שלמה שפירא
אבי יצחק גורג'י שבירו ע"ה
אבי יצחק גורג'י שבירו ע"ה
השיר שאהב אבי - יצחק גורג'י - יותר מכל השירים
אבי הדגיש את האות ק' - קו"ף (קוֹף/קוּף) - בדבריו.
הוא היה רוקח והקו"ף הייתה מודגשת מאשנב עבודתו במשפט:
"לנער את הבקקבוק לפני השימוש".
חולים אשכנזים שהיו עצובים והמתינו לתורם לקבל תרופות, צחקו למשמע הקו"ף.
כתב אבי בעברית היה בכתב רש"י
הכתב כיכב בפיתחו של כל ספר גם בערבית, כי אבי אהב לכתוב הערות על הספרים שקרא אותם.
שׂפתו הייתה מתובלת בפתגמים במשלים ובחרוזים
ה- "אללה" שלו היה נשמע עשרות פעמים ביום-יום.
אלוהים בשבילו היה אנדרטה חיה ומדברת מול עיניו
ועיניו דמעו בשעות צרה.
כל השנים האמנתי שהוא מסוגל לשוחח עם אלוהים בארבע עיניים
ואלוהים מייעץ לו סודות חיים.
הוא אהב נגינה, מיתרי נגינתו מזמור שבתות חגים ושׂמחות והוא כל-כך אהב את בואה של השבת.
אני מתגעגע לאבי שְׁשֵׁם בני כשמו של אבי.
ולבסוף הערה: ההיגוי מאד חשוב בשׂפה. לו הייתה העברית נהגית כמו הבבלים היהודים, היינו מונעים הרבה שגיאות כתיב וקריאה !
אבי יצחק גורג'י (ג'ורג') שבירו היו לו הרבה ידידים ,אבל על שני ידידים בנפש , אני זוכר אותם היטב ובשמותיהם .
האחד – יוסף דניאל שלום , השני – צאלח מאיר שבירו שהיה מן המשפחה המורחבת .
שלושתם אהבו את השיר "ידידי השכחת" , אבל יותר מכולם אבי אהב את השיר הזה .
שיר המופיע בכל ספר פזמונים , בקשות ותשבחות ראוי לשמו . (הוא גם מושר בארץ בשני עיבודים שונים ,עד כמה ששמעתי ).
בכל ערב שבת אחרי ה"קידוש" והארוחה ,היינו ממשיכים לשבת סביב השולחן ושרים את:
כי אשמרה שבת , דרור יקרא , ברוך בא בשם ... , אשיר לאל , אליו מי הקשה וישלם , יודוך רעיוני , יום השבת אין כמוהו .
את השירים שהזכרתי כולנו שרנו ,הורים , הבנים והבנות .
רק את שיר ההדרן "ידידי השכחת" אבי שר לבדו וכולנו היינו מרותקים בשמיעתו וללחנו , זה היה בעיראק וגם בישראל .
אביא לכם את מלות השיר :
ידידִי השכחתָ
חנותְךָ בבֵן שׁדַי .
ולמה מכרתני
צמיתות למעבידַי :
הלא אז רדפתיךָ
בארץ לא זרועה .
ושׂעיר והר פארן
וסיני וסין עֵדַי :
והיו לךָ דודַי
והיה רצונךָ בי .
ואיך תחלוק עתה
כבודי לבלעדַי :
דחויה אֱלֵי שׂעיר
הדופה עֲדֵי קדר .
בחונה בְּכוּר יון
מְעֻנָּה בְּעֹל מָדַי :
היש בלתךָ גואל
ובלתי אסיר תקוה .
תְּנָה עֻזךָ לי כי
לך אֶתְּנה דוֹדַי : אבי הדגיש את האות ק' - קו"ף (קוֹף/קוּף) - בדבריו.
הוא היה רוקח והקו"ף הייתה מודגשת מאשנב עבודתו במשפט:
"לנער את הבקקבוק לפני השימוש".
חולים אשכנזים שהיו עצובים והמתינו לתורם לקבל תרופות, צחקו למשמע הקו"ף.
כתב אבי בעברית היה בכתב רש"י
הכתב כיכב בפיתחו של כל ספר גם בערבית, כי אבי אהב לכתוב הערות על הספרים שקרא אותם.
שׂפתו הייתה מתובלת בפתגמים במשלים ובחרוזים
ה- "אללה" שלו היה נשמע עשרות פעמים ביום-יום.
אלוהים בשבילו היה אנדרטה חיה ומדברת מול עיניו
ועיניו דמעו בשעות צרה.
כל השנים האמנתי שהוא מסוגל לשוחח עם אלוהים בארבע עיניים
ואלוהים מייעץ לו סודות חיים.
הוא אהב נגינה, מיתרי נגינתו מזמור שבתות חגים ושׂמחות והוא כל-כך אהב את בואה של השבת.
אני מתגעגע לאבי שְׁשֵׁם בני כשמו של אבי.
ולבסוף הערה: ההיגוי מאד חשוב בשׂפה. לו הייתה העברית נהגית כמו הבבלים היהודים, היינו מונעים הרבה שגיאות כתיב וקריאה !
25.08.2017, 12:07
השבמחקשלמה היקר! כל כך נפלא כתבת על אביך !!!!...
ישר כוח! שבת שלום!
ענת
6:57,25.08.2017
השבמחקאהבתי מאוד את השיר. תודה שאתה רוקח עבורנו שירים מלאי יופי ספוגים בעולם שכבר איננו עוד
לימור
9:34, 25.08.2017
השבמחקקראתי את השיר שלך ושמעתי במבטא שלך את הבקבוק וחשבתי שרצית שנשים לב למלה בקבוק.
יש בעיה כאשר כותבים ולא מדברים כי אין את האינטונציה ואין את ההיגוי ולא מרגישים מה הניגון של המלה.
שיר יפה בכל מקרה
אלעד
שלום שלמה ערב טוב
השבמחקהיום קראתי על אבא שלי
איזה יופי של כתבה כתבת
לא יאומן
איך אתה מקשר
היה מאוד מאוד מרגש אותי...
אחותי אופירה זהבי
10.11.2020, 18:05
לכל קבוצת ננה רימה,
השבמחקדברים שכתב דוד שלמה על בבה גורג'י,
8.11.2020, 14:55
שלמה ממש מרגש...
מחקמקבוצת ננה רימה
מעניין מאד שלמה, כמורה לדקדוק למדתי משהו...
השבמחקרחל הדר
8.11.2020, 12:40