שלמה שפירא: השואה

שלמה שפירא

ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא

בסביבות שנות החמישים, הכרתי בשכונתי הבלוקונית בהרצליה, ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה

כל כך ריפאו וסעדו כל עוֹלֶה ועולֶה, נתנו מעצמן לזולת מעל ומעבר והיו מעולות בעבודתן ...:

האחת ניסתה לשקם עצמה אך שׁמה קץ לחייה

השנייה הייתה חולה מאד והלכה מהר לעולמה

השלישית המשיכה חייה עוד ארבעים שנה ערירית ובודדה

הרביעית את ילדתה הקטנה טיפחה עד שהפכה אֵם ואחות רחמנייה

אבל על עצמה גזרה בדידות קשה והמשיכה לחיות בגפה.

על התופת הן לא דיברו

וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא

ואם נשאר - מה נשאר מן הלב - מה נשאר מן הנפש - מה נשאר מן הנשמה

ולמרות הכל - את פצעינו הנאמנים ריפאו באמונה שלמה

אך פצעיהן מעולם לא הגלידו

חבשו אותם לילה לילה

בבכי באימה וביללות זעקה

שאותם שמעתי מבעד לקיר ביתי שכל אבן-טִפִּין ממנו בכתה ובוכה עד היום.