יום חמישי, 30 ביוני 2022

שלמה שפירא: פסטיבל מעברה ופסטיבל פינוי-בינוי

שלמה שפירא

פסטיבל מעברה ופסטיבל פינוי-בינוי


אדם תר אחרי גורלו בטרם עולמו נברא

גם אחרי היוולדו מושיבים אותו על דרגשו

מסדרים לו עבודה לנטוע עצים באדמות המדינה

עולים מן המזרח, באו למעברה, עבדו בדחק

לא יודעות עד היום, קרובתי מסעודה קרובתי נונה, כמה עצים הן שתלו ביערות המדינה וביערות קרן הקיימת.


כל העולם גשר צר מאוד

איך לגשר בין הסתמי ליומרני, בין העולה לתושב

בין - המדהים, מרתק, מרגש, מבריק, עוצמתי, חתרני, מתוחכם, מרשים וחכם

לבין - דוחק, פסול, מכאיב, מכעיס, חסר ישע...


לכן השתננו עד הלום: 

העובד - חי וקיים

בעל אומנות - בעל מבצר

פסטיבלים עם כפל מבצעים 

רומנטיקה קפסולרית

הרבה אנשי ציבור, אנשי דת, אנשי מסחר, אנשי מסחרה טופחים על שכם

העולם כולו גשר צר מאוד מאוד מאוד.


30.06.2022


שלמה שפירא: שוב צלופן הבחירות מרשרש

שלמה שפירא

שוב צלופן הבחירות מרשרש


שוב בחירות

לפרש קור עם קוד בחירות מפחיד אותי

בחירות קרובות מצליפות אותי

והפוליטיקאים מנסים לעוטפנו בצלופן מרשרש


עובדות ומעשים

מעשים ועובדות

פוליטיקאי אוהב אזרח כמו מים בנפה

פוליטיקאי מוסיף קש ועוד קש כמעט שובר גב האזרח

שיגיע האזרח לקלפי ולנענע פתקי הצבעה

סופו של פוליטיקאי שינפוהו בכברה

כי פח פחה בשוק בחירות לא נשמע טוב,

עובדות ומעשים, מעשים ועובדות בשביל היושר והכבוד בחיים.


30.06.2022



יום רביעי, 29 ביוני 2022

שלמה שפירא: פוליטיקאים

שלמה שפירא

פוליטיקאים


פוליטיקאים יש להם משכורת שמנה יחסית במונחי עובד/מעביד, קרובים למנעמי הבירוקרטיה  ומשחקים בכסף שלנו, בכספי האזרחים והציבור ובכספי המדינה, העיקרון הפיטרי חל עליהם

אופנה להם ולקרובים קרובים , תת-אופנה לקרובים רחוקים, אלטזאכן לעם המיוזע

בני העם להם גוגואים או בוכרה פילמישמש

מבשילים ומבשלים אותנו מהר מהר, שלא נספיק לרקוח ריבה לביתנו

גם אם האזרח הפלא ופלא, הוא חייב לעשות ככה וככה, שיהיה פרקט פשוט להצהרת הבלפור שלו.


הערה: שסק ומישמש מקורם בסין, שניהם מבשילים מהר ולא מחזיקים מעמד הרבה זמן אחרי הבשלתם. בילדותי שיחקתי בגוגואים וכך למדתי לשרוד - למרות שאדם הוא מוצג, מוצג הוא אדם לשפתיים שידברו וירתיעו גם ישירו.


29.06.2022




יום ראשון, 26 ביוני 2022

שלמה שפירא: העולם הדדי

שלמה שפירא

העולם הדדי


קורבנית האהבה, מקרבנת ומתקרבנת אהבה.

אוהב - שומר חינם על געגוע, אך אוהב צועד גם על קיבתו

אם יוסיף יין, ישתכר

אם לא יוסיף יין, יש איש אין תקווה

אישה לא מגיעה לו - החביאו ממנו את המזזה את החמוסתי, את הכנאפה, את הרגל הקרושה.


היא - אישה עם תקווה, עם יין משתכרת ומשחררת חלומות

הוא - איש ופאזלו, באיזה מחברת יכתוב את השיר, במחברת לבנה או במחברת שחורה.


26.06.2022


יום שבת, 25 ביוני 2022

שלמה שפירא: תערוכות

שלמה שפירא

תערוכות


אם לשייך "תערוכה-תערוכות" למלה "ערך":

ועל סרגל החשיבה להתחיל מן "הערך המוחלט" ל- "ערך המוחלט השנוי במחלוקת" ל- "ערך העצמי" ל- "ערך הדולר" ל- "ערך נקודת זיכוי" ל- "תערוכה"...

ב- "הארץ גלריה יום שישי" מציינים כשמונים תערוכות. שתי תערוכות מזרחיות - "מפגשים בדרך הזהב" ו- "קפה מזרח ומערב". מדוע המזרח עדיין מבקש זהב וקפה, כאשר המערב מבקש: סימנים מוסכמים, קול קורא אל עצמו, חיים שלמים, לולאות, נקודת מבט, הווה מתמשך, סדק וצל של ספק, אוויר אומר בעצמו נוגע...

כל-כך הרבה תערוכות, כל-כך הרבה ערכים, מה ערכי, מה ערכו, מה תערוכתי, מה תערוכתו

בכל מקרה, לא תעמוד על ערכו, עד שתנסה זולתו.

כשהייתי ילד מעברה, לא נשרף הירוק במחיר היבש, היו מעט תערוכות, מעט ערכים לא חשובים, הרבה ערכים חשובים

עכשיו - הרבה תערוכות, הרבה ערכים לא חשובים, מעט ערכים חשובים היו ואינם.

הלך "איש ציפור" לתערוכות "הווה מתמשך" "יושב ושותק" "בירח מלא".


25.06.2022

יום שישי, 24 ביוני 2022

שלמה שפירא: למי למי תמיד למי יש יותר כבוד

שלמה שפירא

למי למי תמיד למי יש יותר כבוד


אם אדבר אהיה משועבד, ואם לא אדבר אני שליט ומכובד

לא בחרתי שעבוד, לא בחרתי שליטה, בחרתי ריקוד ושירה

כי הכוח לא בברכיים, הכוח בפרוסת ריקוד עם נגינה

צריכים מאוד "כנפיים", כנפי המחול ל- רנה שינפלד, הטועם ממנה עונג, לא ירצה להפסיק

תוכניתה: כנפיים, מסיבה, צעד הבא, בין ימין לשמאל, מראה מול המראה 

הכי חשוב - הצעד הבא בין ימין לשמאל

הנחיתה - בגלל רווחים או מראה חיצוני רוקד נאה

הכנפיים - יעזרו לנחות במסיבה וסובב לו סובב הפינג'אן

ליל קיץ ארוך ומראהו מחול שירים עם ריקודים 

מלים: חיים חפר

לחן: עממי ארמני

שיר והקראה: קובי מידן

כנפי מוסיקה: באך, שופן, אלכסנדר בלנסקו ו- יאז קאז / מי ראשון יא קאזה

למי למי תמיד למי יש יותר כבוד

ל- רנה שינפלד.


24.06.2022                                                                                                      




שלמה שפירא: אס-אם-אס סמסון לחמ"ל בחצר המדינה

שלמה שפירא

אס-אם-אס סמסון לחמ"ל בחצר המדינה


כך שורדת ממשלה

כך שורדים שרים וסגני שרים 

כך שורדים חברי-כנסת

כך שורדים אזרחים

מקהלת הרבנות הראשית מנעימה חיינו

מאניאקים מלהקים מלהטים חיינו

האייטיקים ארטיקים משביעים חיינו

מזל טוב ממשיך בקרבנו - דבורות דבורים עדייין לא מתבלבלות לא מתבלבלים בדרכן בדרכם אל צוף הפרחים

נקבה וזכר נבראו וברואים עד רגע זה

ברוך שעשני אישה

ברוך שעשני אישה אישה

ברוך שעשני גבר

ברוך שעשני גבר גבר

גם אישה בוכה גם גבר בוכה בלילה.


24.06.2022

יום חמישי, 23 ביוני 2022

שלמה שפירא: אדם מזדקן תמיד בודד

שלמה שפירא

אדם מזדקן תמיד בודד


אדם זקן עוד יותר בודד עקמומי ונידח

שותה קפה לא בבית קפה

סועד עצמו לא במסעדה

מפלס דרך לא דרך להאכיל יונים

עדיין יש לו חיבה לנשים:

אישה זקנה מתגעגעת או לא מתגעגעת, אם מתגעגעת למה ולמי היא מתגעגעת

איש זקן מזכיר לי את אריסטו הזקן

שמזהה פער בין אמת לחיקוי, בין אנוכי לזולתן

שמבחין בדילמות - הזקנה, האסיר, הקרונית, הנתב"ג 

בנתב"ג כבר יודעים לאן פניו מועדות.


23.06.2023


שלמה שפירא: החיים ממשיכים

שלמה שפירא

החיים ממשיכים


אישה קשישה אמרה הלילה בערוץ 11 בשעה 23:15:

"יש לי קמטים, הרווחתי אותם בכבוד, בעלי נפטר, אשתו נפטרה, החיים ממשיכים, רבותי ההיסטוריה חוזרת"


מה זאת אהבה...

כשאת/אתה מפזרים הבטחות, היא/הוא תמצא/ימצא תכלית מקום ומועד

אל תשיבי פניו ריקם

ראשו אל-על, ריקם הפחד

עתה שלחיהו אל געגוע.


חסרה לו, חסר לך

תיבה נעולה נפתחת מניסיון.

מניסיוני אני יודע מה התוצאה

אם אדבר - אהיה משועבד, לא אדבר - אשאר שליט ומכובד.


זקנה טובה, בולשיט! קשקוש בלבוש!


30.04.2021


שלמה שפירא: ווזווזים

שלמה שפירא

ווזווזים


אני חולק מאוד מאוד על אלה שאומרים "ווזווזים" כמילת גנאי מקבילה למילה "ברברים".

אני, שלמה שפירא משורר מבין יותר מ- שלמה גרוניך השר ב- "ווזווזים". הוא הסתבך עם "ווזווזים", אני הסתדרתי עם "ווזווזים".
דרך אגב, בערבית בגדדית - "בוז (וו בחולם) זה גלידה והנה לכם גלידה כפולה "בוזבוזים"
וווווזזזווווזז - רוחות סתיו ביער, רוחות עלעלי שקדייה באביב.

אולי גם קצת לדייק.

בזמן המעברות - אך טבעי שאיש מזרחי מתאהב בבחורה ווזווזית אשכנזיה, עור לבן פנים יפות, אשכנזיות גם אז ידעו להיראות יפה ופתוחות לשיחה.
דודי, אליהו, נשוי עם ילדים, היה בא מן המעברה שלו למעברה שלנו, כדי להביט מרחוק בשכנה הנשואה הווזווזית, 
מבטים מבטים מבטים משני כיוונים. אמרתי לעצמי - הוא מביט בה היא מביטה בו, משחקים כאילו שש-בש אך מה עם עצים, מה עם יער, מה עם נשיקת יער.

הייתי במעברה, למדתי בכיתה אחת עם ווזווזיות, זה היה טבעי טבעי, אך בשיעורי התעמלות כשרגלי היו חשופות ושער שחור שטף את רגלי, הווזווזיות עמדו וצחקו ואמרתי לעצמי "מעליש", אחת מהן עוד תהיה החברה שלי.

הייתי בכל תנועות הנוער, "בן לוקח בת, בת לוקחת בן, ערבים אומרים..." לא היה איכפת לי שיעשו אותי גם ערבי. פעם הייתי בנוער עובד כחודשיים, עברתי למחנות עולים כחודשים עברתי לשומר הצעיר כחודשיים, ולבסוף קניתי לי פטיפון עם מנואלה, שם תקליט ומותח את הקפיץ ורוקדים ומי שבא לרקוד "ברוך הבא". לפעמים, דרכתי על רגלי נערה, זה כאב והמשכנו לרקוד.

מיזוג גלויות צעיר רוקד. חבורות חבורות אהבו את השיר "יש לי גלידה הכי טובה ומשובחה", השבח לאל בורא עולם שהגעתי עד הלום.

23.06.2022




יום רביעי, 22 ביוני 2022

שלמה שפירא: רעם בהיר בפוליטיקה

שלמה שפירא

רעם בהיר בפוליטיקה


אלה - רוצים להמשיך הלאה ואלה - רוצים להמשיך הלאה

קשה להגיד שהגוף רוצה לצאת מן הנשמה

עוד יותר קשה להגיד שהנשמה רוצה לצאת מהגוף

רוכבים על הגוף בלי הנשמה, רוכבים על הנשמה בלי הגוף.


אמרתי לכולם - נמשיך הלאה, אני אמשיך לכתוב שירים, היא תמשיך לצלם עכבישים עם מלכודות

אמרתי לכולם - תמשיך ממשלה או לא תמשיך ממשלה 

כי מדוע יש כל כך נושאי ארונות בשנים האחרונות...


נסעתי הבוקר ל- "פולק" האופטומיטריסט שלי ברמת אביב

לנשום קצת אופטימיות בדרכי אליו

לבדוק אם אפשר להכניס יותר אופטימיות למשקפי הראייה שלי.


22.06.2022

יום שלישי, 21 ביוני 2022

שלמה שפירא: בונוס לאזרח הוותיק

שלמה שפירא

בונוס לאזרח הוותיק


יום שלישי

רואה אותה ורואה סרט כמעט חינם במסך הקולנוע:

רחוק הלב קרוב הגעגוע

שב חיוך ללב

מי שמתגעגע מבין געגוע

היא לא מתגעגעת, אני מרגיש זאת

לא-מתגעגעים אינם מבינים געגוע

מרחוק רואה אותה מגעגוע, מספר מטרים וגדר מפרידה.


לב אוהב מנתר ממשיך לנתר מגעגועים.


21.06.2022



יום שני, 20 ביוני 2022

שלמה שפירא: לנקד מלה. טוב לנקד למען הדיוק

שלמה שפירא

לנקד מלה. טוב לנקד למען הדיוק


קטונתי. פעם נקדתי שירים, לפני מספר שנים קשה לי לנקד והפסקתי.

אביא דוגמה - כמה טוב וחשוב לנקד מלה.

איקח את המלה - "רובע":

* מלח סדומית רובע הקב (מֶלַח סְדומִית רובַע) - המקור הקדמון ביותר בו מופיע המלח הוא הברייתא של פיטום הקטורת כאחד ממרכיביו. רובע כמידת יָבֵש.

** רובע בעיר תל-אביב - רֹבַע (ללא ניקוד: רובע) / חֵלק מן העיר, שכונה

אם לא מנקדים אפשר ללכת לאיבוד

אפשר ללכת לאיבוד אם מגיעים ל- "ֹרוֹֹבֵע" ואז מגיעים להלכות איסורי מזבח, 

"הרובע והנרבע בין שהיתה הבהמה שלו בין שהיתה של חבירו, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגרה, בין לפני הקדשה בין לאחר הקדשה הרי זו אסורה למזבח..."

אני סומך על הקורא גם אם יש לו עין טובה, תפיסה כוללת ומרחבית וחשיבה מחוץ לקופסת הראש, שינקד שיר. גם אם אני לא מנקד, אתם - כתבתם שיר תנקדו אותו!


20.06.2022


יום ראשון, 19 ביוני 2022

שלמה שפירא: א.ב.יהושע

שלמה שפירא

א.ב.יהושע


יוצר חשוב, מן החשובים ממובילי היצירה בדור המדינה. 

קיים היה צורך בסופר ענק כמוהו:

מזרח ומערב, מופשט וקיים-מצוי, זהות ושייכות עם אש ידידותית,..

המלה "אלעאשק" / "המאהב" מתאימה לו. 

תחילת כתיבתו ב- "מות הזקן" וסיומה במותו שלו.

הצופן המוסרי היה נר לרגליו וראה היטב איך נראית החברה הישראלית בתוך החברה האנושית ורמז בכתיבתו איך לשנותה

מה אמרו עליו, מה עוד יאמרו עליו – הוא חשב שיש אור, שיש או שיהיה אור בקצה המנהרה, שיש אור בכוכב הראשון לאחר השקיעה. 

"אופטימיות" למופת הייתה לו - להלל ולשבחה.

מה היה אומר א.ב.יהושע כאשר יצחק לאור שואל : "אין בארץ הזאת שום דבר יפה?"

חביבי! הכל יפה למרות, לפעמים, לא יפה

כי בסופו של דבר, מלאכתו של מעצב תרבות היא הקיימות גם האשליה.

שלונסקי המשורר כתב: "עם מוצא עם עצה...צרות רבות עברו עלינו, אך מתגברת אומתנו...ישראל בונה מולדת ועוד יבואו המונים". אין ספק ש- א.ב.יהושע הוא אחד ממעצבי התרבות הספרות והשיח הציבורי בישראל .

מעצב במה היה מדגיש שמורגש ש- א.ב.יהושע מקובל היה על כל אזרחי ישראל.


19.06.2022


יום שבת, 18 ביוני 2022

שלמה שפירא: אהב אותה

שלמה שפירא

אהב אותה
אוהב אותה
ממשיך לאהוב אותה
לא פעם אדם אוהב עומד לפתע מול אהבתו וחד חידתו 
בסופו של דבר, אדם ספן חידה בחייו ונשאר לבדו.

17.06.2021



שלמה שפירא: אוהל לו, טוב לו והוא שר

שלמה שפירא

אוהל לו, טוב לו והוא שר


לחם מסובסד ולא מסובסד

דיור מוגן ולא מוגן

בית-ספר מסובסד ולא מסובסד

בית חולים לחולה ויש כל-כך חולים

אך את האוהלים גם אסור לשכוח...


מסביב לאוהל הסתובבו תרנגולות 

תרנגול קוקוקוקוריקו קרא בוקר טוב

גידלנו תפוחי-אדמה פולים בצלים ופרחים 

לא גידלנו ליצ'י דובדובן סברס ורימונים

אוהל - היה אוהל מועד בקומונת האהלים...


פרחים פרחים בלי לבבות, שבוע הספר עכשיו, חודש הספר עכשיו, סיפורים ישנם לרוב, חידות ישנן לרוב, ערפל תקווה ופחד

ציפור לא שר שירתו, ציפור שר את סביבתו 

עפופים אנחנו בלב ובנפש, ישנם הבדלים בסדרי יום, בצרכים, בגישות , בזמנים ורבי יהודה הלוי היה מוסיף בכי בלי עין ועפעף 

והיה אם גם כל חרוז כחלחל קטנטן יושלך מספינת השירה.


18.06.2022



יום חמישי, 16 ביוני 2022

שלמה שפירא: מתגעגע תמיד מגיע ליעדו

שלמה שפירא

מתגעגע תמיד מגיע ליעדו


לב הוא פרח בתבונת האדם

לראייה,

את שולחת לב

אני שולח לב

אופניים - הם זוג לבבות געגועים

גם אם אין האופניים, קיימים הגעגועים

מתגעגע תמיד מגיע ליעדו.


16.06.2022

יום רביעי, 15 ביוני 2022

שלמה שפירא: ספר על מסחה

שלמה שפירא

ספר על מסחה


אח! הסתכל! כל כך ספרים חדשים בשבוע הספר

הנה ספר על מסחה

ריח של אות, ריח של מלה, ריח של שורה, ריח של פרק, ריח של עלילה, ריח של ציונות, ריח של התיישבות עובדת...

בשבוע הספר קשה להריח כל כך הרבה ספרים

תתמקד בחשוב ובעיקר - ספר טוב ומעניין לא מאכזב את קוראו.


15.06.2022

יום שלישי, 14 ביוני 2022

שלמה שפירא: פמיניזם בחברה הערבית (2002) + האם שילובם של ערביי ישראל בא ומתחיל מזווית ראייה של צרכים ועניינים של עבודה (1977)?

שלמה שפירא

פמיניזם בחברה הערבית
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ב', כ' בכסלו תשס"ג, 25.11.2002

בתחילת נובמבר 2002 התקיים פרלמנט נשים בנושא "הפמיניזם ואני" שנפתח בהרצאתה של יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, ובהנחייתה של מרב מיכאלי. את מושב הפרלמנט יזמו ד"ר אסתר הרצוג וחברת מועצת העיר  הרצליה, רחלי בללי. בפרלמנט זה דובר גם על הפמיניזם מזוויות שונות כמו: פמיניזם מזרחי, פמיניזם דתי, פמיניזם לסבי, פמיניזם רדיקלי ועוד...

כמעט ולא צוין ולא דובר על פמיניזם ערבי. וכאן ברצוני לתהות ולחדד משהו על הפמיניזם הערבי -שראלי בהקשר למתרחש בפמיניזם הישראלי בכלל ובפמיניזם המזרח תיכוני. כאשר מנשבות רוחות פתוחות מבפנים ורוחות שמרניות מבחוץ, יש שוני בצבע הפמיניזם בתוך העולם הערבי. הערבי-ישראלי שונה מן הפלשתיני, והפלשתיני שונה מאלו שבמדינות ערב במזרח התיכון. אבל עדיין ניתן לדבר על פמיניזם ערבי כללי. 
ד"ר בושרה קאביסי נותנת מספר סיבות לייחודו: האחת, - החברה הערבית עדיין במהותה הנפשית, המחשבתית, הזוגית והחברתית חברה זכרית; השנייה, הגבר תמיד "בורח" להתנגדות חברתית הנובעת מכללים של דת, וכך מנסה להקפיא את ההתנגדות מצד הנשים (במידה והיא מתעוררת!); השלישית, במצבים מועטים ובמקומות מסוימים יש מצב של התעלמות מקיומה של האישה, כי האישה עדין ממשיכה טוטלית להיות בשליטת הגבר; הרביעית, הגבר הערבי אינו בטוח שיכול להמשיך ולעשות את תפקידו מבחינה חברתית מבלי שהמסורת תגבה את כוחו. 
נאצ'ים סעד אלדין העירקאי (עיראק היא מדינה חילונית יחסית, אשר המערב מנבא לה דמוקרטיה  אחרי סאדאם), אומר שכשמדובר על ההתפתחות החברתית במסורות ובמנהגים בימינו, הכל נשאר במהותו כפי שהוא, למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות שהביאו לרווחה חברתית וכלכלית ולחיי יום יום נוחים. החיים המודרניים אמנם קיבלו צביון אחר לעומת קודם, אך ניצול הכלים המודרניים באו לשפר את המצב החברתי מבלי לשנות את מהותו המסורתית. 
מורין דאוד, כתבת הניו-יורק טיימס, שביקרה בריאד בירת סעודיה, מתארת את התרשמותה: "כמו מסע באזור הדמדומים. זה היה מוזר להסתובב בעיר בת ארבעה מיליון תושבים ולא לראות שום אשה", כאילו כל הנשים סמויות מן העין. איש חצר סעודי תיאר את ארצו בנושא האישה: "אנחנו מיושנים", אמר. "אנחנו נפתחים לעולם אבל לאט". 
חנאן אל אחמאדי הסעודית טוענת שאין לנשים בסעודיה זכויות, והיא הייתה רוצה  שיהיו להן יותר ויותר. "הזכויות הן החשובות ולא "העבאיה" החיצונית האובססיבית מאוד בעיני האמריקנים", אומרת. 
באיראן אין מה לדבר על פמיניזם, ובכל זאת מוצאים אותו בתצוגת אמנות עכשווית במוזיאון בטהראן כשמדברים על קוסמופוליטיות בדור המחשב והאינטרנט ובאותו זמן נשאלת השאלה כמה נשים זמינות למחשב כדי שתוכלנה לשתף את סבלן האיום (בניגריה כמעט והוצאה להורג אישה שילדה ילד מחוץ לנישואין)? 
אפילו במצרים, הפתוחה יחסית לתיירות מסיבית מן המערב, כמעט והכריחו את ד"ר נוואל סעדגאוי להתגרש מבעלה בגלל  היותה פמיניסטית קשה. הפמיניזם המוכתב הגברי בחברה הערבית-מוסלמית שינה הרבה את צבעו אצל ערביי ישראל. החיים המשותפים והדרישה למעמד אמתי שוויוני לאישה והרקמה שנרקמה בין נשים ערביות ויהודיות במסגרות שונוות ובעיקר במסגרת פעילות ההסתדרות הכללית, הביא לכך שמעמד האישה הערבייה בישראל מתקדם כל כך. אפילו בפוליטיקה רואים את ניצניה. חברת כנסת ערבייה נכנסה מטעם מרצ, וישנם ניסיונות אחדים בפוליטיקה שמהווים עדויות על שינוי די דומה לזה שעבר על הפמיניזם בחברה היהודית השמרנית. 
גם האישה הערבייה הפלשתינית הולכת ומזדנבת בעקבות הערבייה הישראלית ומנסה לחקות אותה. 
נשאלת השאלה, האם מציון תצא הישועה לאישה הערבייה במזרח התיכון? התשובה היא שאצל האישה הערבייה בישראל חל תהליך של דריכה במקום בגלל  החזרה המסיבית לדת וזה בא מצדו של הגבר בניסיון לעצור את התהליך הפמיניסטי שרוצה לשנות סדרי בראשית, במיוחד במסגרת המשפחה. כך שבמיוחד באזור המזרח התיכון כמו בכל ארצות איסלמיות אחרות השוביניזם הגברי הכוחני התעשת (בחברה המוסלמית במיוחד) כדי לנסות לייצב ולשמר את המסגרות המסורתיות הקודמות לגבי משפחה וחברה. בחברה הערבית המזרח תיכונית נשארה "הפוליטיקה רק לגברים" ו"הסייף", (החרב) בידי השבאב (הבחורים) ובידי הריג'אל (הגברים)" שהם האמיצים, החזקים, הגיבורים. 
נאג'י צברי, שר החוץ העיראקי, התבטא לאחרונה כי "עיראק היא ארץ הגברים. ארץ הרומח והחרב, ארץ הגיבורים". תינוקות שגדלו נשאלים בגרותם איך הפכו ל"גברים" ואיך הם עומדים להבטיח את המשך הדורות הבאים, בלי כל התייחסות לנשים. בכל מקרה, לא "מאנשי הדת" ולא "מאנשי הסייף" תבוא הישועה לנשים. הרבה חאג'ים כותבים על האישה. אין חאג'ה אחת שתעשה זאת. מצאתי ספר שבו מצוינת רשימה של תשעים ושניים ספרים על נשים, וכולם נכתבו בידי גברים. החומר הרב הנכתב על הנשים יש בו מכל וכל: על נשים רעות (ניסאא אלאשראר) שלא מתנהגות כראוי ולא הולכות בתלם שצריך לדכאן. כך שהמין היפה (הלאטיף), שהגברים כל כך מדברים עליו שראוי לליטוף לכבוד והערכה בעשייתו, בחכמתו, בשנינותו ואפילו על תרומתו בריפוי (הנשים העממיות הן המרפאות הטובות), יכול להיות במקרים מסוימים גם מין לא יפה שצריך לדכאו, ולעתים ה"סייף" יעשה את המלאכה בגרונה של אישה סוררת. 
בחומר הכתוב במצוי הרב לא נפקד גם מקומן של נשים "צאלחות", אותן נשים שמצליחות בשקט להשפיע מנשיותן לעבר החברה כולה. יש המודעים לכך שההתפתחות החברתית הערבית מקבילה וחופפת להתפתחות הנשים, וששתיהן משפיעות אחת על השנייה. 
כלאב אלבאסטא, יו"ר האגודה לארגון המשפחה ויו"ר הוועדה למעמד האישה באזור העולם הערבי, זועקת וזועקת לפתיחות יחסית במקום החנוק שמוקצה לאשה. והיא שואלת: "האם נוכל להצביע אצלנו על התקדמות בהוכחת הכבוד וההכרה בשוויון בין המינים? עדיין צריך לזעוק ולזעוק, כדי שיהיו פתוחים לשינויים ולסיטואציות שחייבות לבוא". 

25.11.2002

שלמה שפירא: יצא לאור הספר: נורה חיים-חורי - כסה/כסו אותי באיזאר שלי , Cover me with my Izar/ Nora Houri-Haim

שלמה שפירא

יצא לאור הספר:

Cover me with my Izar/    Nora Houri-Haim

מברוקה נורה - איך אנשים שולפים "שפן" וכותבים ספר ועוד באנגלית! תלמדו איך לשחזר ולשכתב היסטוריה !

"איזאר" – מעטפת גוף שלבשו יהודיות בעיראק עם כ'יליי (רעלה) כאשר הערביות לבשו עבאיות. יהודיות עניות לבשו עבאיות. איזאר היה לבוש יוקרתי, אולי זה מצביע שיהודיות בעלות רכוש ממעמד חברתי גבוה רצו לצאת מן הבית ולהשתלב בחברה מחוץ לביתן, "איזאר" הרגיע את הסביבה הגברית שבחוץ, האישה השתלבה מחוץ לקהילה היהודית ונהנתה יותר ממנעמי החיים.

מוזיקה עושה מוזיקה, אמנות עושה אמנות, הקרקס הנסתר נפתח, ה-"איזאר" והכ'יליי החליקו מצבים, עניינים ומהמורות.

זה היה בשולי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

שנים  עוברות, מה שחלף מת ובכל זאת נשאר שריד מן האיזאר והכ'יליי. הלבוש מגיע למוזיאון ישראל ומשתלב בשפת הלבוש של היהודיות.

 

השם "איזאר" מושפע מפרסית ומצרפתית. למשל:

ברוחות מלחמה, "לקרוא את לוליטה בטהרן – אזאר נאפיסי – לאחר שבשנת 1995 אולצה להתפטר ממרצה בכירה לספרות אנגלית באוניברסיטת טהרן בשל לעטות מסכה" וחיה בוושינגטון.

"אזאר מהלואיג'אן – סופרת איראנית שחיה היום בשוודיה.

במאי צרפתי ז'וליאן איזאר.

ויש הרבה שמות בקונוטציה איזארית!

 

 


שלמה שפירא: היונה והיון

שלמה שפירא

היונה והיון


היונה מבקשת אוורור, לנשום לבד את הבוקר
היונה שבעה עד למחנק ממנו
לא ידועות הסיבות.

נחה הבוקר לבדה על קיר עבה חצי מוצל זקוף
היון ביעף מטורף, טס לידה ומנסה לכפות עליה את כובדו.
היונה מנערת אותו בכוח מעליה
טסה לעוד פינה שקטה.

אנחנו כיונים רוצים אותו שקט בבוקר.

14.06.2022


יום שני, 13 ביוני 2022

שלמה שפירא: הלנה היפה שלי

שלמה שפירא

הלנה היפה שלי (לרעייתי המנוחה ע"ה סועד סיגל)


הלנה היפה שלי, שנולדה בעיראק ועלתה לישראל (כמוני) והתחתנה אתי

לא זכתה לאופרטה זורמת וקלילה בחוג משפחתי.

אפילו בפתחו של גן עדן כתוב: מעולם לא אהבה חמות כלה ועוד אם היא גם חכמה גם יפה

בגן עדן - עיני בן אדם לא רואות, גבו רואה

בגן עדן אדם מטייל להנאתו ומאמצים לו מקל הליכה

בגן עדן אדם שאין באוזניו עגילים, לוקחים זוגות דו-דובדבנים ותולים על אוזניו...

הו! כמה קשה לי לחיות בלעדיה, להיות קשיש עכשיו עם מקל הליכה 

אין לי אישה לטייל עמה, לשלב ידיים ולחבקה.


13.06.2022

יום ראשון, 12 ביוני 2022

שלמה שפירא: לחם

שלמה שפירא

לחם


לחם - מוצר בסיסי.

מתפיחים קמח, מוסיפים שמרים, מקבלים בצק, מקבלים לחם.

יש אומרים על הלחם שהוא רב ממדי.

כאן נכנס האופה לתמונה:

האופה היה מקצוע מכובד, (בתקופת הרומית, נחתומים/אופים נחשבו לבעלי מלאכה נכבדים ועצמאיים)

גם אם אימא אופה לחם, ממשיך הרעב

אמרו על נשים - הן שורפות את הלחם בעודו בתנור

בעל היה אומר לאישתו - "תני את הלחם בידי האופה גם אם האופה יאכל חציו, זה עדיף על שריפת הלחם כולו

היום - יש אופים יגעים ועמלים למען אחרים ומשתכרים בדוחק ודווקא אלה "הנחתום מעיד על עיסתו".


ומה עם "לחם הפנימי" , יותר מדוייק "לחם הפנים" - "ונחת על השולחן לחם פנים לפני תמיד".

"לחם הפנים" קשה היה להכינו. העידו כהנים להיות בקיאים בהכנתו. לחם הפנים דורש "שולחן הפנים", גם בזמן מסעות בני ישראל ממצרים,  "לחם הפנים" נדד במדבר נדד והונח על "שולחן הפנים". צורת לחם הפנים "תיבה פרוצה" כאות ח'.

"חלת'/חלות השבת" בימינו - הם "לחם הפנים" למשפחה.

הערה1: בספרות/הארץ 4/2/2022 ציין מחבר הכתבה:"לחם הפנים" דבר מתכלה שאין בו משהו קדוש לעצמו, הוא בראש וראשונה לחם של הרעבים, ומשום כך הוא אולי גם לחם קדוש.

הערה 2: לחם בערבית הוא "חובז". אולי הערבים היו מכינים לחם מפרות ה-"חוביזה". כשהייתי בגדנ"ע, נסינו להכין לחם מחוביזה.

12.06.2022




יום שבת, 11 ביוני 2022

שלמה שפירא: מדרגות

שלמה שפירא

מדרגות


ידידה שלחה לי לשבת מדרגות ל: הצלחה מזל אהבה ברכה שלווה פרנסה בריאות ואושר 

עם זרי פרחים משני צדי המדרגות בברכת שבת שלום ומבורך.


מצד אחד מדרגות מזל

מצד שני מדרגות קברים לגובה עם זרי פרחים לצידם ומציינים שחור על גבי שיש, על מה שבני אדם עשו בחייהם.


דלוק אחרי השקרן עד פתח המדרגות

רד מדרגה ושא אישה

עלה מדרגה והתיידד עם ידיד

אם במדרגות יונה, עסקינן - יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה...

אם בשואה עסקינן - הרבנית והיועצת האקדמית של גנזך קידוש השם, אסתר פרבשטיין כתבה ספרים - בסתר רעם ובסתר המדרגה.


כך שמדרגות משמחות אותי, גם מכאיבות אותי.


11.06.2022

יום שישי, 10 ביוני 2022

שלמה שפירא: רומנטיקה וחייה

שלמה שפירא

רומנטיקה וחייה


"רומנטיקה חוגגת בכתיבתך, מגיע כל הכבוד שאתה כותב הרבה על רומנטיקה".

אך רומנטיקה שיכור תוכחה וחיי בן אדם אינם סיפור רומנטי.


גרש גרש החושך מן היופי

כמה יפות עיניים אוהבות וכחולות בתכלת שמים 

אהבה אמיתית ליופי היא אהבה שרוצים בה, אינה אהבה נקראת על דרך רומנטית

יש לשמור עליה בכל מאמצי התקווה

שאזכה, אולי עוד אזכה

יודוך רעיוני - על דרך הטבע על דרך המלך אודה יה כי עזרתני, השם רועי.


10.06.2022

שלמה שפירא: כנאפה, ורדים וספרים ישנים

שלמה שפירא

כנאפה, ורדים וספרים ישנים


הולך להיות טעים יפה הלילה:
ג'מאל ג'אמילה ובס
בס בסבוסה קדאיף קטאיף בקלאווה ג'מיל ג'מאל 
טעים הולל הלילה
אלף לילה ולילה
נשיקה הוא שולח לה
במשא ומתן מה יהיו צבעי הוורדים.

מהחוחים ורדים, מהוורדים חוחים
מי ורדים ריחם נשאר בספר פתוח 
ואדם מתרושש הולך לחפש ריח ורדים בספריו הישנים.

10.06.2022

יום חמישי, 9 ביוני 2022

שלמה שפירא: זקנתי מנדודים

שלמה שפירא

זקנתי מנדודים


זקנתי מנדודים

אוטוביוגרפיה היא לא דמיון

קשה להיות יהודי

עוד קשה להיות יהודי-ערבי

עוד יותר קשה להיות יהודי-ישראלי

יש היום - בוגרים - שנולדו בישראל, הוריהם נולדו בבגדד ובאש המפוח הבגדדי כותבים על ברלין היפה של היום

דחילקום - אל תבזבזו זמן, כה יקר הזמן


כשאתה קונה ספר - אתה מהמר

כשאתה קונה בובה - אתה מתוסכל

כשאתה קונה חוויה - אתה מאוכזב

כשאתה קונה קבר - אתה חי יותר...

זקנתי ולחלוחית חמה בלב - באתי חושך לגרש.


9.06.2022

שלמה שפירא: לאן ברחת

שלמה שפירא

לאן ברחת


לאן ברחת

לימת טיטיקקה, לסלע הפומה, לצוק העופרת - המגורים קשים שם למרות שהם מעניינים.

אני כאן במגורים שלי

אדם צריך בית משלו

אדם צריך בית עם חיבוק ונשיקה

אדם צריך שתשגיחי עליו וישגיח עלייך

בכל זאת, מתגעגע אלייך 

אם תרצי - אבוא בריצה לחיבוק אחד.


9.06.2022



שלמה שפירא: בשעת אפס בכל יום ובכנסת ישראל

שלמה שפירא

בשעת אפס בכל יום ובכנסת ישראל


פלישה ישראלית לחיי נפש יהודי :
מלחמת העצמאות - גרסה יהודית-ישראלית
הנכבה - גרסה פלסטינית.
בין הגירסאות: מקהלת נשים יהודית-ערבית ומקהלת נשים ערבית-יהודית
יש בלבול? - בפמוט או בסיר לילה, בשתי מנורות או בצלמוות
מכור ומכור עם תקווה אצטט לאוויר החופשי פסוקי שירה
נרקומנית ותיקה מצטטת בריקוד סם חיים או סם מוות
בשעת אפס - יהודי מתפלל בכל יום, בשבתות וחגים "אתה בחרתנו מכל העמים". 

9.06.2022

יום רביעי, 8 ביוני 2022

שלמה שפירא: חג הביכורים חג חשבון נפש בשבילי

שלמה שפירא

חג הביכורים חג חשבון נפש בשבילי


נשים ערומות בשדה, באור השדה עם צמות ארוכות המגיעות עד לשבולים בשדה שבולים

אישה - סובב אותה, סובב יופיה, אור שבלים ושדיים מניקות זקיפות קומתה.

ממרפסת המלכה, ממרפסת האפיפיור לא ניתן לראות יופייה

בבית שלי, מבית הכנסת שלי התפללתי להרגיש יופיה.


מדברים פשוטים ניתן לאדם להרגיש חלום.

5.06.2022

יום שלישי, 7 ביוני 2022

שלמה שפירא: יונים

שלמה שפירא

יונים


יונים ונצים - אנא מכם התקרבו והשלימו.


בתנ"ך, היונה דימוי לאישה אהובה ולגבר אנחה.

בני אדם כמו היונים משתובבים ומשחקים, היונה עם שליחות ובריחה.

היונים - מה יש להם לעשות

ללקט זרעונים, ללקט פירורים, ללקט זרדים

לחזר לחזר לעלות לרדת לעלות לרדת 

הופ - ביצים.

המצרים הקדמונים העדיפו ביצי יונים.

היום - בכל מקום, גם בחוצות הערים, בני אדם מאכילים יונים בשביל שליחות ולא בשביל ביצים

פרו ורבו וכבשו את הארץ בבקשה בבקשה יונים.


7.06.2022

יום ראשון, 5 ביוני 2022

שלמה שפירא: סרטים מתחלפים

שלמה שפירא

סרטים מתחלפים


נכנסת לחיי

יצאת מחיי

נכנסת לחיי

יצאת מחיי

כניסה יציאה מבית קולנוע

סרטים מתחלפים ואני לא רוצה לחיות בסרט.


5.06.2022

שלמה שפירא: מודעה - מודעות - שידוך

שלמה שפירא

מודעה - מודעות - שידוך


פעם היו מדביקים מודעות קמח מן השדה  

דבק דבק על לוח המודעות

מודעה מיוזעת לשידוך.


היום 

באמצע הלילה טיקטוק טיקטוק 

פותח את דלת הביתה ואין נפש חיה

מאין הרעש

מסתבר ששדכן בא עם סיכותיו ומשדך מודעות אנושית על לוח המודעות.


קל למצוא שידוך היום בכל מגזר, גם לא במגזר החרדי

עם שדכן קטן ביד

לא קמח לא מים לא דבק

שידוך הוא לא סיפור מן השמים

טוב - נשארים

לא טוב - מתגרשים.


5.06.2022

יום שבת, 4 ביוני 2022

שלמה שפירא: שירה וגניקולוגיה

שלמה שפירא

שירה וגניקולוגיה


שירה וגניקולוגיה הולכים ביחד

הוא משורר וחייב להיות גניקולוג לשירו

כשיבשיל שירו

אישה מקבלת יותר ממלים גם תוכן

חג היום ואין אישה לידו.


4.06.2022

שלמה שפירא: בחג מתן תורה

שלמה שפירא

בחג מתן תורה


בחג מתן תורה משננים ושוקדים בתורה

יש כאלה שעושים "תיקון" בשבועות

לא קאהי בסירופ סוכר או דבש, לא חילבי, לא חלבה לא חלווה, לא קהווה

לא גבינת עזים, לא גבינה צהובה, לא גבינת חלומי

כך - אם יש קנאה, לא תהיה בעייה

נעים לקנא באלוהים, אלוהים מקנא לעצמו ונותן לעצמו רובה על שכם

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים

השכנת אתלטיות תחרותיות מתחת מחיר השוק

עדיפה המוטיבציה שלך אלוהים! משנים עשר שבטים מסוכסכים בטלוויזיה של ישראל.


רבינו היה שובב, הפך חכם

שקד בתורה הפך רב

רב עם עצמו, רב עד קצהו של העולם

מי שרוצה כוח, יהיה לו כוח

אגו לאדם בתורה שבאדם

אגו - מעלה קונו של אלוהים וקרנו של אדם.


4.06.2022

יום שישי, 3 ביוני 2022

שלמה שפירא: הדבורה בבן האדם

שלמה שפירא

הדבורה בבן האדם


דבורה מאושרת

פרומון מלקקת

ריקוד רוקדת

שמחה בתעוזתה

קוקו היא תבוא.


דבורה מאוכזבת

לא מתלקקת

לא רוקדת

לא שמחה

לא נעים לה אם תבוא

היא לא תבוא.


דבורה כמו האדם יודעת מה היא רוצה ומה היא לא רוצה.


3.06.2022


מרים בלום : קורא התרנגול - "סול או קוקוש מר" שיר שאהבתי שכתב הרב מקלב ותרגמה מרים בלום

מרים בלום

קורא התרנגול - "סול או קוקוש מר"

שיר שאהבתי - שיר שכתב - הרב מקלב - תרגמה מהונגרית - מרים בלום (ד"ר)



קורא התרנגול

כבר מפציע האור

בקרחת יער ירוקה

מטיילת ציפור קטנה

מיוחדת במינה

גם יפיפיה.

ירוקות כנפיה

כחולות רגליה

לי היא מחכה.

ירוקות כנפיה

כחולות רגליה

מחכה לי תמיד.

חכי לי ציפור

את תמיד חכי.


3.06.2022


שלמה שפירא: רב קוו אל אור

שלמה שפירא

רב קוו אל אור


מתאהב

מתגעגע 

לאישה מקורית

סלה על כתפיה רוקדת אל אור

תקוותה אצילות

עובדת קשה ולא רק בשדה 

האם עייפה

חלומותיה כמעיין המתגבר

רב הברק רב הגעגוע אליה

מתן בסתר אהבתה

בועז (התנ"כי) -משתגע לראותה

שלמה המלך שמח בבואה ובצאתה

בצאתה ובבואה.


3.06.2022

יום חמישי, 2 ביוני 2022

שלמה שפירא: היזהרו

שלמה שפירא

היזהרו


מערבית: 

"היזהרו מחמישה... המתנשא אם תפנו אליו ישפיל אותך... והמרושע אם תשאל אותו, הוא יטעה אותך... ולא אציל אם תסמוך עליו, הוא ימכור אותך. .. והדברן אם תמסור לו את סודך יפיץ אותו... והכפוי טובה אם תכבד אותו, ינשך את ידך."


והמשוגע - זורק אבן לבאר ואלף חכמים לא יציאוה

והחכם - חכם לאחר מעשה, אחרי שנגנב מותח חוטי תיל לאורך הקיר

והאוהב - סלחן והצרות לא באות, אלא מצד האוהבים

והמזויף - מטבע מזוייף לא עובר אצלו

והמאמין - חנוק שהכופר מתפרנס

והירקן - אוכל את הסחורה הרקובה

...


2.06.2022


יום רביעי, 1 ביוני 2022

שלמה שפירא: סקירה רחבה על חג השבועות

שלמה שפירא


סקירה רחבה על חג השבועות 


****
שלמה שפירא: תיקון שבועות / שיר
ומהו תיקון?
רקמת מלים שלופה בפסטיבלי שירה, בסינמטק המולה - לימודים חגיגיים לקראת חג השבועות
ומה עם מטלת הנפש, בשעת לא-שֵינה, לאורך כל הלילה עד הזריחה, ומה עם יראת-שמיים כל השנה,
ומה עם פשטות-עם בשעת קציר-האמונה כל השנה, 
ומה עם תיקון המידה בשעת המידה,
ובשעת קציר-העומר - מה קוצרים החוגגים הלילה
האם רק הלילה - צמאים ושותים החולבים והחובצים בתורה...
כל מה שיש לאדם היא נפש
ומאחורי שכבות נפשו שלם יהיה בנפשו כמשיב-יודע אל לבבו
וכל המשיב היטב אל לבבו יודע לבוא ולתקן נפשו בשלהבת-יה
"אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה".

****
"יום יום אודה..." – שיר לשבועות
שיר ששרנו בסיום "תיקון ליל שבועות" בבגדד וגם בארץ ישראל (אצל יוצאי עיראק)
המתאספים לתיקון, בצחוק היו אומרים לאבי יצחק "זהו שיר מתן תורה" בסימנך. ואכן השיר בספרי השירים, פזמונים, בקשות ותשבחות מצוינות שתי מלים בכתב קטן ממילות השיר "סימן יצחק"
את השיר שרים בלחן מוכר.
בתיקון ליל שבועות, הגברים מתפללים ומתקנים והנשים היו יושבות בפינת-נשים ושומעות וגם הן היו ניגשות למגש, כחצי מטר קוטרו מאלומיניום ומדליקות נרות לאבות, לצדיקים ולזכר קרובים

מילות השיר:
יום יום אודה. לאל אשר בחר בנו. מן העמים לסגולה לו לקחנו. על הר סיני את תורתו הנחילנו. עשׂרת דִּבְּרות קדשו השמיענו.

צבא מרום רִבּותַיִם ירדו עמו. בעת אשר נגלה לישראל עמו. מסיני בא וזרח מִשֵּׂעיר למו. בקול שופר חזק מאד יעננו.

חרד ורגז הר סיני עת ביאתו. להנחיל דת לישׂראל סגולתו. על יד משה עבד אֶל נאמן ביתו. ושם עין בעין ראתה עינינו.

קדוש כאז תְּגלֶה מלכותך עלי. למקדשי שובה ושכון תוך אוהלַי. ולי הַטֵּה שלום כְּמֵי נהר אוּלַי. ועינינו יראו וישׂמח לבנו.
                                     ועינינו יראו וישׂמח לבנו.


****
"בדרכי תבל - פרקי מסע" ל- ד"ר חיים שושקס, עברית: ב. וילנצ'וק וב. מורן, ערך: ברוך מורן הוצאת טברסקי, תשי"ד, 1954 
מתוך הפרק "עם התרגום העברי" שכתב המחבר ב-ערב שבועות, תשי"ד, ניו-יורק
...אמנם פעם בפעם נדפסים מאמרי בעיתונות העברית בישראל, אך ספר הריהו ענין אחר לגמרי - הוא כעין אשנב אל הנצח בארץ-הנצח. הדבר מופלא כחלום - והנה מתגשם חלום זה...
דברים מעין אלה נשמעים סנטימנטליים במקצת בישראל, ואני אף מבין למה. אך אל-נא תגזלו ממני את זכר הרגשות הרומנטיים שנקבעו בלבי מאז ימי ילדותי. בעשרים וחמש השנים האחרונות צעדו רגלי על אדמת ישראל יותר מעשר פעמים...וכל אימת שחציתי את גבולותיה של ארצנו נצבטלבי מגעגועים וצפייה - כבן נודד הקרב ובא אל בית אביו ואל אהובי נפשו...
...אכן, נתקיימו נבואות החולמים. ב-1953 סיירתי בארץ-ישראל החופשית במכונית צבאית. בתל-אביב רקדו התושבים בחג-העצמאות. בין אלפי החוגגים יכולתי להבחין בעולי פולין, רומניה וגרמניה, שרידי המושמדים בארצות ההרג באירופה, ראיתי את הילדים מתימן, מרוקו והודו, עיראק ופרס. הם שרו שיריהם, ואני עמדתי ושפתי לחשו את הנבואה העתיקה של ישעיהו: "הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה מצפון ומים, ואלה מארץ סינים."
הלא תבינו מה מתרחש בנפשי בשבתי בארץ הרחוקה ובלבי בוערת התשוקה לבוא לשכון בתוככם - והנה זכיתי לראות ספר ראשון זה שלי במחלצות לשון אבותינו.
 הפרקים על עיראק בספר:
קבצנים ומלכים, על נהרות בבל, צאצאי הגאונים, "ומלאו בתיהם אוחים", קבר דניאל, חתונה בבבל, צורף-הכסף מקנאקין...  
ומתוך הספר: - מובא כאן רק החלק על עיראק
...מכתב חשוב היה מונח בתיקי. הוצאתיו ועיינתי שנית בכתובת: "להוד רוממותו תחים עלי אל-עומר, סוכן החצר להוד-מלכותו המלך". מכתב זה נתן לי ידיד הוד-רוממותו, שפגשתי לפני כן בסוריה. לא ידעתי את תוכנו, אבל החלטתי להשתמש בו כרישיון-כניסה לארמון המלכות.
 ...הערב שבו הגעתי לבגדד היה ערב תשעה-באב. בהתאם למנהג קדום מתכנסים שמונה רבבות יהודי בגדד על גגות בתי-הכנסת, וכשפניהם מערבה - בכיוון לירושלים - הם מקוננים על שברם ההיסטורי.
את יהודי בגדד לא ראיתי עדיין, למרות העובדה הסתאתיסטית שכל תושב רביעי בבירת עיראק הוא יהודי. בכור-היתוך זה של לאומים שמיים דומים היהודים לשאר התושבים, ואף לובשים כמותם אותו הלבוש - מצנפת חומה או תרבוש אדום על ראשם, לגופם חלוק לבן, ארוך, ומעליו עבאיה צבעונית. נוסף לכך מדברים הם כולם ערבית.
מלווה על-ידי אחמד רחאל נסעתי במכונית המפוארת לאורך דרכים מזוהמות, בלתי סלולות ומאובקות, דחוסות באנשים, חמורים וגמלים. לבתים הפרימיטיביים גגות שטוחים, ולאחר שקיעת החמה אפשר להתענג עליהם מקרירות הערב. בגדאד היא עיר גדולה, אולם אין בה כל חשמליות או אוטובוסים. היו בה רק שני בתי קולנוע אשר הציגו סרטים בהשתתפות ואלאנטינו וצ'ארלי צ'אפלין. ראיתי אנשים מתגלחים ברחוב. הגלב, קורדי פרוע-זקן, תפס את התער באגרופו כאילו התכונן לנעצו בצוואר הלקוח. כשהבעתי את רצוני לעשות את צפורני (סוף סוף הריני אורח כבוד של הממשלה) הוציא הגלב זוג מספריים גדולים וביצע את הפעולה בשקידה ובזריזות מקצועית כה רבה, עד שבסופה חששתי להרעלת דם.
ככל שהתקרב הערב, כן נמשך לבי יותר ויותר אל היהודים וכן נעשה זר לי מלווי המוסלמי. עדיין לא פניתי אליו בכל שאלה הקשורה ביהדות או ביהודי ארצו. יתר על כן, בערב זה רציתי להיות בודד, בלי חברתו המעיקה של אדם שאינו מבין לרוחי.
ביקשתי את רחאל להובילני לבית-הכנסת הקרוב ולהשאירני שם, הלא גם הוא עשוי להתעייף בנסיעת יום תמים עם אדם זר וחקרני.
רחאל ידע שצום תשעה-באב יתחיל עם השקיעה; שחנויות היהודים תיסגרנה במהרה והיהודים יכולים להתאבל בבתי תפילתם. אולם הוא לא יכול להשאירני לבדי. הוא היה ערב לשלומי. "ברחובות אלו," אמר, "חשוך למדי בלילות, ולפעמים גם לא בטוח ביותר," לכן יביאני לבית הכנסת הגדול וימסור אותי להשגחתו של מכר יהודי שלו.
הודיתי לו בחמימות, ופנינו לעבר הרובע היהודי.
לפתע היה לילה. במזרח מתרחש המעבר מאור לחושך ללא דמדומים. מכוניתנו המהודרת נכנסה למעבר צר, שנראה לאור הפנסים כמסדרון אבן ארוך. זה היה הרחוב הראשי של הרובע היהודי. כל החנויות היו נעולות. בדרך היו פזורים פרות צבר רמוסים, עגבניות מעוכות, קליפות אבטיחים. ריח רקב חריף עלה מהשווקים העתיקים. נזכרתי בדרך המובילה לכותל המערבי בירושלים.
 מכוניתנו תפסה את כל רוחב הדרך. ירדנו וציוונו על הנהג להתנהל מאחורינו. נבלענו בתוך קהל גברים לבושי חלוקים לבנים שמיהרו לתפילה, מהחצרות הסמוכות באו נשים מצועפות הצעיפים שחורים, שהובילו ילדים צעקנים דוברי ערבית. אורות המכונית שנעה מאחורינו הגיהו באור מוזר את התמונה הבלתי נשכחת של יהדות בגדד המתכנסת להאבל על חורבן בית-המקדש...
ליד קבר דניאל:
...לפני הפתח ישבו מספר בני אדם שחומים לבושי סחבות צבעוניות. למראה המבקרים התחילו לקונן בערבית בהושיטם קדימה ידיים כחושות ומזוהמות. המחזה ידוע. כל תייר פוגש בקבצנים כאלה...בכל מקום שקיימת אפשרות להונות יצור אנושי המתרכך על ידי זיכרונות רגשניים והלכי-רוח.
"יהודי?" שאלתי את הקבצן הראשון, בעל זקן פרוע ועיניים אדומות מוכות גרענת. הוא נענע לשלילה, והצביע בריטון על שכנו: "אל יאהודי", מלמל, כלומר, הקבצן האחר הוא יהודי. השני היה עוור למחצה , אפור-זקן, הבין שתשומת לבנו מופנית אליו. הוא חסם בפנינו את הדרך על ידי פשיטת זרועותיו ונתן לנו לעבור רק לאחר שהענקנו לו מטבעות מספר...
...אין זה נאה להתקרב יתר על המידה אל הנשים - אבל כמה מהן היו סמוכות אלי במידה שיכולתי לשים לב לפי החן הפנים שלהן, שהיו מוארים בזוג עיניים שחורות ונוצצות. חן זה של עור ועיניים לא יוכל להיעשות על ידי שום אמן איפור; זוהי תולדה של גזע שנשמר בטהרתו מאות שנים. הכלה ששמה היה רבקה, הייתה כבת שש-עשרה. ברוב מאמצים הצליחה משפחתה להשמינה במקצת, כי אם לא כן היו מתביישים להשיאה. היא קיבלה נדוניה של שלושת אלפים דינר...בעלה - בחור בן עשרים, בוגר בית ספר "אליאנס"...כמה מנגנים בחלילים ובכינורות השמיעו נעימות מזרחיות. לאחר זאת הובלה הכלה אל החתן בתהלוכה בין שתי שורות חברותיה שאחזו לפידים ושרו שירים בערבית. בני לוויתי העירו את תשומת לבי לצפרניהם של בני הזוג שהיו צבועות באדום (כנראה, שהוא התכוון לצבע החינה!) - צבע זה הוא סגולה נגד עין-הרע שלא תשבית את שמחת הכלולות. הנשים הקשישות רקדו ושרו שירי חתונה, כנהוג בשבעת ימי המשתה...
...התקרבנו לעיר המדאן, אבל נראה שמחוץ לבני לוויתי, הגרמנים האדישים, היה עמנו עוד נוסע בלתי נראה...

****
סיגל שפירא – על האוירה בחג השבועות לפני פרעות
                                  'הפרהוד' בבגדד בשנת 1941
קטע מהסיפור "דבש מר" שנכתב על ידי סיגל שפירא
                                           ומופיע בספרה "הבוסתן"
... חג השבועות עמד בפתח. בגדאד עטתה את שמיה הבהירים, האוויר התנער מהאבק הצהוב, אבק המדבר, ונעשׂה צלול וקל, אך לבם של תושבי הרובע היה כבד. הפחד כבש את לבותיהם, הם לא הצליחו להרחיק את הדאגה, שדבקה בהם. הסכנה הייתה מוחשית: ברחובות צעדו נערים וצעקו ססמאות נגד הזרים. הגולים, שתלו כינורות על נהרות בבל, חיו בעיראק משך דורות והכו בה שורשים: שורשי תרבות, חכמה ונפש, הפכו פתאום נטע זר המשווע לרחמים. במצוות הרב, שנשׂא דברו ביום השבת, מסרו את גורלם בידי שמיים ופנו להיערך לחג. בשווקים רבתה ההמולה, תגרנים הציעו מרכולתם בסלסולים ובחרוזים. פרות הקיץ פרצו בצבעוניותם אל כל עובר ושב, משוועים אל הזנביל (סל נצרים) שבידו. הנשים חזרו מהשוק סמוקות לחיים כמו הפרות שבזנביל, ומיד החלו בהכנת הבצק של הקאהי - בצק עשיר בחמאה. בבוקר החג ישכימו עקרות-הבית לקבל את פני המשפחה בניחוח של הקאהי, כפלי הבצק ישׂחו בתוך חמאה זהובה מבעבעת ויחייכו מהמחבת, וקאהי חם וריחני יונחת ביד אוהבת לצלחות לפני בני המשפחה, היושבים סביב שולחן הבוקר, ומיד שופעים על הקאהי רוטב סמיך מתוק כמו דבש מתובל בהֵל, והריח ימלא את הבית ואת חדרי הלב. חג השבועות היה גם חגו של אבו-ג'אסם. לפני החג קיבל תשורה גדולה יותר מאשר בשנה הקודמת. תושבי הרובע ידעו שהם נתונים לחסדיו וקיוו שרוחב-לבם ישכיח את שׂנאתו ולו רק בימים אלה, ואולי יעמוד להם בשעת צרה, אם לא למענם- למען שאר העידנים העתידים לבוא. אך ככל שתפח כיסו תפח גם חזהו, וככל שנשבו רוחות רעות מבחוץ ירק פיו יותר קללות. הוא התהלך בשכונה ורובהו הטעון על שכמו כדי שמוראו יהיה על הכול, וטען את רובהו בהתרסה דווקא ליד בית-הכנסת כשנאספו הגברים לתפילה. הנשים עקבו אחריו מבעד לחרכי התריסים והתנהגותו עוררה בהן צורך לפרוס ידיהן לשמיים לבקש רחמים, ולשפוך עליו קללות מתחת לעבאייה...

****

"חג השבועות - כמה אהבתי את חג השבועות! אני יכול לומר בנחרצות שבילדותי אהבתי את החג הזה יותר מאשר כל חג אחר...זאת בגלל חגיגת המים שקשורה בחג הזה...הגענו לשם מצוידים בדליים ובהמון שקיות ניילון. נכנסנו לנוהל-קרב...מיד התפזרנו בכל שטח בית-הספר, פתחנו כל ברז שנקרה בדרכנו, ובמים שזרמו בשצף, מילאנו את כל הדליים והשקיות שברשותנו...חגיגת המים שהייתה חגיגה רטובה אמתית, משום שבמהלכה התזנו כמויות גדולות של מים לכל עבר, כמעט הסתיימה בשבילי כעבור שעתיים. אז נגמרו לי שקיות הניילון, ולא היה ברשותי דלי לשאת בו מים...הפתרון נמצא בפי...הצמדתי אותו לאחד הברזים הפתוחים שבחצר,ינקתי ממנו עד שכל חלל הפה התמלא. אז רצתי בפה חתום אל תוך הבניין-היכן שרוב הילדים חגגו-טיפסתי לקומה האחרונה, תפסתי מחסה מאחורי הקיר של אחת הכיתות והמתנתי עד שמיש הו יעבור כדי שאוכל להתיז עליו את המים שבפי..לאכזבתי חלפו דקות ארוכות ועדיין שום ילד לא עבר, ולכן התחלתי להשתעמם..."

****
על פיוט "יום מעמד סיני"
מלים בסימן: יצחק חזק
המושר לפני קריאת עשׂרת הדברות
אצל יוצאי עולי לוב
יותר מחמישים שנה מחלק את הפיוט לקהל המתפללים "מימון השמש" מיוצאי לוב
מ"בית כנסת בית-אל" בנווה-עמל בהרצליה
מיד עם תחילת קריאת הפרשה,
היום זה היה בפרשת "ואתחנן"
ונוהגים לשיר גם בפרשת "יתרו" וביום חג השבועות. 
והרי הפיוט: 
יום מעמד סיני            עת בוא ברעיוני
יִמָּלאו מתני      צירים וחלחלה.
צפון וימים חל               ים מערב זחל
כל ממך דחל      הודך בעת נגלה.
חסין יהּ   שמך מלכי              בפִתחך בְאָנכי
הסו יצורים כי   לא יכלו מלה.
קולך כמו שמעו               שחו ונכנעו
זעו וגם נעו       מטה וגם מעלה.
חי אֵל קצות גדלך       מי יערוך מולך
כי אין תחלה לךְ    גם אין לךָ תכלה.
זאת בחזות לבי        יחיל במו קִרְבי
אפחד ויבוא בי     רעד ובהלה.
קושר מזמתי           חוקר עלומתי
רוחי ונשמתי    תודה לךָ סלה.
****
עשרת הדברות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
הייתי מקבל בלי שום כפיה ואונס את ה"דיברות", חוץ- מ"דברה אחת",...איך אפשר לצוות לאדם ולומר לו: "לא תחמוד"...וכאדם פרטי כן גם העם כולו צריך התאוות וחייב לחמוד...אין אדם בעולם , שעומד ויכול לעמוד אפילו שעה קלה ב"לא תחמוד". ואנחנו - מכל "עשרת הדברות" תמיד השתדלנו לקיים ביותר את ה"לא תחמוד"
"לא תגנוב" - אפילו מיליון, אפילו מקופת הקהל, אפילו מכסף-קדשים, אפילו גנבה ספרותית...
..."לא תענה ברעך עד שקר"- אפילו אם הוא יהודי מזרחי עני ואתה - יהודי מערבי, עשיר ותקיף, מנומס ומקולטר...(כנראה, שמדובר כאן במזרח אירופה ובמערב אירופה)
בעז (מעט פילוסופיה של שבועות)
התורה והלביבות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
עשרת הדברות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
אביא כאן משהו מפרק אחד מתוך שלושה פרקים על שבועות ב "חגים ומועדים" בכתביו של א. ל. לוינסקי, תל-אביב, תרצ"ו, 1935 
  
עשרת הדברות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות) 
...כסבורים אתם, שאני מכוון אל לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף" - טועים אתם. דיברות אלו הרי הן היותר פשוטות והיותר גסות שבכל התורה כולה, ויש שצר לי, שדיברות פשוטות כאלה באו בעשרת הדברות, עומדות בשורה אחת ונאמרות בנשימה אחת עם הדברה של "יחוד אלוה", כי אני תמיד מתפלא על חברותא זו, וכי אותו העם, שכבר היה בכוחו לעכל את "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני...אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת", עדיין היה זקוק לאלפא-ביתא זו של, "לא תרצח". "לא תגנוב"? הללו דיברות הן לבני-נח הגסים, שגם "לא תרצח", "לא תגנוב" גדולות היו להם; אבל לא לבני יעקב יוצאי-מצרים, שכבר היה  להם מושג מאחדות- השם, להם, כמדומה לי, היו הדברות האלה מיותרות...
הייתי מקבל בלי שום כפיה ואונס את ה"דיברות", חוץ- מ"דברה אחת",...איך אפשר לצוות לאדם ולומר לו: "לא תחמוד"...וכאדם פרטי כן גם העם כולו צריך התאוות וחייב לחמוד...אין אדם בעולם , שעומד ויכול לעמוד אפילו שעה קלה ב"לא תחמוד". ואנחנו - מכל "עשרת הדברות" תמיד השתדלנו לקיים ביותר את ה"לא תחמוד"...
...ואילו הייתי אנכי אז בימי משה, או אילו הייתה התורה נתונה עכשיו, ביָמַי, הייתי אומר: ריבונו של עולם, לכל מה שתאמר הרי אני בבחינת "נעשה ונשמע": "לא תגנוב", " לא תרצח", "לא תנאף", - מוטב הכל אקיים, ורק שלא תגזור עלי גזרת "לא תחמוד"!...את זו איני מקבל אפילו מתוך כפית תריסר הרים!
את שאר הדברות הייתי מקבלן בכל תקפן.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים", בלי כל שמץ תערובת של איזה שתוף, בלי צל של עבודה-זרה...
"זכור את יום השבת" - אפילו אם גוזרים עליך מנוחה ביום א', ושכר הדירה ביוקר, וזמן הפירעון של שטרות מגיע...
"כבד את אביך ואת אמך" - אפילו אם אתה כבר תלמיד או תלמידה של המחלקה השלישית בגימנסיון ואבותיך הם יהודים פשוטים: "כבד את אביך ואת אמך", אפילו אם אתה ס"ד או ס"ר ואבותיך "בורגנים"; כבד את אביך ואת אמך, אפילו בשעה שאתה אומר לתקן עולמות ואבותיך הם "ציוניים"...
"לא תנאף" - אפילו עם אשת-רעך, ואפילו אם אתה חבר לחברת אהבה חופשית...
"לא תגנוב" - אפילו מיליון, אפילו מקופת הקהל, אפילו מכסף-קדשים, אפילו גנבה ספרותית...
"לא תענה ברעך עד שקר" - אפילו "לשם מצוה", שמי שאתה עונה בהם אנשים מסוכנים הם ואתה יהודי כשר ואדוק ונאמן להרשות..."לא תענה ברעך עד שקר"- אפילו אם הוא יהודי מזרחי עני ואתה - יהודי מערבי, עשיר ותקיף, מנומס ומקולטר...
"לא תחמוד"...ופה עמוד, קוראי היקר. מאי שייך?!...

****
בעז (מעט פילוסופיה של שבועות)
כי ההיסטוריה - ומה גם הקדומה - היא כשדה של הפקר
על צעירים ובאים בשנים 
בועז, בעל-הבית העברי, הכוח החושב, ועוד יותר, הפועל בעמו
בעז (מעט פילוסופיה של שבועות)
התורה והלביבות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
עשרת הדברות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
אביא כאן משהו מפרק אחד מתוך שלושה פרקים על שבועות ב "חגים ומועדים" בכתביו של א. ל. לוינסקי, תל-אביב, תרצ"ו, 1935

בקטע זה אביא משהו מ- "בעז"
בעז 
"יכתבו הסופרים מאמרים וישירו המשוררים שירים לכבוד הצעירים. יהללו וישבחו ויפארו את זריזותם ורוממותם, את הלך-רוחם ומעוף-פנטסיותם, את הבנת-החיים העמוקה שלהם, את דרישותיהם המרובות, את תביעותיהם החזקות, את מגמותיהם הרחבות...ואני יהודי פשוט אני, וכמו רות בשעתה אין לבי הולך עכשו אחרי הבחורים הצעירים, אם דלים בפנטסיות ואם עשירים, וכל סימפתיותי נתונות הן להבאים בשנים, שבדרך החיים כבר צעדו לפנים וכבר אטמו, כמו שאומרים המליצים, ממנעמיהם וממרירותם וידעו להעריך את "המגמות הרחבות" ואת ה,אופקים הרחבים" רק על תכנם ולא עלפי חיצוניותם...
ואילו משורר אני הייתי, הייתי מקדיש את כנורי לא לכבוד בחורי-הבוסר, שכל כחם רק בפיהם - לדבר גדולות ולהכריז בקולי-קולות על שאיפותיהם ומטרותיהם, ומאומה לא יעשו בשביל...אידיאליהם, ומה שמבטיחים כמעט תמיד לא יקיימו, ומה שמתחילים - לעולם לא יסיימו...אלא - לבעלי כח ועצה בשנות השלשים והארבעים, שכבר ראו ימים טובים ורעים, שאומרים - מבטיחים ומקיימים, ומה שמתחילים כמעט תמיד מסיימים.
ואילו מספר הייתי, היה גבורי ברומנים לא איזה אמנון "ירוק" הרועה בשושנים, פרנט-ריק היודע רק לדבר על האהבה גדולות, לשנן את פזמונו מאה םעמים ואחת, ולזמר ולשיר ולצאת במחולות - על הרי התר והרי בשמים...אלא מודענו בועז בן שלמון, גרוש או אלמן, איש בא בשנים, בעל-בית בקהלתו, נכבד ונשוא-פנים, ולבד מזומנים עוד יש לו כרמים ושדות, ערמות וגרנות, ובפגישה הראשונה כבר נתן מתנות... ... בעלי יכולת, האומרים ועושים, המדברים ומקיימים, המבטיחים וממלאים את הבטחותיהם, יהיו אלה גבורי ספורי...
...כי ההיסטוריה - ומה גם הקדומה - היא כשדה של הפקר, וכל אחד עושה בה כאדם העושה בתוך שלו, וכל אחד רואה בה מהרהורי לבו...
...הכנוי "בעל-הבית" נעשה אצלנו בימים האחרונים לכנוי של גנאי ושל בזיון...בכלל נתנו ל"בעל-הבית" את המושג "מישצאנסטווה" בספרות הרוסים, הכל יכיל וכוללם יחד: הדיוטות גסה, הבנה צרה של החיים, אהבת עצמו במדה-מרובה, מבלי שום לב לצרכי-הצבור, הסתפקות קהה במה שיש לו, צמצום משונה של חוג המבט, קטנות המוחין וכדומה...
בעל-הבית העברי הוא במובן ידוע אידיאליסט מעשי, בעל-נסיון, יש לו האידיאל שלו, הישן-הצעיר לעולמים - תקומת עמו בגויים ותחיתו בארץ אבותיו. ועל מזבח האידיאל הזה הקריב קרבנות גדולים, ועוד עתה נכון ונכון להקריב קרבנות ולהקריב...
...ואולם בועז, בעל-הבית העברי, הכוח החושב, ועוד יותר, הפועל בעמו, - קשור הוא לעמו ולנחלתו. לעולם לא יעזבם ולא יחליפם, ובשנים הטובות, כמו בשנים הרעות, הוא בעל בעמו ובעל-בית בארצו.בועז הוא בעיני הטפוס היותר משובח של בעל-בית עברי, בתוך עמו הוא יושב ואת חי-עמו הוא חי. על ישראל דאגתו טעל ישראל פעולתו. לא יתחכם הרבה, לא יתפלסף, האידיאלים הלאומיים אידיאליו הם ממילא, ובתכון או שלא במתכון אליהם הוא נושא את נפשו...
אבל בועז לא יעזוב את רות ולא ימירנה...
אשרי זקנתנו, לא ביישה את ילדותנו.
כבוד והדר, רבותי, לבועז, כבוד והדר לבעל-הבית העברי! "

****
התורה והלביבות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
בעז (מעט פילוסופיה של שבועות)
התורה והלביבות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
עשרת הדברות (עוד מעט פילוסופיה של שבועות)
אביא כאן משהו מפרק "התורה והלביבות" כאשר יש שלושה פרקים על שבועות ב "חגים ומועדים" בכתביו של א. ל. לוינסקי, תל-אביב, תרצ"ו, 1935 
  
"...ועוד לא עבר הפסח וקרה האסון הנורא בקישינוב, ובשעה שעמדתי ברחובות העיר השוממה, מתבונן אל ההרס והכיליון, אל הנהרגים והנפצעים, אל ספרי-התורה הקרועים ומלוכלכים בדומן ודם, עלה על לבי עוד הפעם בלא משים הכרוז: 'אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל דינו!'
ומאז ועד עתה כרוז זה אינו יוצא ממוחי, ויש כאן לפני רק licentia poetica, ואולי עוד יותר גדולה מבכרוז הקודם...והנה הגיעו ימי השבועות, חג מתן תורתנו, ועוד הפעם כרוז זה מצלצל במוחי...(ו) כמו שדמיתי אז, שהאמונה וההשכלה באמת תואמות הן, ולא רק שאינן מתנגדות זו לזו, אלא אחת ממלאת את חסרון חברתה,...
בייחוד אהבתי להתפלסף בחג-השבועות, דווקא ביום הזה רציתי להוכיח את היחס הטוב שבין התורה וההשכלה-שתי חביבות נפשי, ולהראות, ששתיהן אחוזות זו בזו בשלהבת. היום המיוחד הזה והלביבות של חלס סגלו אותי לפילוסופיה. ועד עתה מאמין אני, שפילוסופיה של לביבות, ומה גם לביבות של חלב, היא הטובה שבפילוסופיה. ואתם הלא תזכרו  בוודאי את..."לביבות מבושלות" (לביאליק), שירה נחמדה, מעין שיר-השירים של לביבות...הלא תראו, חביבי. את סגולת הלביבות, כי מסוגלות הן גם לשיר, ...מן השירה בת-השמים. לא אדע, מה אתה, חביבי הקורא, חושב בזה, אבל עלי פועלות תמיד הלביבות...ובייחוד על מהלך מחשבותיי, ביום השבועות. 'רתיחת המים בסיר, שקודחים ורועשים וסוערים ומעלים קצף ואד'. מזכירתני את הערפל, את הקולות, את הלפידים ואת ההר העשן, ומחשבותיי תעופנה במרחב העת, ועל זיכרוני יעלו הימים הטובים של יציאת מצרים, תקופה נעלה ורוממה, שלא היתה עוד כמוה בכל דברי ימינו: יציאת מצרים ביד רמה ורכוש גדול, קריעת ים-סוף, ביזת הים, מלחמת עמלק, מעשים כבירים תכופים זה אחר זה. אין לך יום שאין בו מפעל כביר חדש. העם גדל והתנשא והתגבר בחומר וברוח מדי יום ביומו, וכגולת הכותרת לכל המפעלים הכבירים האלה - מתן תורה בהר סיני, ובעתיד הקרוב עוד ירושת הארץ...יש, חביבי, מה להזכיר לטוב. ויושב אני אל השולחן ואוכל את הלביבות החמות, המעלות אד, וטובל אותן בחמאה זכה וצהובה כעיו הענבר, ובולע בנעימה לביבה אחרי לביבה, ולבי טוב עלי, ואני חושב מחשבות על העבר והעתיד, ומצדיק את אבותינו על שקבלו את התורה בחודש השלישי לצאתם מארץ מצרים, וגם את ה"נעשה ונשמע" אני סולח להם, ומוצא אני, כי "יאה אורייתא לישראל"וכאילו נבראה בשבילנו...ומוצא טעם חיובי והכרחי לכל התורה והמצוות - ולבי טוב עלי...ותמיד מדי שנה בשנה בחג השבועות, אני מקבל כך את התורה מחדש, בלא כל כפיה ואונס, רק מלב טוב ולביבות...
...ואולם  אני שתסכים עמדי, חביבי הקורא, שאין מצוות תלויות בארץ ושאינן תלויות בארץ, כמעט כל התורה כולה מ'בראשית ברא' עד 'לעיני כל ישראל' - ברב או במעט, פחות או יותר תלויה היא בארץ, והתורה נתנה לישראל בעיקרה רק לשם ארץ-ישראל..."
  
31.05.2014