שלמה שפירא
בתאווין – החלום ושברו
ששים שנה עברו מאז העלייה ההמונית מעיראק לארץ ישראל. ולמרות שיוצאי בבל התברכו בחוקרים טובים שבמשך עשרות שנים שׂמו את הדגש בתיעוד וחקר דברים מהותיים וחשובים ביהודי עיראק, הרבה נושאים התחילו לצוץ לאחרונה,דווקא עכשיו מראיה נוסטלגית-אישית ומספר יוצאי עיראק מבוגרים שיצאו לגמלאות מתחילים לתעד את מה שחוו בעיראק ומציינים שרוצים לתעד את מה שעבר עליהם בעיראק.
אביא דוגמה אחת את סאמי בכש המספר בספרו על שכונת בתאווין בבגדד ואשר חלק-ארי של ערב אחד הוקדש לו ביום 8.2.2010 במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה. זה היה ערב של מפגש חברים קרובים , ידידים רחוקים וכאלה שבאים לכל אירוע כמו זה כדי לראות ולהראות, לשמוע ולהישמע וזה היה מעין "פגישת מחזור של חלק מילדי שכונת בתאווין והאולם הגדול היה מלא עד אפס מקום.
שמואל מורה שדיבר באותו ערב שאל את הנוכחים שישבו ענוגים ושמחים מן האווירה " מי מכם היה רוצה לחזור ולשוב לעיראק שיצביע?" אף לא אחד הרים את ידו ואתה שומע מתוך הקהל "הנוסטלגי" פרץ של צחוק וקללות עסיסיות בשפה יהודית בגדאדית על עיראק כ"לא מוחלט". לקבל רכוש כן. לבקר בעיראק כן. אך לא למבוגרים ולא למעט הנכדים שנכחו באולם קיים רגש חרטה או געגוע חזרה לעיראק.
המפגש הזה הזכיר את עלילות ילדי "חסמבה" משכונת בתאווין בבגדד. האמת שאני לא צפיתי לערב כזה, כל כך אישי, חברי, נוסטלגי, פולקלוריסטי שהתלווה בסטנדיפיזם עיראקי יהודי-בגדאדי מצוחקק,מבודח, מתובל מן המעלה הראשונה. באתי רציני לערב ויצאתי בענני צחוק ובידור מן הערב. כל הקהל הרב נהנה. הגדיל לעשות שמח ראש העיר אור יהודה, דוד יוסף, למרות שהוא צבר אמתי הוא יוצא עיראק הכי "גנוב" על יוצאי עיראק.
והיו גם שיחות מאד רציניות באותו ערב:
אחיו של שמואל מורה, ריימונד מורה, סיפר בין השאר איך שהמורה שלו לאנגלית בבית ספר התיכון היהודי "שמאש" פלט את הביטוי you deserved the persecution of Hitler" " ,דבר שקומם את כל תלמידי הכיתה ובית הספר , עד כדי כך שהמורה נאלץ לבוא לכל תלמיד בכיתה ולבקש התנצלות אישית.
כמו כן שמענו את אמיל כהן שבא מאנגליה לכבוד ערב זה ודיבר על הקהילה היהודית-בבלית בלונדון ועל פעולותיה התרבותיות שם. בין השאר הזכיר שתי חוקרות אחת משוויץ – Aline Schhlaepfer ואחת מצרפתCaecilia Pieri שהשתתפו בכנס על יהודי עיראק בלונדון ואשר נושאו העיקרי "אלכוויתי" ועוד יוצרים יהודים מעיראק וזה היה במאי 2009 .
החוקר נסים קזז דיבר על חשיבות הזיכרונות לגבי התודעה הערבית ל"פרהוד" וסקר את ההתעניינות ביהודי עיראק בשנים האחרונות שתלמידי מחקר ל-מסטר ול-דוקטורט בעיראק בוחרים נושאים יהודיים וחוקרים אותם והביא מספר של שמות חוקרים.
החוקרת סיגל גורג'י שהיתה אמורה לדבר בערב לא הגיעה, אך שלחה מכתב והוקראו דבריה על ידי אסנת אברהמי. זה היה בהקשר "זיכרונותיו של שמואל מורה בשפה הערבית באילאף. בין השאר כתבה: "פרופ' שמואל מורה, חתן פרס ישראל לשנת 1999, חוקר בעל שם בינלאומי בהיסטוריה ובספרות הערבית הקלסית והמודרנית. מחקריו על השירה , הספרות והתאטרון הערביים מהווים פריצת דרך ומהפכה של ממש בחקר ספרות ערב. אין ספק שמחקריו בתחומים אלה מהווים נכסי צאן ברזל ובסיס מחקרי חשוב להבנת תהליכים ומגמות בחקר הספרות הערבית הקלסית והמודרנית...בשנים האחרונות אנו עדים לכתיבה חדשה של פרופ' מורה שזוכה לפופולריות עצומה ברחבי העולם. זאת כתיבתו האוטוביוגרפית מעל דפי העיתון הערבי האינטרנטי "אילאף"...בתוך זיכרונותיו מקדיש מורה מקום נרחב לתיאור שכונת "בתאווין"...
היו עוד משתתפים שדיברו באותו ערב.
לגבי, ציפיתי משהו יותר מן הערב. אחד הנושאים שאני מנסה לחקור אותם הוא גם "בתאווין" וכמעט מאומה לא רכשתי מערב זה וחבל. כנראה, שפספסנו אותם מבוגרים שהיו אז ב-בתאווין- בזמנו שהיו יכולים לענות על שאלותי. ניסיתי לראיין בערב זה, ולשאלות יותר מעמיקות בנושא, טרם קבלתי תשובה. לדעתי, בתאווין יכולה לשמש דוגמא על "חלום ושברו". על כך עוד אכתוב בהרחבה בהמשך.
9.02.2010
