יום חמישי, 30 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: אמונה ופוסטמודרניזם בחינוך הציוני הדתי",ל- מרדכי גד-אל נשיא, הוצאת מחשבות מגן, 2005/כל שאתה עושה יכול שיהא בו דרך אלי

שלמה שפירא

אמונה ופוסטמודרניזם בחינוך הציוני הדתי",ל- מרדכי גד-אל נשיא, הוצאת מחשבות מגן, 2005

בסוף הספר: ביבליוגרפיה נבחרת. ונספחים.

מ- גב הספר:

הספר מבקש לפרוט את יסודות הפוסטמודרניזם, והשפעתם על החוויה של בני הנוער בכלל והנוער הציוני דתי בפרט. לקורא נפתח צוהר החושף את ההבדלים המתקיימים בין העולם המודרני לעולם הפוסטמודרני, תוך הצגת מגוון האפשרויות של החברה האנושית להסתגל לתמורות אלה...לדעת המחבר, יש לחקור את החברה הפוסטמודרניסטית באופן הוליסטי ההולם אותה, וזאת ע"י יצירת תמהילי תחומים המשלבים את רעיונות התיאולוגיה, הכלכלה, החינוך והפילוסופיה.

 

בתחילת הספר מצוטט בובר:

"אין הקב"ה אומר: זו דרך אלי וזו לא.

אלא כך הוא אומר: כל שאתה עושה יכול

שיהא בו דרך אלי, אם אתה עושה את הדבר

באופן שהוא מוליך אותך אלי".

מרדכי מ. בובר

 

הערת ההקדמה: העידן הפוסטמודרני

בשני העשורים האחרונים, במיוחד בשנות התשעים, העולם המערבי טובע בדיון סוער בנושא הפוסטמודרניזם. באוקטובר 1981 כתב העיתון הצרפתי Le Monde, כי "רוח רפאים" מהלכת על אירופה, רוח הרפאים של הפוסטמודרניזם.

נראה כי תקופה שלמה בחיי האנושות מגיעה לקיצה, ועידן חדש נושף בעורפה ומנסה לבטל את הנחות היסוד שהיו נר לרגליה ב-300 שנה האחרונות. כיום, עלינו להסכים עם ההנחה שאיננו חיים עוד בעולם המודרני, עולם זה הינו נחלת העבר. בשונה מהעולם המודרני, העולם הפוסטמודרני טרם מצא דרך להגדיר את עצמו במונחים מדויקים של מה שהוא, אלא הוא מטיב לתאר עצמו במונחים של מה שחדל להיות זה עתה, דהיינו - העולם המודרני.

 

הערה שלי: התוספת לכותרת הספר מטעה - "בחינוך הציוני דתי". המחבר יכול בגב הספר או בהקדמת הספר לציין, שהספר הזה חשוב ל- "חינוך הציוני דתי"!


2013, אוג׳ 12, 10:56


 

 

שלמה שפירא: "מקורות לפסקי הרמב"ם " ל- אברהם יצחק ברומברג 1947 (לפנים אבדק"ק גרודזאנדו -פולניה- ובימי המלחמה רב לצבאות פולניה, כעת בעיה"ק ירושלים תובב"א), חלק א., בסיוע מוסד הרב קוק

שלמה שפירא


"מקורות לפסקי הרמב"ם " ל- אברהם יצחק ברומברג (לפנים אבדק"ק גרודזאנדו -פולניה- ובימי המלחמה רב לצבאות פולניה, כעת םעיה"ק ירושלים תובב"א), חלק א., בסיוע מוסד הרב קוק שעל יד המזרחי העולמי ירושלים תש"ז 1947. (דפוס י. ע. איתאח).

 

בספר הקדשה:

זכר לקדושים ממשפחת ברומברג שנפלו בידי טמאים.

קדשתם את שם שמים בחייכם ונפלתם חלל כגיבורים על הבמות של קדוש השם בגיטו ורשה. המלה חלל יש לה שני מובנים: הרוג וגם מקום ריק. אחרי הטבח הגדול ביהדות פולניה נעשה חלל ריק בעולמנו היהודי, חלל ריק במשפחתנו. כל המשפחה כולה, זקנים כצעירים, אבות כבנים, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו...

בחסידות אומרים: אצל אומות העולם אם נהרג חיל בפלוגה אין העדרו ניכר ואפילו אין ממלאים את מקומו באחר. מה שאין כן בישראל. עם קדושים, שכל אחד ואחד מישראל נחשב לחיל בצבא הקב"ה ואם חיל אחד הולך לעולמו קוראים אחרי מותו "יתגדל", כלומר יתגדל צבא הקב"ה ויתמלא מקומו של הנעדר. אם ביחיד כן, באלפים ורבבות, מיליונים של חיל עם ישראל שנטבחו ונרצחו על קדוש השם לא כל שכן עלינו לקרא "יתגדל" שיתמלא החלל הריק הגדול.

ואלה שמות הקדושים:

אמי מורתי מרת רויזע, זוגתי מרת ליבע-מושע, בני בכורי הילד יעקב קופל, בתי התינוקת פייגה-זיסל, אחותי הבכורה מרת גיטל ובעלה זלמן שויסגולד, אחי דוד עם אשתו מרת רחל וילדיהם שרה ויצחק, אחותי מרת שרה-לאה עם בעלה משה צבי גוטמן וילדיהם אסתר ומרדכי, גיסי מר יעקב גולדברג, אחותי מרת רבקה עם בעלה דוד בלאס וילדיהם נחמה, ישראל וחיים, אחותי מרת איטה עם בעלה מר יעקב מרגליות וילדיהם אסתר ואריה ובן אחי מר משה זלמן. הי"ד.

 

עמוד טז'-יח' (מובאות ציטטות ועליהן מתדיינים!)

* "לא תצא אשה וכו' ולא בשן שמנחת בפיה במקום שן שנפל ולא בשן של זהב שמנחת על שן שחור או אדום שיש בשניה".

* "ויוצאה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה מפני ריח הפה ולא תתן לכתחלה בשבת".

* "יוצאות הנשים בקיסמין שבאזניהם"..."הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפילו בקיסמין שבאזניהם".

* "המוציא חגב חי כל שהוא ומת כגרוגרת"...

*"צרור אבן כדי לזרוק בבהמה ותרגיש והוא משקל עשרה זוזים"

* "לא יצא החייט בשבת וכו' ולא צבע בדוגמא שבאזנו"

* "ולא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו"

* "החושש בגרונו לא יערערנו בשמן אבל בולע הוא שמן הרבה ואם נתרםא נתרפא"

* "לפיכך אסור לרחוץ את הידים בדבר שמשיר את השער ודאי כגון אהלה וכיוצא בו"


2013, יולי 10, 20:34

 

שלמה שפירא: "חיי אדם - פרקים בפיסיולוגיה ובהיגיינה" ל- דר' מ. ברכיהו, 1934

שלמה שפירא

"חיי אדם - פרקים בפיסיולוגיה ובהיגיינה" ל- דר' מ. ברכיהו, 1934

כרך ראשון, מהדורה שניה, מאושר ע"י מחלקת החנוך של הסוכנות היהודית כספר-עזר לבתי הספר, הוצאת "עבר" (ההוצאה הראשונה הוצאה ע"י המזכירות לעניני בריאות של הועד הלאומי לכנסת ישראל) תרצ"ה, 1934.

 

תוכן הענינים:

עולם קטן, האויר וכלי הנשימה, העור, והטפול בו, הלב והדם, הדירה, המזון וכלי העיכול, החלב, המיפסעות.

 

עמוד 4:

...לפני מאה שנה בערך (1837) הוכיח הבוטנאי שלידן , כי לשם חקירה מדויקת אין להסתכל בתא אלא במה שיש בו...שנה אחרי תגלית שלידן בא הרופא תיאודור שואן ומצא, כי מבחינת המבנה אין בעלי חיים לבין צמחים ולא כלום...והתא הוא אפוא היסוד הראשי של החיים המורכבים ביותר...

 

עמוד 47:

...השפעה שכיחה של הטמפרטרות הנמוכות הן: מחלות ההצטננות. אפס לא הטמפרטורה הנמוכה כשהיא לעצמה גורמת למחלה אלא תנודות הטמפרטורה וירידתה הפתאומית.

בתורת שמירה למפרע מפני ההצטננות צריכים אנשים,הנוטים לזה, להשמש בבגדים מתאימים, להמנע מכל מה שעלול להביא לידי הצטננות, ולבסוף - וזה - העיקר - הם צריכים טפול מיוחד בעור וחיסום של הגוף על ידי קלוח קר, רחיצות בים או בנהר, מיני ספורט, וכדומה מן הדברים המנחילים לאדם את כח היציבות. גם טמפרטורות גבוהות יש בידן להזיק לאדם. הטמפרטורה המתאימה ביותר היא 20 מעלות צלזיוס. אולם בשעה שהאויר יבש מאד ויש אפוא האפשרות להפיג חום החוצה על ידי התאדות, יכול האדם לחיות זמן רב בטמפרטורה גבוהה מאד...

 

עמוד 257:

אבל אפילו מים נקיים עלולים לגרום מחלה אם שותים אותם מכוס, שהשתמש בה אחר. חשבו ומצאו, כי שפת הכוס, שנגעו בשפתיים, נושאת עליה לא פחות מחמשה מיליונים חידקים. קרה מקרה באמריקה, ועשרים וארבעה תלמידים חלו בדיפתריה, אחרי שתותם מספל, ששתה ממנו תלמיד חולה באותה המחלה. קרו גם מקרים, שתלמידים חלו האופן כזה באדמת. לפיכך התקינו בבתי הספר, שהברזים יהיו הפוכיםבפיותיהם כלפי מעלה...

כמות מי השתיה, שאדם צריך לה, תלויה בטיב המזון.כל המרבה האכילת בשר וממעט באכילת פירות וירקות, מרבה גם לשתות. לא כן המרבים באכילת פירות וירקות. אנשים אלה אינם סובלים מצמאון, שכן הפירות והירקות מכילים הרבה מים. במקום לשתות הרבה מים בםעם אחת, מוטב להתרגל ולשתות לעתים קרובות יותר, אבל בכל פעם מעט. בדרך כלל אין מן הראוי לשתות יותר מכוס בפעם אחת. אין שותים מים קרים מאד אלא לגימות. מחזיקים כל לגימה בפה, עד שהיא תתחמם לפני הבליעה.


2013, מאי 19, 05:17

יום רביעי, 29 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: לא יהיה ל- "סינוואר" קיום / "קייאמה".כי "סינוואר" אינו יודע רחמים - לא לתינוק, לא לרך, לא לחלש, לא לאישה, לא לקשיש, לא למאמין...

שלמה שפירא

לא יהיה ל- "סינוואר" קיום / "קייאמה".כי "סינוואר" אינו יודע רחמים - לא לתינוק, לא לרך, לא לחלש, לא לאישה, לא לקשיש, לא למאמין...

יום שלישי, 28 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: המרדף של הצנחנים" ל- יהודה הראל, הוצאת ספרית מדים, 1969/מכונת מלחמה ושמה רפול, סגן-אלוף צבי עופר - המפקד והמושל, סטמפלה, אריק רגב מפקד הביקעה

שלמה שפירא


המרדף של הצנחנים" ל- יהודה הראל, הוצאת ספרית מדים, 1969,

הצלומים בספר מלשכת העתונות הממשלתית.


בספר הקדשה:

לאילנה פלס ולבנים

לדורית עופר ולבנות

ולכל אלה שהקריבו כל כך הרבה

בתקופה קצרה כל כך

למען מטרה נשגבה כל כך

 

תוכן העניינים:

הבקעה

המירדף: סיור, צביקה, השבוי, המערה, חבלי לידה של פשיטה, המארב, המחסום הטכני, מבחן הכושר, פריצת המחסום הטכני, קולונל בלימפ, מבצע פרטי מעבר לגבול, בג'יפ החבלנים הערביים, צביקה מרים ידים, הפשיטה המושלמת, ושוב עקבות.

החיים והמתים:

מכונת מלחמה ושמה רפול, סגן-אלוף צבי עופר - המפקד והמושל, סטמפלה, אריק רגב מפקד הביקעה, מפקד פלוגה ושמו ישראל

 

סטמפלה  (עמוד 188-189)

הכוח הסתער על הגבעות והמצוקים שמדרום לבית שאן. כל הסימנים העידו שאכן, כאן מצאו החבלנים מיסתור. המג"ד, סגן-אלוף משה פלס, הידוע בכל מקום בשם משפחתו הלועזי "סטמפלה" פקד אישית על הפעולה. אף אחד לא הורה לו לצאת בעצמו למירדף, הוא חש זאת כחובה וכזכות, לעמוד בראש אנשיו כאשר הם יוצאים לקרב. הוא ראה זאת כזכות גדולה לקרוא להם: "אחרי!" ולא לפקד עליהם לנוע קדימה...

תמיד נהג משה פלס (סטמפלה) להצהיר בבטחון עצמי רב: "עוד לא נוצר הכדור שיכריע אותי!" הוא לא ידע שבינתיים נוצר הכדור והגיע לידיו של הרוצח מן החבלנים...

משה סטמפל נולד בפולין בשנת 1933. ביתו היה בית מסורתי ציוני. בהיות משה בן שנתיים בלבד עלה אחיו הבכור לישראל, ונעשה חבר קיבוץ. בתכניתה של המשפחה היה לעלות ברבות הימים לארץ ישראל, אך באה המלחמה העולמית ושיבשה את התכניות. למזלם של בני משפחת סטמפל, הם עשו את כל שנות המלחמה בברית-המועצות, תחילה באוקראינה, אחר כך ברוסיה האסייתית. משה הקטן התחנך בברית-המועצות. הוא זכר רק מעט מהווי הבית שהיה קיים בפולין. ברוסיה לא הוקנו לו ערכי היהדות. יתכן מאד שהיה זה פחד שאחז באבי המשפחה, אשר בעצמו המשיך לשמור על המסורת, להתפלל מדי יום ביומו, אך לבני משפחתו לא הורה מאומה מעיקר היהדות. על כל פנים, משה הקטן גדל כקומוניסט ברוחו, שברית-המועצות היא מולדתו, והמהפכה העולמית היא נשאת נפשו היחידה.

שני מאורעות זעזעו את עולמו הקומוניסטי של מוישלה סטמפל. זה היה בשנת 1944, כשבני משפחתו התגוררו בקאזאכסטאן. מוישלה עמד להתקבל לקומסומול כחבר מן השורה. ערב אחד, באמצע פעולה של הנוער הקומינסטי, ניגש אליו אחד מחבריו ולחש לו בקול רווי איבה" "ז'יד!" היתה זו פגישתו הראשונה של הילד היהודי עם האנטישמיות. ומלה בודדת זו הרסה את עולמו. הוא נכח לדעת שהאידאלים הקומוניסטים היפים, המבטיחים גן עדן עלי אדמות, אין בכוחם לעקור שינאת חינם ליהודים.

בפעם השניה חש את עצמו שונהמאחרים בשנת 1945, בתום מלחמת העולם השניה. פליטים רבים שהו בקאזאכסטאן. משחלף סיוט המלחמה, התבקשו כל תלמידי בית הספר התיכוני להצהיר היכן רצונם להמשיך וללמוד. הנערים הקאזאכיים הצהירו על רצונם ללמוד בבית ספר קאזאכי באלמא-אתא, הנערים מאטקריאנה ביקשו לחזור לקיוב וללמוד בלשון אוקראינה, היו בכתה גם כמה תלמידים שמוצאם מן הארצות הבאלטיות והם ביקשו לחזור לליטא ולאסטוניה וללמוד בלשון ארץ מולדתם, ורק הוא, מוישלה סטמפל לא ידע מה לאמר בשפתו, השפה האידית, לא נמצא בית ספר בברית-המועצות, וגם עיר מולדת לא היתה לו בתחום ברית-המועצות.

בינתים חל שינוי במדיניותה של ברית-המועצות, וכל פליטי החרב מפולין הורשו לחזור לבתיהם. אחד הראשונים שניצלו זכות זו היה אביו של משה סטמפל, שנטל את משפחתו וחצה את הגבול, כשמטרתו כמובן איינה עוד פולין, אלא ארץ ישראל...קשה לתאר מה מוזרה היתה התרשמות הנער משה סטמפל, בן שלוש עשרה השנים, בהגיעו לארץ ישראל. הוא מספר: "יצאתי לטייל ברחובות תל אביב בחברת אחי. ראיתי יהודים עומדים על פיגומים ועוסקים בעבודות בנין, ולא יכולתי להאמין שאלה יהודים. ראיתי מישהו בעל זקן, הרוכב על אופנע ונושא כד חלב ושאלתי את אחי: גם זה יהודי?

...מאותו רגע חדל משה סטמפל לדבר רוסית ופולנית, והתאמץ לדבר רק עברית...

 

שלמה שפירא: "פני שבת" שיר של יניב מזומן שהופיע ב"משיב הרוח", ז', ספטמבר 2000 / ...ואיש איש בא אל השבת

שלמה שפירא


"פני שבת" שיר של יניב מזומן שהופיע ב"משיב הרוח", ז', ספטמבר 2000

 

פני שבת (עמ' 25)

 

השמש האדימה וירדה על הארץ

שהתקדשה

ואני עוד מצפה

למראה פניךְ.

אור שקוף היה בשמים

ואיש איש בא אל השבת.


2012, מרץ 9, 18:54

שלמה שפירא: אמהות מבטיחות לנו "אלופים" בארץ-ישראל

שלמה שפירא

אמהות מבטיחות לנו "אלופים" בארץ-ישראל


ישבתי הערב בגנתי וביתי נושק לגן-ילדים עירוני.

אימהות באו להוציא ילדיהם מהגן (ומעט אבות וסבתות) 

אימא ל- ,בן" בקבלה את הבן שאלה: "פיפי עשית היום באסלה?"

כשמשיב הבן "כן" - האימא מעניקה לו דרגת "אלוף"

לא נשאלה שאלה מצד אימהות לבנות .


מציאות שחשוב לחקור השלכותיה מבחינה חברתית.

28.11.2023 



שלמה שפירא: ירוקת-זכרונותי נוכחת כאן, ממשיכה להטמיע ברבורים

שלמה שפירא

ירוקת-זכרונותי נוכחת כאן, ממשיכה להטמיע ברבורים

 

פארק רעננה - יושב על יופיו על הדרו

גן אותו גן מלבלב ופורח ומצייץ

אגם אותו אגם - לעצום עיניים להקשיב לשאון רך ממפלי מים

ציפורים מתהלהלים נאמנה קבועה, שומעים אהבה, משיבים אהבה בשירה לשירה.


יְרוקֶת-זכרונותי נוכחת כאן,  ממשיכה להטמיע ברבורים מתנגנים ב- "אגם הברבורים" 

ברווזים מגעגעים ופתיתי געגועים בידיים מושטות של ילד רך רץ לשדיה של אמו, מלטף ומוצץ אמירי שירו.

2010, פבר׳ 13, 11:07



יום שני, 27 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: הסכסוך הלאומי בין "ערבים" ל- "ישראלים" בדגש עם "חמאס"

שלמה שפירא 

הסכסוך הלאומי בין "ערבים" ל- "ישראלים" בדגש עם "חמאס"    

אנחנו מתדיינים בינינו: "ספרדי המתפלל עם אשכנזים שלא אומרים בתפילת "ערבית" - "אשא עיני אל ההרים..." יאמר איתם "עלינו לשבח" ואח"כ "אשא עיני".
כולנו ישראלים, גם ספרדים גם אשכנזים גם צברים ו- "חמאס הרשע" חוטף מכל הבא לרועו ולא מבחין בין ספרדים, אשכנזים וצברים.

הסכסוך הלאומי בין ערבים לישראלים לא הפריע לעברית לחלחל אל הערבית הפלסטינית ו- "סינוואר המן הרשע" דיבר אישית עם אחד/אחת משבוינו בעברית - "יחיא סינוואר נפגש במנהרה עם חטופים ודיבר אליהם בעברית".
אסיר (בכלא) בערבית "סאג'ין" אסיר (בשבי) בערבית "אסיר".  בעצם יש כאן ניסיון לחילופי שבויים בין "סאג'ינים" ל- אסירים".
אך לא רק זה: אצל חמאס - "אסיר" הוא לא רק שבוי 
שהוא חייל ולוחם , הוא כל נפש מכל הבא ליד- תינוק תינוקת, ילד ילדה, נער נערה, מבוגר מבוגרת, זקן זקנה - חמאס תופס רוצח ואוסר מכל הבא ליד.
סתום-בלום "חמאס האכזר"  ואינו מצטער כהוא זה עבור השבויים בכלובים 
שובה גם עומק הרגשות שלהם (של השבויים) - "בלי מקלחת, עם חתיכת פיתה אוכל ובאותם בגדים בעת שבים, ונשים מבוגרות שחזרו מן השבי 
סובלות מתת-תזונה, הפרעות במלחים ואיבדו ממשקל לגופן ותרופות חשובות לחייהן לא ניתנו להן.
אל תצפו מאומה מ- חמאס כי אף פעם - אין "בטח - "טאבעאן" אצל חמאס.

"נועם אור" בן 17, שב הביתה משבי חמאס אל ראש ההר (קיממת ג'באל") בישראל. התואר "נאעם" (עדין) שנקשר ל- "נאעמה" -- השלווה שבה בטח ובטוח ל- "נועם אור".
ל- "שלווה" בארצנו! הלוואי! 

27.11.2023

שלמה שפירא: השקו את הצמחים

שלמה שפירא


השקו את הצמחים

 

השקו את הצמחים

מי שמשקה, משקה אהבה מזעת לבו וצומח

נווה ירק תהיה נחלתו

השתוקקות פריחה לגמוע

אשכולות ברכה לשפוע

גניו דגן ותירוש .


2008, אוק׳ 29, 06:39 ש י ר ב ר ג ע 403 


שלמה שפירא: לובה אליאב מספר על התחלת הקמת מפעלים בחבל לכיש 1970פנחס ספיר פגש ב- "ישראל פולאק" ב-צ'ילי להקים מפעלים ב- קרית גת זוהי קפיצת הדרך לחבל לכיש ולקרית גת

שלמה שפירא


לובה אליאב מספר על התחלת הקמת מפעלים בחבל לכיש

1970 - פנחס ספיר פגש ב- "ישראל פולאק" ב-צ'ילי להקים מפעלים ב- קרית גת

זוהי קפיצת הדרך לחבל לכיש ולקרית גת

הוקמה "פולגת" בקרית-גת שלימים הקימה את "אומן" ואת "בגיר" 

 

... ישראל פולאק היה בן למשפחת תעשייני טכסטיל ברומניה ,ציוני מנעוריו , גלה לסיביר במלחמת העולם-השניה וגם שם וגם באסיה התיכונה הקים לסובייטים תעשיות טכסטיל . לאחר המלחמה נדד לצ'ילי ויחד עם אחיו הקים שם מפעלי ענק בשטח האריגה , הטויה ,הסריגה , והקונפקציה למיניה . במפעליו עבדו אלפי פועלים וכל אשר עשה שם הצליח .

פנחס ספיר , שהיה אז שר ההמסחר ותעשיה , פגש בו במסעותיו בצ'ילי ודבר על לבו , לב יהודי חם , לעלות ולהשקיע . עתה משהגיע פולאק לישראל רצה ספיר לעניין אותו להקים את מפעליו בקריית-גת .

ידענו כי אם יצליח הדבר בידיו תהיה זאת ממש מהפכה לעיר . כי דובר כאן בתעשייה של ממש שתעסיק מאות פועלים וביזם ממדרגה ראשונה . עקבנו בהתרגשות אחרי צעדו של ספיר .

בשיחה ראשונה שקיים עם פולק התחיל ספיר להלל ולשבח את ישראל בכלל , את חבל לכיש בפרט ואת קרית-גת בפרט שבפרט : האקלים שם טוב , המים שם בשפע , קרקע לפיתוח יש למכביר , קו המתח הגבוה עובר ממש מתחת לאף , פועלים ופועלות יש למכביר , וכך היה הולך ומונה את מעלותיה ומידותיה של קרית-גת .

פולאק הקשיב היטב-היטב אך כאשר ראה במפה את מיקומה הגיאוגרפי של קרית-גת אמר לספיר :

" והמרחק מה יהיה עליו ? הרי קרית-גת מרוחקת ממרכז הארץ , מתל-אביב וסביבותיה . הדבר הרי ייקר את הייצור והשיווק ובנקים אין במקום . שמא תציע לי מקום קרוב יותר לתל-אביב? "

"יותר קרוב  ?" הזדעק ספיר , "מה איתך ר' ישראל היקר ? הרי זה מהלך של מה בכך , מרחק של כלום . צ'יק צ'ק ואתה בקרית-גת ."

"צ'יק צ'ק ?" שאל פולאק , " כמה זמן אורכת נסיעה מתל-אביב לקרית-גת ?"

"אהה , באמת על מה יש לדבר ," ענה ספיר , " בפחות משעה אתה נמצא בקרית-גת ."

"פחות משעה ? ולי אמרו כי לפחות שעה וחצי ," אמר פולאק בתמיהה גדולה .

"אתה יודע מה ?" אמר ספיר, "מחר בבוקר אני בא אליך למלון 'דן' ולוקח אותך לקרית-גת ."

"טוב ," אמר פולאק , "כבוד גדול הוא לי . מתי לחכות לך בבוקר ."

"מתי ," אמר ספיר , "נגיד בחמש בבוקר ."

" בחמש בבוקר ?" נדהם פולק ולא יסף .

למחרת בחמש בדיוק הגיע ספיר במכונית השרד שלו למלון . פולק חיכה לו ונכנס למכונית .

 הנהג , שניתנו לו קודם לכן הוראות ברורות "לחץ על הגאז" והעלה מהר את "הספידומטר" למאה . המכונית טסה בכבישים הריקים ורק יצאו את תל-אביב והנהג העלה את המהירות למאה ועשרים ויותר .

בדרך שוחחו ספיר ופולאק על דא ועל הא . בחמש חמישים וחמש נעצרה המכונית ליד השטח המיועד לתעשייה בקרית-גת .

ספיר ופולאק עלו על גבעה קטנה . השמש רק החלה להאיר את הארץ , הנוף היה יפה ודבריו של ספיר היו גם הם מתוקים מדבש .

הם שהו על הגבעה רגעים מספר ובערך בשבע בבוקר כבר היו בחזרה במלון התל-אביבי .

פולאק יהודי חכם ופקח , הבין היטב-היטב את "התרגיל" כולו , כולל הבחירה של שעות הבוקר המוקדמות , "אך ," כך סיפר לי לימים , " חשבתי בלבי , אם שר בישראל מוכן לקום בארבע לפנות בוקר בכדי לשכנע אותי בצורה כזאת להקים מפעל בקרית-גת , מי אני שאגיד לו לא ."

וכך קמה התשלובת הגדולה של "פולגת" בקרית-גת שלימים הקימה את "אומן" ואת "בגיר" ועוד כוחה במתניה .

  

שלמה שפירא: ה- 15 בנובמבר מתקרב להכרזת שרשרת אירועים חוזרת להקמת "מדינת פלסטין"/"המקסימליזם" הפלסטיני יחזור "לסורו"/"הריבונות העממית הפלשתינית" בגדה וברצועה

שלמה שפירא


ה- 15 בנובמבר מתקרב להכרזת שרשרת אירועים חוזרת להקמת "מדינת פלסטין"

 

ב-15 בנובמבר 2008 המתקרב, שוב תחגוג הטלוויזיה הפלסטינית "חגיגת העצמאות".

באותו יום יהיה משחק כדור-רגל חשוב עם הקבוצה הלאומית שלה ויושמע ההמנון  הפלסטיני. שוב יכריזו מנהיגי הפלסטינים על הקמת מדינתם כמו שעשה בפעם הראשונה ערפאת באלג'יריה ב-15 בנובמבר 1988. שם הוא ואחרים ידגישו שוב כמו כל שנה ושנה את הכרזת העצמאות בתאריך זה .

רעיון הקמת מדינה פלסטינית, רוקם עור וגידים מזמן, חדר גם לתודעתנו ולתודעת העולם כולו.

יש כבר אצל הפלסטינים מפות מדויקות לציון קווי הגבול בין "המדינה הפלסטינית" ובין מצרים וירדן אך לא לבין ישראל.

הוועידה העולמית שתדון במשבר הכלכלי העולמי "פסגת וושינגטון" שיארח בוש בדיוק באותו יום, אולי תמהל גם את ההכרזה הפלסטינית באווירה יותר פייסנית-גלובלית, אבל אין שום סיכוי לכך. בתסריט החוזר על עצמו אנחנו עושים כל מה שביכולתנו זה מספר שנים מצד מנהיגים שונים שלנו לתת מדינה לפלסטינים שתוכל לחיות לצדנו בשלום בביטחון ובבטחה ולא למחקנו ממפת העולם והפלסטינים ועוד ארצות אסלמיות בשלהם – רוצים מדינה שתחזית עתידה - מחיקתנו. 

הדרישות הכי מינימליות שלנו – שנשמור על עצמאותנו ונגן על מדינתנו

האם "השמאל הקיצוני" שבנו יעמוד כתף אל כתף להבטחת הדרישות המינימליות שלנו.

מנהיגינו יתפשרו - הפלשתינים שאומרים בלא סוף פסוק "זו תחילת דרך" יודעים את סוף הדרך כאשר אנחנו בעצמנו לא יודעים.

איבוד לדעת!

 אם נסכים לדרישות הכי מקסימליות שלהם בתנאי הדרישות המינימליות שלנו.

הבעיה עם הפלשתינים לא בהבנת הנקרא אלא בהבנת המעשה. אפילו אם יבוא מנהיג שיטופח על ידנו ומדינות העולם יבואו לעזרתו, הנייר נייר, בשטח "המקסימליזם" הפלסטיני יחזור "לסורו".

אם ניקח את שמעון פרס עם רצונו העז לשלום, הוא ורבים מתוכנו שמוכנים לרדת עד ל- "סף השד הלא נורא", מרגישים בשטח שלגבי שיתופי פעולות הדדיות, הפלסטינים רואים בהם כפעולות מקומיות-נקודתיות להקטנת מצב אופי הכיבוש, אבל לא פתרון "בעיית הכיבוש".

פלשתינים רבים מדגישים שפתרון הבעיה היא לא פתרון "משימות נקודתיות" אלא קבלת לגיטימציה בלתי מתפשרת למדינה עצמאית "בגדול" על כל המשתמע מכך ואין לוותר ולחסום דרישות עתידיות.

לא "גילוי פנצליני" בינלאומי, לא כדורי הרגעה נוסח "שמעון פרס" יביאו במהרה למצב של 

"שתי מדינות לשני עמים ". 

ב-15 בנובמבר 2000 מרואן ברגותי בציון "הריבונות העממית הפלשתינית" בגדה  וברצועה אמר:

 "לברק ולצבאו הפחדן - להסתלק . האינתיפאדה היא החלטתו של הציבור".

האם השתנה וישתנה משהו מאז  ובעתיד.

זהירות ! ה-15 בנובמבר מתקרב בקרוב !


15.09.2008

שלמה שפירא: "הזיות על חוט" ספרה של "שרון הרפז" 1981 - כתבה את הספר בגיל 16/אדם אוהב ושונא גם כשהוא בן 16/זקוק גרגר אחד של חול כדי לברוא ממנו את היבשה

שלמה שפירא


"הזיות על חוט" ספרה של "שרון הרפז" 1981

כתבה את הספר בגיל 16

 

"נולדתי בתל-אביב ,בקייץ 1964 , לזוג הורים שהתגרשו מאוחר יותר .

כיום אני תלמידת בי"ס בתל-אביב ... "

 

"אנשים שואלים אותי , מה פתאום כתבתי על נושא כל כך כבד ...

  ובעצם דעותי הן דבר משותף לכל הגילים , אדם אוהב ושונא גם כשהוא

  בן שש-עשרה , וגם כשהוא בן ארבעים . אותן דעות , על הטוב והרע , ועל

 הרבה נקודות-משחק קטנות המעצבות את חיינו , מובעות דרך נושא

 המוכר לרבים – הגרושין . "

 

"... זה נחמד , ביחוד בחורף , להיכנס לאוטובוס , ולשבת בסוף , מכורבלים במעיל .

 הדבר המיוחד הוא שאנשים אוהבים לשבת בקבוצות . אדם שיעלה לאוטובוס , ויראה אוטובוס ריק ורק שניים-שלושה שיושבים בסוף , יעדיף לשבת קרוב ככל האפשר אליהם ,למרות המקומות הריקים הרבים ... זה מה שנקרא "פסיכולוגיית החברה והיחיד" .

אדם אוהב "להיות" , להרגיש שייך למשהו , ולא משנה למה . העיקר שיהיה "ביחד" .

אדם שלא מרגיש "ביחד" , יכול להיות עשיר בצורה בלתי רגילה , אבל בסך-הכל

יבין יום אחד שאין לו כלום ..."

 

... "אתה יודע ," אמרתי , "האינדיאנים מספרים שהאל שלהם – 'הרוח הגדולה' – ששלט על המים , היה זקוק לגרגר אחד של חול כדי לברוא ממנו את היבשה , ולשם כך היה צריך חיה אמיצה , שתרד אל פנים הים , תילחם במפלצות , ותביא לו גרגר ... חיות רבות ניסו ונכשלו , ולבסוף הצליח עכבר- המו?שק  להביא גרגר חול בתוך ידו הקפוצה ...

מהגרגר הזה נברא העולם  !"   


2008, אוק׳ 28, 19:22

שלמה שפירא: בעיית בעיות-הקיום של כל הזמנים

שלמה שפירא

בעיית בעיות-הקיום של כל הזמנים


אתה העכבר והחתול מחפש אותך כל הזמן

או: את העכבר והחתול מחפש אותך כל הזמן.

27.11.2023

יום שבת, 25 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: עם חזייה ובלי חזייה

שלמה שפירא

עם חזייה ובלי חזייה


אישה עם חזייה 

או בלי חזייה

סבתא-רבתא מבוגרת מאוד בבבל 

בלי חזייה 

עם "כיסי-חזייה" בתחתוניתה

ובכיסים היה בנק סוכריות לנינים ולנכדים.

אני זוכר את סבתא-רבתא שלי, "אמי פרחה"

הייתה זקנה מאוד

כיבדוה כולם, מקטן ועד גדול, קרובים, שכנים גם מכרים

הרעיפה אהבה פי שניים יותר מאהבת אם.

לא ראוה אף פעם בלי כתר מלכותה, ישבה על כיסא ענק מרופד פרחים צבעוניים 

הייתה קוראת לי ומכבדת אותי בסוכריית טופי.

אבויי, סבא-רבא מאיר היה לו מפעל לטבק

עסוק היה ללטף נינים ונכדים, כך סבתא-רבתא שלי הרעיפה אהבה פי שניים

סבתא רבתא שלי זכתה לעלות לישראל ונפטרה חודשיים לאחר עלייתה ארצה.


21.03.2022

שלמה שפירא: סיכונים וסיכויים

שלמה שפירא

סיכונים וסיכויים

ממדינה ריבונית לקהילה נרדפת.- הפכנו,
בדמנו תזכורת:: אמנסטי - לאפשר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט בשביו בשבי החמאס...
חמאס לא מוכן לעמוד בפני שום התחייבות! הבטחת השקרן קרובה מאוד.
נשארנו סתומים-בלומים ביחס ל- חמאס, מתחננים אליו לעשות עמנו "עסקה" -ולא רק אנחנו, כנועים לו, גם עוד ארצות משועי עולם.
מתחייבת בנו סבלנות רבה - חולף יום ועוד יום, עוד יגיע לחמאס אחיו כמוהו - ובקבוק אינו טובע במרינת משאלותיו. 

סבלנות סבלנות חייבת להיות בעורקי חיינו!

"חמאס" מלמד אותנו כל הזמן שיעורים בהישרדות :
חמאס שלא באומות - מהתל בנו, מהתל בערכים העמוקים שלנו - חיינו הפכו עטורי איירים היתוליים בידי חמאס הרשע. 
חמאס שבר כל כד, את המים שפך. עכשיו - חמאס מבקש מים על נפשו!

יש אומה בסגולתה חלשים, יש אומה בסגולתה גיבורים, גבורה נטועה בנו עמוק עמוק לאורך השנים.
מזלנו קיבוצינו! וחיילנו ( לא ממשלתנו - ממשלתנו מקוננת ומספידה!)
נעמוד כולנו כאיש אחד ונתפלל להחזרת חטופינו הנאנקים ביסורים בשבי החמאס.

אתמול - ילד שבוי שב הביתה, רץ בשמחה לחבק את אחיו... אין שמחה גדולה מזו "ושמחת בפדויי שבוייך בשובם לחרות !

25.11.2023

יום שישי, 24 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: עוד מעט חג החנוכה ומחכים לנס

שלמה שפירא

עוד מעט חג החנוכה ומחכים לנס


אם מריצים לאחור, האסון עדיין כאן.

בא "חמאס" העורב להלך בדרך היונה, היאבד מכוחו שהם מתחת לאנושיותו.

הו, כה הרבה איבד "מוסלמי-חמאסי" בדרך ל- "מכה", כי מה שקרה בעוטף-עזה צלם-אנוש לא היה כאן.

 זה:

"קאטע-טאריקת אלאימאן" וזה לא בדרכו של האיסלאם.


לראות בשמחה שבים מן השבי כמה משוביינו, ומי יתן ישובו כל החטופים במהרה לארץ-ישראל.

24.11.2024


שלמה שפירא: חשבון נפש

שלמה שפירא

חשבון נפש


בזמן האחרון 

את בראש שלי

קרואה מולי

עבר והווה ריצ'רצ' יחדיו

פותח געגוג סוגר געגוע

כנות לגוף כנות לנפש.

אקרא לזה חשבון נפש.

24.11.2023

יום חמישי, 23 בנובמבר 2023

שלמה שפירא: על האדם הטועה /שיר שמסרה לידי פאטמה נאיף, תלמידת תיכון בכיתת "מדעים 2" מאורט"רונסון" "דלית הכרמל"2004 - במסגרת "מפגש משוררים דרוזים-יהודים" ב"דלית הכרמל"

ע ל   ה א ד ם    ה ט ו ע ה


  שיר שמסרה לידי פאטמה נאיף תלמידת תיכון בכיתת "מדעים 2"

           באורט "רונסון" ב "דלית הכרמל"  ב-2004

   במסגרת "מפגש משוררים דרוזים-יהודים" ב "דלית הכרמל"

 

 

על מטרותיך ומחשבותיך אל תוותר

אלא אם אתה בטוח בדבר האחר

כדאי שתלמד

שיש עוד אחד עם דעה אחרת

האחד הזה הוא בעצם אני

חי ונושם

יש לו חלומות ומטרות שמקווה שתתגשמנה

יצליח יפה ויעלה על אחרים

אך משהו חשוב

תן לאחד לדבר

אתה חושב שהוא עושה טעויות

אך גם הוא חושב שמחשבותיך גורמים לבעיות

חילוקי דעות, לעולם, לא צריכים לגרום לבעיות

ואם אדם טעה אל תבוא אליו בטענות

סלח

יום אחד אתה תטעה ותסולח

אתה לא חי לבד

אתה צריך לדעת :

לסלוח , להקשיב , להתחשב

ומקווה שכבר למדת

שיש עוד אדם אחד שנקרא "האחר" .

 

2008, אוג׳ 3, 11:33

שלמה שפירא: רונן אלטמן קידר – "סימני נשיכה" –ספר שירים, הוצאת פגאסוס/הקול החדש/הליקון מוציאים לאור/ טפש מי שלא מקשיב לכסף מדבר

שלמה שפירא

רונן אלטמן קידר – "סימני נשיכה" –ספר שירים 

הוצאת פגאסוס / הקול החדש / הליקון מוציאים לאור


טפש      שיר מעמ' 32


טפש מי שלא מקשיב לכסף מדבר  .

טפש אני

שלא מקשיב לכסף מדבר .

הכסף מרשרש דרך פרקי האצבעות של אב .

המבקש את טובתי עוד פעם אחת :

" חבר את הספרות .

כתוב תוצאה מתחת לקו .

קח אחריות על העולם . "

 

בעידני "הכסף" ו "הכסף המדבר" נושא השיר מאד אקטואלי . שיר נוסף באקטואליות שלו, השיר בעמ' 35 – הפחד מגברים – שמתחיל בשורה " הפחד מגברים משתלט עלי שוב " ובחשבון נפשו של המשורר : שכר ועונש , רווח והפסד , טוב ורע ,  וה"נשיכה " בספר אכן מדברת הרבה , ובהחלט לפנינו נישה חדשה צעירה מיוחדת שנוצרת במרחב פואטי שונה , שאי אפשר להתעלם ממנה כי מתחילה להיכנס מן האקטואליה  לנתיבי קולותינו השיריים .


2008, מרץ 13, 17:48