקפה לאומית ובין גישה אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית איננו כורח המציאות. אפשר שאדם יחזיק בהשקפה לאומית ובד בבד ידגול בדמוקרטיה מהותית, בשוויון ובזכויות אדם. הדמוקרטיה איננה נכס של שום צד במפה הפוליטית, ובהחלט אפשר שכולם ירגישו מחויבות כלפיה וחובה להגן עליה מפני תוקפיה...
...אנו מקווים שדברים מלאי השראה אלו של ז'בוטינסקי יהיו נחלתו של כלל הציבור בישראל ושהם יאירו את דרכם של נבחריו ומנהיגיו.
2012, אוק׳ 20, 15:57
שלמה שפירא
"לפני חג השבועות", מאת שרה מינא, בהוצאת פרטית (משפחת מינא), נכתב ב-1999 ויצא לאור ב-2006
סיפור חיים שממנו ניתן לדלות אינפורמציה מגוף ראשון על שם ועל כאן.
אני שרה מינא נולדתי בעירק, בסוכות 1923, בעיר עימרה שלידה נמצא מקום קברו של עזרא הסופר.
"לאחר מחשבות רבות, החלטתי לכתוב על תולדות חיי", שרה מינא.
ל החיים, המנהגים, השיגרה היומיומית, החגים, משפחה והורות ועוד וגם על קברו של עזרא הסופר.
תמצאו בספר:
פתח דבר, מכתב שהשאירה שרה מינא, ילדותי, סיפור נישואי, החיים בעימרה, המעבר לבגדד, סוף סוף בן, החיים בעיראק עם הקמת מדינת ישראל, העליה לארץ ישראל, רחוב שמאי 16, הלימודים- מטרה מקודשת, סוף דבר, עץ-יוחסים של המשפחה, תמונות משפחתיות.
בגב הספר מובא שירו של מוטי המר "כשאמות, משהו ממני, משהו ממני ימות בך, ימות בך!
גם בספר כמו זה ניתן למצוא אינפורמציה מעטה חדשה, שלא מצאתי בספרים אחרים על יהדות עיראק.
2012, אוק׳ 26, 22:47
שלמה שפירא
מילים ואקורדים בספר שירים ופזמונים "רואה, שומעת, מרגישה" ל- ג'אנה (ג'אנה גודינגר), הוצאה עצמית, 2005
תווי ההלחנה נכתבו בזמן כתיבת השירים (תווים במתכונת בסיסית ומצומצמת)
"בשירי איני מנסה לשכנע, ללמד או להשפיע, אלא לתעד את מה שאני קולטת מהסביבה ויודעת, אם כי לא מעט מזה נמצא בין או אפילו מאחורי השורות הכתובות"
"המניע הראשוני להוצאת הספר היה להגן על זכויותיי כיוצרת,..."
ובכל זאת בסוף הספר נמצאים שני שירים - לא שלה - "ישנו ירח במרומים", מילים ולחן: מורגן לואיס וננסי המילטון, עמוד 112.
ועוד שיר "למכירה האהבה", ל- ארטה פרנקלין.אלבום:"מיסקלנאום" (שהיא בעצם זמרת הגוספל אריתה לואיז לטונדרה פרנקלין -הערה שלי)
מעניין הפזמון לשיר "החברים הקטנים" (עמוד 8):
"כדאי לגלות לפעמים קצת אכפתיות
כדי להבין מה קורה מסביבנו:
מי שהיום מתאכזר לבעלי-חיים,
מחר יכון את ידיו לעברנו.
סתיו 1990 "
2012, אוק׳ 27, 05:59
שלמה שפירא
בואי לישון אצלי הלילה
בואי לישון אצלי הלילה
לא אישן
לא תישני
כל רגע אור מגולגל משעון מיקרוגל תשוקתי.
אם יש גשם, לא נראה ירח וכוכבים, אך נחבק אחד את השני,
אם אין גשם, נתחבק, נרגיש חום
צהלת אהבה יש בעולם ופרח שדות מלבי אתן לך.
30.12.2023
שלמה שפירא
שלמה שפירא
על השם "מלחמת חרבות ברזל"
שלמה שפירא
יחיא סינוואר בקיא במתמטיקה טרוריסטית
יחיא סינוואר בקיא במתמטיקה טרוריסטית ואנחנו הישראלים לא בקיאים בה. הוא למד בחשבון שלו ששבוי אחד ישראלי שווה לאלף שבויים/שהידים פלסטיניים. ב- 19/5/2013 ניסו בעולם לזהות טרור בעזרת מתמטיקה - מתמטיקה לשירות המולדת הפלסטינית - בטענה שרשתות טרור דומות במבנה שלהם כארגון היררכי לחברות ולרשתות חברתיות מסויימות באינטרנט, שבהם המידע זורם בכיוון אחד ממקור אשר מייצר את המידע או נתונים - כלפי מטה לרכני המידע. ומה רבים צרכני המידע אצל הטרוריסטים הפלסטינים ובאין דרישה להדדיות, כל דכפין ויהיה טרוריסט. לכן חשוב בעולם הסובב סביב מתמטיקה כזו, עם מודלים מתמטיקאיים כאלה שנשקנו ההרתעתי יהיה גם בניתוח מתמטי של נתונים למצבים ולתרחישים הצצים פתאום. חשוב שמדינת ישראל תעשה מהפכה מתימטית-דיסקרטית לעומק ((ת'אוורה רייאצ'ייה) נגד יוזמי הטרור נגדנו. אז קדימה ישראל גם אל המתמטיקה!
יחיא סינוואר בקיא גם בגיאוגרפיה - הוא עם מפה פלסטינית ללא מדינת ישראל. יחיא סינוואר לא רצה ולא רוצה ללמוד היסטוריה כי אמו תטען "הילד הטוב שלי פגש היסטריונים ששטפו את מוחו". יחיא סינוואר לא רוצה להבין בפוליטיקה, כי אין בו פייסנות לא במונחים אישיים ולא במונחים מקומיים - מהלך אימים באיומים מרומזים וישירים. חשפנו בפברואר 2018 כי ילדי הרשות הפלסטינית סופרים שהידים ללימודי מתמטיקה. ויש מדרגות עולות של שהידים מכיתה לכיתה ותלמידים מתבקשים לאתר את המספר הנכון של שהידים שנהרגו ומוסיפים תרגיל מתפתח ממציאות לדמיון. נזכור שמפות פלסטיניות ללא מדינת ישראל.
ב- 2/5/2011 בנימין נתניהו מודיע: "המאבק על הטרור הוא ארוך, הוא נחוש והוא חייב להיות בלתי מתפשר...". רצוי מאוד שדווקא עכשיו - בנימין נתניהו אל יעיר הערות שוליים להיסטוריה כי ההיסטוריה שופטת ותשפוט גם על הערות שוליים.
27.12.2023
שלמה שפירא
על הצריבה
שלמה שפירא
הצעתי שם לפסלו של יגאל תומרקין ב-רכס כידוד במזרחה של העיר ערד:
"פסל המטוס הימי עם בטן מפוצצת,תורן ופריסקופ של יגאל תומרקין".
המסיירים שהיו אתי "בלעו" את השם שהצעתי והתחילו לגלות יותר עניין בפסל.
על רכס כידוד במזרחה של העיר ערד, בגובה של כ-600 מטר נמצא פסל סביבתי של יגאל תומרקין ומציינים תושבי ערד שהקמת הפסל מומנה על ידם. מצפור-הפסל נחנך ב-1968. כ- 200 מטר מן הפסל ישנו מגרש חניה.
בבואי הפעם לערד, הפסל היה נקי מכל מה שציירו עליו המבקרים והיה מסוייד בלבן.
כששואלים לשמו של הפסל, רבים אומרים, וכנראה גם תומרקין עצמו דבקים בשם: "פסלו הסביבתי של תומרקין בערד" או "פסלו הסביבתי היפיפה של תומרקין בערד". יש שמכנים אותו "פסל האווירון", ו- "פסל המטוס", או "פסל המטוס הענק".
בסיורי ב- 13/1/2013 עם קבוצה גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב, הערתי למדריכה ולכל המסיירים שנכחו, שכאן "פסל המטוס בהריון של יגאל תומרקין", "פסל המטוס בהריון שסוחב מסגד של יגאל תומרקין", "פסל המטוס הימי עם בטן מפוצצת,תורן ופריסקופ של יגאל תומרקין".
המסיירים שהיו אתי "בלעו" את השמות, במיוחד האחרון והתחילו לגלות יותר עניין בפסל.
2013, ינו׳ 21, 14:04
שלמה שפירא
"6 השנים הללו... (1939-1945)" - סיכם שלום רוזנפלד
ספרון ללא כריכה 10ס"מ רוחב 13 ס"מ אורך, 76 עמודים
הספרון יצא לאור ביום גמר המלחמה (מלחמת העולם השניה) 8 במאי 1945 (כ"ה אייר תש"ה) בהוצאת "ידיעות אחרונות.
הספרון הודפס ב- דפוס א. מוזס, תל-אביב שינקין 11 טל. 2495
עמודים 73-75
...3000 טאנקים דוהרים במישורי גרמניה הצפונית והתיכונה בקצב קטלני. את האספקה מגישים להם מן האוויר. מפות-המטה מתישנות בן-לילה. שבויים אין לוקחים עוד - הם הולכים בעצמם. אוסנאבריק, קרלסרוה, גוטה, מינסטר, קאסל...מרשלים הולכים לשבי, גנרלים נכנעים לעשרות...
ועניבת החנק על המפלצת הנאצית מתהדקת ללא רחמים. בפברואר עוד טיהרו הרוסים את רחובות בודפשט האחרונים, בראשית אפריל הם כבר מטילים מצור על ווינה ועל בראטיסלבה. הבריטים מגיעים אל האלבה - ז'וקוב צולח את האודר. אין אנו באים לפרט את מאורעות-השקיעה, כי הם שמורים עדיין יפה-יפה בזכרון וכל פירוט למותר הוא.
*
ה"רייך" בן אלף השנים" מתפורר לרסיסים. הקריאות הנואשות של היטלר, האיומים והטירור של הימלר, אין בהם כדי לדחות את הקץ המר.
הם חלמו על "שקיעת אלים", על צלילי מוסיקה וואגנרית שתלווה את זינוקם השמשוני האחרון; על אפופיאה סטאלינגראדית בבירה ועל קרב אחרון בברכטסגאדן. הם חלמו על יצירת אגדת-גיבורים, שתשמש מקור-השראה לדורות הגרמניים הבאים, שיבואו לנקום את נקמתם.
כל אפסותם, כל שפלותם, כל מורך-רוחם נתגלו דווקא ברגעיהם האחרונים. ככנופית-גאנגסטרים נתונה במיצר, הם רצחו איש את רעהו, בגדו איש ברעהו, כרעו ברך בפני מנצחיהם והתחננו שיחוסו על חייהם העלובים.
נדמה, כי רק תמול-שלשום היה הדבר, כאשר האחד איים על העולם ב"שמונה מיליון כידוניו" - היום מרצצים בני-עמו את גלגלתו וזורקים את גופתו לאשפה.
נדמה, כי רק תמול-שלשום רקם השני את חלומו על הדברת תבל כולה - היום הוא יורד שאולה, כשדעתו אינה שפויה עליו.
הבמאי הגאוני ביותר לא היה מצליח לסיים ככה את מחזה-האימים.
*
פעמוני-הכנסיות מצלצלים. המונים נלהבי-נצחון רוקדים ברחובות. הדגל האדום מתנופף בבירת-הרשע. מוסיליני, היטלר, גבלס, הימלר, רונדשטט; קוויסלינג, פטן, לאוואל - שמות שעוד אתמול היה הכוח בידם לרצוח, להחריב, לאבד, להשמיד - אחד אחד הם יורדים מבמת-ההיסטוריה, בזויים ומושפלים כשקללת-דורות מלווה את שמם.
שר הנקמה היטיב לעשות.
אך כלום יש נקם ושילם על המיליונים שלנו שלא זכו?...
דר. עזריאל קרליבך כותב בהקדמה ואני מביא קטע ממנה מעמוד 2-3
...הנה נורתה היריה האחרונה, הנה הם כולם מניחים את נשקם, ופונים מגיא ההריגה, איש איש אל ארצו, אל ביתו ומולדתו. הנה מתפזר ההמון הגדול הזה שבא לשדה-הקרב מכל קצוי תבל, - עוד מעט ואיננו.
רק אחד נשאר עומד בשדה חריש-המוות וקציר ההרס, ...רק אחד אין לו לאן ללכת, לאן לפנות, לאן לשוב...אנו נשארנו שם, בעולם ששקע. אנו נקברנו שם, תחת זרמי הלאווה. אותנו אין מקים.
אבני בתינו אינן מצטרפות עוד לבנין. אבנים יקרות, אשר נשאו אבות קדושים על שכמיהם בעמל דורות, להקים לעצמם משכנות צנועים, איים של טוהר וזוך בתוך ים זוהמת הגויים, - פזורות אתן על פני הישימון, ומה תועלת בכן עוד? רק זאתף ללכת ולהסתער עליכן ולשאול אתכן, והגידו לנו - אנה באו, אנה אבדו אחי...
הנה מצלצלים פעמוניהם: "שלום עלי אדמות". ולקול התרועות הם מסבים יחד לתכן ולתקן עולם. כל המנצחים יחד, כל אשר לא נקפו אצבע במלחמה הזאת וכל אשר ספסרו בדם הלוחמים וכל אשר עמדו בגלוי לימין האויב, הנה הם תובעים איש איש את "המגיע" לו משלל הנצחון. והנה הם מקבלים.
רק אחד לא הוזמן. רק האחד אשר נגדו התנהלה המלחמה באמת. אשר עליו הוכרזה בכל צריחות המרצחים מראשיתה ועד סופה, מקצה העולם ועד קצהו. רק האחד, אשר לחם את המלחמה הזאת שנים רבות לפני כל המנצחים האלה, האחד אשר בדמו קנו להם את כל השהיות ואת כל הפיוסים ואת כל הזמן שהיה דרוש להם לנצחונותיהם . רק האחד ששילם את מחיר כולם, את המחיר העליון, - הוא לא נמצא ראוי להסב עמהם. בשבילו אין מקום בתיכון עולמם החדש.
כי הם את המנגנון הצבאי האדיר ביותר בדברי הימים ידעו לנצח, - אבל את עצמם לא ידעו לנצח. כי הם את כל שריון הברזל והפלדה של האויב יכלו לשבור, - את שריון לבם האטום לא יכלו לשבור. כי הם, נסים אין שיעור ואין ספור קרו להם, - נס גילוי אחוות-האדם לא נתרחש להם.
וקמת אתה, האחד והיחיד הנשאר תקוע בשדה-המערכה, ומבטך מלווה את גדודי כל העמים בפרישתם מעליך, ואזנך נטויה להמולת תרועותיהם, - והבינות:
-זאת לא היתה "מלחמה יהודית,. אף זו לא ככל המלחמות הקודמות אשר כבר ראינו וכבר שכחנו, היתה. מלחמה אימפריאליסטית אחת מני רבות היתה. זוהי שקיעתה של האימפריה הגרמנית, שמתה ברע עצמה, בשגעון גדולתה, בעוון שחצנותה ואשמת התנשאותה הרשעה על חברותיה. האימפריה הזאת נשברה לרסיסים, כאשר נשברו כל הקודמות לה בשל אותו חטא החריגה התוקפנית מגדריהן. היא נפלה כאשר נפלו קיסרויות אחרות, שהיו מחריבי עם-ישראל, - אשור ובבל ויוון ורומא וספרד. אך אנחנו לא נושענו בשקיעתן. שונא-ישראל נעלם - שנאת-ישראל לא נעלמה.
כל העמים חוגגים היום את נצחונם - בצדק. הם לא יצאו ללחום בהיטלר בשל רשעותו. הם יצאו נגדו על שסיכן את בטחונם הם. הסכנה דוכאה. הם חוזרים איש איש למקומו, ולבם מלא רינה. הם הדפו אויב שארב להם, הם ישבו מעתה לבטח.
אף אנו היינו שמחים כמותם - אילו היה מצבנו כשלהם. אילו היתה לנו גם לנו מדינה, כאשר יש להם. אילו היה הנצחון על האויב מחזק את המדינה שלנו, מגביר את בטחונה, מרחיב את אפשרויות קיומה.
רק מי שיש לו לאן לשוב משדה המערכה והיכן לשבת בבטחה - נצחונו במלחמה נצחון. רק מי שיש לו מדינה, - בשבילו נגמרה המלחמה.
בשבילנו לא נגמרה.
2013, ינו׳ 26, 09:28
שלמה שפירא
"האם אלוהים הוא מתימטיקאי?", ל- מריו ליביו, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת "אריה ניר", 2010
בספר הקדשה:
מוקדש לסופי
...מדוע יש למתימטיקה עוצמה כה רבה? האם המתימטיקה היא פרי ההמצאה של המחשבה האנושית שאינו תלוי בהתנסות, או פרי התגלית? אם המתימטיקה היא לא פרי של תגלית, כיצד יש ביכולתה לתאר ואפילו לנבא את העולם הסובב אותנו ברמה כה גבוהה של דיוק? רבים מבין המתימטיקאים עצמם נוהגים לומר שאין לעבודתם כל השלכה מעשית. המתימטיקאי הבריטי ג"ה הארדי הרחיק לכת כשתיאר כך את עבודתו: 'לשום תגלית מתגליותי אין שמץ של תועלת לטובת העולם.' טעות היתה בידו. חוק הארדי-ויינברג מספק לגנטיקאים כלי לניבוי הדרך שבה עוברים גנים מדור לדור, ועבודתו של הארדי על תורת המספרים מצאה יישומים בלתי-צפויים בפיתוח צפנים...
...המתימטיקה מספקת את הפיגום המוצק שבאמצעותו נבנית כל תיאוריה של היקום. אולי הדבר אינו נשמע כה מפתיע, עד שאנו נותנים את דעתנו על כך שטיבה של המתימטיקה עצמה אינו ממש ברור...
"...במה הם עוסקים (המתימטיקאים)? תהייה זו אינה נובעת אך ורק מבערות: גם העוסקים בתחומים אלה מתקשים להשיב על השאלה. (הפילוסוף הבריטי סר מייקל דַמֶט)"...
...לפני כמה שנים נתתי הרצאה באוניברסיטת קורנל. באחת משקופיותיה של מצגת הפאוופוינט שלי הופיעה השאלה: "האם אלוהים הוא מתמטקאי?" ברגע שהופיעה השקופית שמעתי את גניחתו של סטודנט מן השורה הראשונה: "אלוהים אדירים, אני מקווה שלא!"...מנסיוני הצנוע, ספר זה בא להבהיר כמה היבטים של מהות המתימטיקה - ובמיוחד, להבהיר את טיב היחסים בין המתימטיקה לבין העולם שאנו רואים לפנינו...
(לדעתי, השאלה וגם תגובת הסטודנט מעניינות ובכל זאת עדיין רק לאלוהים התשובה!)
2013, מרץ 31, 08:36
