שלמה שפירא
הרהורים אישיים ל- "נער האופניים" מאת אלי עמיר
הרהורים אישיים ל- "נער האופניים" מאת אלי עמיר
הוצאת "עם עובד", תשע"ט
רבים היו מיהודי עיראק, שחיו ומתו בעיראק שביקשו להיקבר בארץ-ישראל, בירושלים.
כאן יש ילד שעלה לישראל בעלייה ההמונית-המעברתית ומנסה לחולל נסים, למשל, בעזרת אופניים.
אופניים הם אמצעי נגישות לעצמך, לקרוביך, לאהוביך ולאנשי ממשלותיך.
בימים ההם, בזמן המעברות, אופניים שימשו אמצעי חשוב בחיבור ובתחבורה.
האופניים סגרו, למשל, מרחק פיזי ורגשי בין אוהבים. אצלי, למשל, אופניים כיכבו בחיזור בין נער מכיתה ח' לנערה מכיתה ז' ובמקרה זה, הייתה הנערה אשכנזייה.
אצל יהודי תוניסיה קראו חברי בשכונה לאופניים "צ'קלטה" וזה עורר את ריר-השוקולד בפי.
"נער האופניים" הוא נער שהרגיש שחי כתרנגול-חצר ויחד עם זאת רכב על אופניו כדי להוכיח לישראל כולה ובמיוחד לאשכנזיות שבה, שהוא ראוי להיקבר במותו בחלקת הקבר היצירתית-האשכנזית-המייסדת הצופה בנופה אל הכינרת.
כשהייתי בצבא, באחד המילואים שרתי באוהל את השיר "כנרת שלי" ואחד מן החיילים -לא אשכנזי- לקח אותי הצידה ובכעס אמר לי "הכינרת שלך אבל לא שלי".
נשאלת השאלה האם אהבתו של הסופר לארץ ישראל ובוניה היא יסודית ולא שאולה והיא ממוסדת בנפשו של הסופר?
אין שום ספק בכך - יש כאן אהבה מיוחדת ודרך לאהוב גם את העולה החלש והמסכן ולהעלותו בכל דרך אפילו עד השמיים. הכל פתוח לפניו וגם לא מאוחר.
ה - "אל-חזור" (רוחה-בלא רג'עה") היא אמתית וטוטלית. אמתית היא כי היא עיקשת בהוויה ו-טוטלית של "לעולם לא."
במציאות - איך שורד אדם שרוכב על אופניו בלי "רברס - אל חזור" וחי במעגליות-לוליאנית באין קץ? כשארץ ישראל הייתה ונשארת "חצרית". האם מפלגה היא לא חצר כמו חצרו של הרבי מלובביץ'?
ארוכה הדרך מאד מאד.
דבר אחד אני מרגיש בבטחה היום - "האשכנזיות" עברה מן "הפזילה" אל "הפאזל" ובדקדקנותו של סופר כמו "אלי עמיר" גם אהבה שאולה תהפוך קבע בקיבוע בריבוע.
נחשוב כולנו שעברנו טוטלוס" ובעזרת שיקום האופניים ל-"רולס-רויס" עשינו ונעשה ונצליח.
8.03.2019
תגובות לאחר פרסום הקטע:
1. התייחסות מעניינת. בהצלחה לספר.
אסתר ר.
2. מא שאללה עליכ עזיזי,
תגובות לאחר פרסום הקטע:
1. התייחסות מעניינת. בהצלחה לספר.
אסתר ר.
2. מא שאללה עליכ עזיזי,
איזו אסוציאציות ! רק משורר לב כמוך יכול להרכיב מסבחה כזאת.
כל הכבוד יקירי וידידי.
יכירו אותנו דרך השירה והספרות...
אלי
3. מעניין וכתוב יפה מאד
לימור ו- מ.
4.נהדר כתבת
יעקב י.
5. "בכיוון הרוח פרסם מאמר זה בהסכמתי.
3. מעניין וכתוב יפה מאד
לימור ו- מ.
4.נהדר כתבת
יעקב י.
5. "בכיוון הרוח פרסם מאמר זה בהסכמתי.
מאמר:
הרהורים אישיים ל- "נער האופניים" / שלמה שפירא
רבים היו מיהודי עיראק, שחיו ומתו בעיראק שביקשו להיקבר בארץ-ישראל, בירושלים.
כאן יש ילד שעלה לישראל בעלייה ההמונית-המעברתית ומנסה לחולל נסים, למשל, בעזרת אופניים.
אופניים הם אמצעי נגישות לעצמך, לקרוביך, לאהוביך ולאנשי ממשלותיך.
בימים ההם, בזמן המעברות, אופניים שימשו אמצעי חשוב בחיבור ובתחבורה.
האופניים סגרו, למשל, מרחק פיזי ורגשי בין אוהבים. אצלי, למשל, אופניים כיכבו בחיזור בין נער מכיתה ח' לנערה מכיתה ז' ובמקרה זה, הייתה הנערה אשכנזייה.
אצל יהודי תוניסיה קראו חברי בשכונה לאופניים "צ'קלטה" וזה עורר את ריר-השוקולד בפי.
"נער האופניים" הוא נער שהרגיש שחי כתרנגול-חצר ויחד עם זאת רכב על אופניו כדי להוכיח לישראל כולה ובמיוחד לאשכנזיות שבה, שהוא ראוי להיקבר במותו בחלקת הקבר היצירתית-האשכנזית-המייסדת הצופה בנופה אל הכינרת.
כשהייתי בצבא, באחד המילואים שרתי באוהל את השיר "כנרת שלי" ואחד מן החיילים -לא אשכנזי- לקח אותי הצידה ובכעס אמר לי "הכינרת שלך אבל לא שלי".
נשאלת השאלה האם אהבתו של הסופר לארץ ישראל ובוניה היא יסודית ולא שאולה והיא ממוסדת בנפשו של הסופר?
אין שום ספק בכך - יש כאן אהבה מיוחדת ודרך לאהוב גם את העולה החלש והמסכן ולהעלותו בכל דרך אפילו עד השמיים. הכל פתוח לפניו וגם לא מאוחר.
ה - "אל-חזור" (רוחה-בלא רג'עה") היא אמתית וטוטלית. אמתית היא כי היא עיקשת בהוויה ו-טוטלית של "לעולם לא."
במציאות - איך שורד אדם שרוכב על אופניו בלי "רברס - אל חזור" וחי במעגליות-לוליאנית באין קץ? כשארץ ישראל הייתה ונשארת "חצרית". האם מפלגה היא לא חצר כמו חצרו של הרבי מלובביץ'?
ארוכה הדרך מאד מאד.
דבר אחד אני מרגיש בבטחה היום - "האשכנזיות" עברה מן "הפזילה" אל "הפאזל" ובדקדקנותו של סופר כמו "אלי עמיר" גם אהבה שאולה תהפוך קבע בקיבוע בריבוע.
נחשוב כולנו שעברנו טוטלוס" ובעזרת שיקום האופניים ל-"רולס-רויס" עשינו ונעשה ונצליח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!