שלמה שפירא - בלוג של משורר: אפריל 2018

יום שני, 30 באפריל 2018

שלמה שפירא: הסתבכות / שיר

שלמה שפירא

הסתבכות

את מעשנת ואני לא מעשן.
את משתכרת ואני לא משתכר.
היום זוגות מתווכחים חופשי - אם לעשן אם להשתכר.
אז בעומק העניין, ניסיתי להניא אותהּ - לא לעשן ולא להשתכר,
כי הצלה - היא חוק טבע ולמרות זאת היא סיבכה את רגשותינו.
היש דבר שׂנוא יותר אצל אנשים מאשר להיפרד?
היא הייתה אישה חכמה מושכת ויפה.

שנת 2008

שלמה שפירא: ומה עכשיו / שיר

שלמה שפירא

ומה עכשיו

ומה עכשיו?
ישן
מתעורר
ישן
מתעורר
כבר לא מתווכח על אדיאלים
כבר לא מתעמת עם זרוּת מבפנים ואויְבוּת מבחוץ
כבר אין לו אותו צורך אובססיבי להשתלט על תקשורת
פולחנו נגמר
פילוסופייתו באפס תאווה
מה נשאר ממנו ומה יישאר ממנו?
רק אַלּלָה יודע.

30.04.2018

יום רביעי, 25 באפריל 2018

שלמה שפירא: מה תגידו עלי אחרי מותי / שיר

שלמה שפירא

מה תגידו עלי אחרי מותי

מהתנהלותכם עמי הרגשתי שאתם מעריכים אותי.
מה תגידו עלי אחרי מותי?
"בחייו של פעם ובחייו לפני רגע - במאמינים האמין ובסומכים על החיים הסתמך."
"לאיש הזה היו ימים טובים וימים קשים וימים שירתיים וזה נגמר."
אז - אחרי מותי לא אוכל להתווכח עמכם ובלא מאמץ תוכלו לכבוש גם את עולמי.

25.04.2018

שלמה שפירא: חובת הראייה / שיר

שלמה שפירא

חובת הָרָאָייה

חובה לראות את העיניים
כי עיניים הם אור לנפש
והאור לנפש קרני הניצחון בחיים.
עינייך מאירות פנייך מרגיעות מוארות בניצחון אדיר
אפילו הירח מלא.

20.04.2018

שלמה שפירא: לאדם חכם יש מקום לכל הצבעים והמבעים בפשטות האור / שיר

שלמה שפירא

לאדם חכם יש מקום לכל הצבעים והמבעים בפשטות האור

באמנות ובדבקות הלב שר את חייו.
בדבקות ובגבורה הלב שר את חייו.
בגבורה ובאמונה הלב שר את חייו.
באמת ובאמונה הלב שר את חייו.
לאדם חכם יש מקום לכל הצבעים והמבעים בפשטות האור.
אדם מנסה לעצֵּב משהו בחייו מן האורייתא האנרגטית האורית שבעולם הזה ומשאיר רוגע ושׂמחה של תקווה.

23.04.2018, ח' באייר תשע"ה

יום חמישי, 19 באפריל 2018

שלמה שפירא: ביום העצמאות / שיר

שלמה שפירא

ביום העצמאות

ביום העצמאות
במרפסת מאוד קטנה
רחוב ארוך ראשי של פרדס כץ
זוג זקני גלות
פרחים באדנית
דגל ישראל
והרבה צרורות תלויים של שום.

שלמה שפירא: שׂפת הידידות איננה מלים אלא כוונות / שיר

שלמה שפירא

שׂפת הידידות איננה מלים אלא כוונות

שׂפת הידידות איננה מלים אלא כוונות:
שושנה אחת לכֵנוּת
שושנה אחת למשאלת-לב שיתופית שתתגשמנה
שושנה אחת לבריאות טובה - לפרט וגם לכלל
שושנה אחת ל- "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"
תמיד נחמד לקבל ממישהו שושנה ואם אין לקבל פרח מן הבר בניחוח שושנים.

19.04.2018

שלמה שפירא: הנשׂואין של פעם / שיר

שלמה שפירא

הנשׂואין של פעם

הנשׂואין של פעם היו ספר פתוח בכל בית, ספר סגור מחוץ לבית.

אשתי אהבה אותי והייתה נאמנת לי ושמרה עלי ואני אהבתי אותהּ והייתי נאמן להּ ושמרתי עליה.

היום - ספרים רבים מושלכים לשווקי פשפשים

ואין לאיש ספר לעיון בכספת לבו.

19.04.2018

שלמה שפירא: שני שירים לשׂחקן כדור-סל

שלמה שפירא

שני שירים לשׂחקן כדור-סל

בין הכדור לסל - השׂחקן.
בין הכדור לשׂחקן - היריב.
בין השׂחקן לסל - קליעת הבוּל לסל.
בתור אוהד - אני רואה עצמי מעודד אותךָ ולא את יריבךָ למשׂחק
וחשוב שאתה תהיה הקוסם בשירי הניצחון.

בכדור-סל ישנם החוקים וישנו השׂחקן:
חוקים הם תחרות ממושכת רצינית וכבדה להצלחתו של שׂחקן.
השׂחקן הוא פאר-פלא בשנייה להצלחת המשׂחק.
במשׂחק חשוב שיהיה גם פלא למזל.
בלבו של שׂחקן קמע חריצות להצלחת צעדיו ומזלו.
ואתה נכדי מִשְׁזָר העתיד בכדור-סלך.
וכך אמרו חכמינו זיכרונם לברכה:
"אינו דומה מי שיש פת לחם בסלו, למי שאין לו פת בסלו"
ופת קיומית חרוצה חשובה ויקרה יש לך בסלי לבךׁ
לך הסתער וכבוש סלי פלא ועשׂה חָיִל.

19.4.2018, 70 שנה לעצמאות ישראל, יום העצמאות תשע"ח

יום רביעי, 18 באפריל 2018

מסר - לנכדי היקר 'נווה' מוקדש שיר זה

שלמה שפירא

מֶסֶר
מוקדש לנכדי נווה

לַמִזְרַח שׁוּר, אֶרֶץ נוֹד תִּכְלָה תְּלוּשָׁה.
מַה עוֹד יאֹמְרוּ לי הַפְּרַת וְהָחִדֶּקֶל, רְאִיתִי וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתם עוֹד
שָׁפַכְתִי אֵשׁ וְגָפְרִית עַל נוֹבֶלֶת שְׂפָתָם.
רַק בִֹנְוֵוה קָדְשִׁי הַמַּיִם מְזַכִּים אוֹר וּמַעְיָנַיו
הַשְׁתִיָּיה לִבְרָכָה, לְגִשְׁמֵי שָׁכְרָה וּלְאַהֲבָה.

70 שנה לעצמאות ישׂראל, תשע"ח, 18.04.2018

יום שלישי, 17 באפריל 2018

שלמה שפירא: מה פרוש תהילה וגבורה בתורת הלחימה? / שיר

שלמה שפירא

מה פרוש תהילה וגבורה בתורת הלחימה?

ואני אזרח ותיק בארץ הזאת:
בחייו של עם המושרש בארצו, חייב האור לגבור על הצל ועל החושך.
חרותו של עם דורשת את זמנהּ הנכון כדי להשלים כל מלאכה.
מה פרוש תהילה וגבורה בחכמת הלחימה?:
החלל שבין החיים והמוות - גבורה
החלל שבין המוות וההנצחה - תהילה
ורצוי שנחיה בארצנו חיים נורמליים ללא חללים
ואז המולדת תהיה - תהילה וגבורה.
חייל שעומד על משמרתו - נס הגאולה
עם הדורש להשלים ולשמור את חרותו - פריחת זהותו בארצו ובמולדתו.
ואני אזרח ותיק בעם הזה.

17.4.2018, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה

יום ראשון, 15 באפריל 2018

שלמה שפירא: פרפרים בבטן / שיר

שלמה שפירא

פרפרים בבטן

בפתע ומיד
מתהממים ארץ ושמים יחדיו
צלצולי ענבלים עוצרים מיד נשימתם
פרפרים בבטן
ללא מחזוריותם
בלי בקיעה מוקדמת וללא סימן אחד לגלגולם
פרפרים פתאומיים פראיים מבטן הנשמה
שבזיק של תקווה נבראה מהם אהבה.

19.03.2009

שלמה שפירא: נסיך הוא האדם שלא רודף בצע / שיר

שלמה שפירא

נסיך הוא האדם שלא רודף בצע

אבינו מלכנו רחם עלינוּ.

גם אם לא כל אחד הוא נסיך או נסיכה
המשיכו את עולם הנסיכים והנסיכות
תחייכו תתחבקו תתנשקו תתבדחו תשירו
ותפסיקו לחפשׂ בתוך תוככם אדם ועוד אדם שיהיה לכם לְקרְבָן חטאת
ותתלהבו מן החסד ומן הרחמים
ותנסו לפגוש חכמה ודעת
ותחלמו את זו או את זה שנועד לכם לתום לבב ולאהבה.
הרבו לעזור לאחרים כי כלנו נסוכים בדעת-עולם
נסיכים ונסיכות נהיה בארץ קטנה שאסור בהּ לרדוף בצע
ורודפת שלום בנצח הקיים לעד.

14.04.2018

יום חמישי, 12 באפריל 2018

שלמה שפירא: לקח אחד חשוב מן השואה

שלמה שפירא

לקח אחד חשוב מן השואה

העולם שתק העולם שותק והעולם ישתוק.
וכאשר השמים מתחילים או יתחילו להֵרָאות מרושתים כמו גטו
ואתה אזוק ובודד כשעיניך מחבוא מצוקה בתוך הנפש,
נסה להמשיך לחיות בכל מצב ומצב.
המשך לדבוק בחיים אך אל תַּקֵל ראש במוות של אחרים.
חיה על בהונות תקוותיך להשלים צעד ועוד צעד בחייך.
בקש אמונה מתוך גאולה וגאולה מתוך אמונה.
חטא הוא אם תְּאַבֵּד רצונך לחיות.
עב"מים יפלו פתאום מן השמים לקרוע כל גזרה ולהדגיש בְּךָ תקומה.
הַמְשֵׁךְ לראות אור בשׂפתות מעייני ישועה ושירה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ח, 12.04.2018

יום שישי, 6 באפריל 2018

שלמה שפירא: על המימונה ועל הגזמתה (בשיר)

שלמה שפירא

על המימונה ועל הגזמתה (בשיר)

הגזמה

הביאו שירת ים הגאולה ולא שירה גבנונית עמוסה שלא תביא גאולה לאדם.
שירת האדם - תרבחו ותסעדו תרבחו ותסעדו תרבחו ותסעדו - הָרֵי סעודה ומתיקה, רווח וזכייה כל-כך עמוסים ומבוקשים לניחוח האדם.
היש אמונה וישועה בהילולות המימונות של האדם?
אז מה כל החגיגה?!
ובכל זאת, תרבחו ותסעדו - נרבח ונסעד אמן ואמן!!! 6.04.2018

******************************************************

****

המימונה היא סגולה

כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 7/4/2002

אני מאמין להצהרתם של מתכנני המימונות הציבוריות, שלא כמו כל שנה, השנה לא היו חגיגות ציבוריות המוניות בגלל תחושת הצער של הימים האלה. ובאמת, הצער היום קשה מנשוא, ולא רק בגלל היעדר הביטחון האישי והמלחמה בטרור שנכפתה עלינו.

ולעצם חגיגת המימונה, היא נחגגה פנימה, בבתינו, במעין מפגשים אישיים, שכן-שכן, חבר-חבר, מכר-מכר. כי חשוב מאד להמשיך ולחגוג את המימונה גם בימים אלה שהרי יש האלה בינינו שהמימונה בשבילם היא יום סגולה לכל השנה. וכאן ברצוני להדגיש שמסורת דומה למימונה ("המרוקאית") הייתה נהוגה כמעט אצל כל עדות המזרח. אצל יוצאי עיראק, למשל, יש מנהג לצאת לחיק הטבע במוצאי שביעי של פסח ולמחרתו, להימצא בקרבת מים. וישנו מנהג לטפוח בענפים ירוקים על הכתפיים ולקרוא "סנתק כצ'רה", כלומר "שנה ירוקה". גם דלתות הבתים היו פתוחות בערב זה לכל דיכפין, וכיבוד מונח על השולחנות. אצל עדות אשכנז באה השמחה לידי ביטוי באמירת זמורות במוצאי החג. הרבה שנים הייתה תזמורת המשטרה מנגנת זמירות ושמחת חג אמתית שרתה על תושבי ירושלים, כשהילדים רוקדים ומוחאים כפיים. עצם העובדה שערב זה ולמחרתו מהווים ראש השנה לראשי החודשים, ראו בהם כמעט כל עדות ישראל סימן טוב לכל השנה.

אני לא שמעתי על המימונה, למרות שהיו לי שכנים יוצאי מרוקו, עד שנת 1967. אז, בשנות עבודתי הראשונות באוניברסיטת תל אביב, ניגשה אלי עובדת משק שבקושי השיגה את לחמה וביקשה ממני לסור לביתה במוצאי החג השני של פסח ולחגוג בביתה את המימונה. בביתה היו מוזמנים רבים, קרובי משפחה, ידידים וחברים. לאחר מכן היא התוודתה בפני שהוציא את מיטב חסכונותיה, כפי שהיא נוהגת כל שנה, לצורך האירוע, כי בשבילה המימונה הוא יום סגולה יחיד ומיוחד. לפני כחמש שנים הוזמנתי לחגוג את המימונה אצל איש רוח, שהוא גם איש ציבור ידוע, ולביתו הגיעו אנשים מן האליטה של הציבור הישראלי, פוליטיקאים, אנשי תרבות, אנשי ציבור, אך האמת היא שלא נהניתי באותה מידה כפי שנהניתי אצל אותה אישה פשוטה.

אז הרגשתי את החמימות הביתית, האמתית, היוצאת מן הלב ונכנסת פנימה. שמחה לשמה ולא למראית עין או לניצול פוליטי-ציבורי כלשהו. במימונה כל אחד מאתנו יכול למצוא בה רגע של רוחב לב והנאה, התוודעות למנהגו של האחר ואווירה של התקרבות. מימונה בהחלט יכולה לקרב לבבות גם בין שכנים עוינים. בערבית ישנו פתגם "סאעה לרחמאן וסאעה לשיטאן" (שעה לרחמן ושעה לשטן), ובהחלט המימונה היא שעה לרחמן.

שלא כבשנים עברו, במימונות הציבוריות של היום וגם במימונות אישיות רבות מי שמסב ליד השולחנות הם הפוליטיקאים ואנשי הציבור, ורוב המוזמנים עומדים. העמידה הזו מזכירה לי את "עמידת האחים גם יחד", והיום בימים טרופים אלה, היא משמעותית עוד יותר, שהרי כולנו צריכים לעמוד ביחד כאחים ולדחות כל רוע ושטנה ומשחית מעלינו.

זכורה לי רשימתה של תמר אבידר ב"מעריב", בפינתה "חיים ואוהבים" בקטע "זכות המיעוט" (1985), שביטאה בהומורסקה עוקצנית את המימונה הציבורית ההמונית והציע מימונה פולנית-רוסית. אחת המגיבות לכתבתה כתבה: "טוב שהצעת לכוון זרקור קטן, אך קולע על ה"טראסק" הגדול של המימונה שהכל רוקדים סביב...".

אני, בכל אופן, רואה בעין טובה אפילו את האירועים הממלכתיים המנופחים של השנים האחרונות (מתחילת שנות השמונים) במימונה, והזמן יעשה את שלו לטובה.

****

מימונה אשכנזית (לפי נירה רוסו)

7 ימים – ידיעות אחרונות – 25.7.2008 עמ' 72

הקטע נכתב בבלוג ב-28/7/2008

למימונה אשכנזית –

ארבעה דברים דרושים לכך :

1. מאורע שפוקדים אותו כל שנה .

2. משפחתיות (אשכנזית רצויה !) .

3. הצורך ב-פְרֵחיוּת .

4. שילוב אינטלקטואליות .

נירה רוסו מוכנה "לרדת לעם" ולהיות "לפְרֵחָה במשפחה" .

הדברים נאמרו בציינה את פסטיבל "קול המוזיקה" שמרכזו ב"כפר בלום"

שה/מתקיים בימים אלה .

ו"המוזיקה"-"המוזיקה" לעומת "תרבחו ותסעדו"!-אבל בתשלום ( 2/4/2010 23:57 )

****

חג-הפסח משתלב גם השנה וכמדי שנה, ב- "חזרה המימונית-השנתית" בחוצות יישובינו. והפעם גם באקדמיה.

יום עיון אקדמי יתקיים בנושא זה:

יום העיון מתקיים ביום רביעי, ט' בניסן תשע"ד, 9 באפריל 2014, ב- מרכז הקונגרסים, המכללה האקדמית אשקלון ובו יברכו, ישמעו הרצאות:

פרופ' אהרן ממן - מקורו של חג המימונה: אמונות ודעות
הרב פרופ' משה עמאר - אפיית מצות בפסח, ומצה שרויה
ד"ר אלישבע שטרית - המינדרה / משחק ילדים בחול המועד של פסח
ויהיו שירה ופיוט מטעם התזמורת האנדלוסית החדשה ב- אשקלון עם הסולנים: אמיל זריהן ובנימין בוזגלו.

****

כך חגגו את המימונה בתארודאנת שבעמק הסוס - כתבה ארוכה מאת ד"ר יוסף שטרית, ב"דבר", עמוד 14, יום ראשון, כ' בניסן תשמ"ד, 22 באפריל 1984 (בכתבה, שתי תמונות מן המימונה בארץ במסגרת "תרבחו ותסעדו)

עד עצם היום הזה החוויות המרשימות ביותר שנשארו לי מחג המימונה, מאז הייתי ילד ועד היום, אלה חוויות הקושרות את חג המימונה לטבע. קיימות תיאוריות וסברות רבות לגבי מוצאו של חג זה. אמנם, החג מבחינה היסטורית (כנראה) הוא חג די מאוחר, מהמאה ה-18 ועד היום. אין עדויות על קיום החג קודם ל-200 השנים האחרונות. החג כנראה קיבל את אופיו, ואת צביונו הידוע, מהמאה ה-19 ועד ימינו. אני עצמי לא גיליתי שירים בהם מוזכר חג זה בתקופה מוקדמת יותר. בשירים שגיליתי, לכל המוקדם מהמחצית של המאה ה-18, מוזכר חג המימונה. במיוחד ע"י המשורר רבי שלמה גוזלאן, חי בדרום מרוקו על פאתי הסהרה. בקהילת תאמגרות. בתוך שיר על פסח ועל סמליותו של הפסח, חג המימונה מוזכר בסוף השיר בערבית יהודית. בשירים אחרים שגיליתי גם מהמאה ה-19, חג המימונה מוזכר בהקשר למלחמה אפשרית, בין היהודים למוסלמים (אויביהם).

את השירים מצאתי בכתבי-יד, שנכתבו בדרום ומערב מרוקו, או בהרי האטלס. האם אלה הם הדים למלחמות של ימי הביניים בין היהודים למוסלמים, אולי? האם אלה הדים לעוינות ששרה בקהילות מסוימות, במיוחד בקהילות של הרי האטלס, או בקהילות של העמקים הדרומיים, בין הקהילות לבין שכניהם? זאת קשה לדעת במצב העכשווי של המחקר.

בשירים מסוימים יש בהחלט זכר ואזכור לחג זה, אבל ללא הסממנים שאנו מכירים, של אירוח ושל אוכל, מטעמים, דברי מתיקה ועוגות.

למעשה, רק רבי דוד בוזאגלו הקדיש שיר בערבית לחג המימונה. השיר נכתב כנראה בשנות החמישים או השישים, ובו מתואר הווי החג באופן שחיו אותו קהילות מסוימות במרוקו. החג נתפס כסמל לידידות ששררה בין היהודים למוסלמים, בין ההמונים היהודים להמונים המוסלמים. המשורר יוצא חוצץ נגד המנהיגים הערביים המסיתים את ההמונים נגד היהודים, למרות העובדה, שהשכבות העממיות חיו עם היהודי ואף קיבלו אותו כאח.

החג הזה נקשר אצלי לטבע. כל סממניו הם סממנים של התחדשות הטבע. היהודים חגגו את חג המימונה אחרי צאתם מתפילת מנחה, בשמיני של פסח. מיד אחר התפילה, המתפללים נהרו אל מחוץ לשכונת היהודים, לכרמים ולפרדסים, כדי לראות את האילנות והעצים בלבלובם, וברכו את ברכת האילנות, וזאת משום שהאילנות פורחים ומלבלבים בזמן זה של השנה.

אחרי מנחה והברכה, הגברים עם הילדים שהתלוו אליהם חזרו לביתם לאכול סעודה אחרונה של החג. לאחר מכן, כיוון שכמעט כל משפחה בקהילה הייתה קשורה עם מכר מוסלמי, החי מחוץ לשכונת היהודים, הגבר או האישה או שניהם יחד, הביאו למוסלמי הידיד סל מלא מטעמים יהודיים של פסח. הסל הכיל פשטידה מביצים ובשר, מטעם יהודי מובהק, וכן מטעמי בשר אחרים, מצות וסלטים, גם אם המוסלמי היה ברוחק מספר קילומטרים מהיהודי...המוסלמי קיבל את היהודי על=פי כל כללי טקס האירוח המזרחי, והגיש ליהודי מטעמים, בעיקר פֵרות. בסל שהתרוקן בינתיים היהודי קיבל מוצרי חלב (חלב, לבן, חמאה9, קמח ושמרים. את השמרים אי אפשר היה לקנות בשוק, ולא ניתן להחזיק בבית בימי הפסח, מחמת החמץ, והכנתם דרשה זמן רב. כך שאת השמרים סיפק המוסלמי. המשפחה המוסלמית ידעה שבלי שמרים היהודי לא יוכל להכין לאותו ערב בצק.

חג המימונה בעיני מסמל את היחסים הטובים בין אדם לאדם, בין היהודי למוסלמי, בין היהודי למוסלמי השכן...

המנהג הזה הקיף את כל הקהילה היהודית, בעיירות ובכפרים, כמו תארודאנת, וכן בקהילות חצי-עירוניות. לא כן הדבר בערים הגדולות, בהן הניכור בין היהודי למוסלמי גדול יותר, להוציא ערים כמו מרכאש, סווירא (מוגדור) ואגאדיר...

...במישור אחר, החג בארץ קיבל אופי חדש לגמרי, בלתי מוכר, אופי המוני שברוב המקרים קיבל צביון פוליטי יותר מאשר צביון חברתי-תרבותי. כינוסי ההמונים של יוצאי מרוקו בחג המימונה, שבאו על רקע תדמיתם ודימוים של יוצאי צפון-אפריקה בארץ, נתנו צביון חדש, צעקני, ולפעמים זול. לחג שהיה במהותו משפחתי בלבד, מסורת הפיקיניקים ההמוניים שרווחה בארץ השפיעה על מהותו של החג בגלל סממנים של ריקודי בטן ושל זלילה לא מבוקרת יצאו רבנים נגד צביון זה, ובשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות של מתן כיוונים חדשים לחג, כמו הפצת ידע על תרבות צפון-אפריקה וניסיונות לשינוי תדמיתם ודימוייהם של יהודי צפון אפריקה. (1/4/2013 08:52 )

****

יעקב ועקנין ממורשה על המימונה: אנחנו (המרוקאים / יוצאי מרוקו) נהפוך אותה לשמחה של כל עם ישראל

"העיר", 27/4/1984

...משה ורבין, ראש מועצת רמת-השרון, שהסתובב בגלימה מפוספסת ועל ראשו תרבוש אדום, כמנהג הגברים במקום, והלך לאכול בליווי פמלייתו מהמופלטה שהכינה סילביה אזולאי. "המימונה זו השמחה הכי גדולה שלנו,ואנחנו נהפוך אותה לשמחה של כל עם ישראל," אמר יעקב ועקנין, תושב מורשה. אם לשפוט על פי מספר הפולנים, העיראקים והפרסים שהסתובבו שם, אנחנו בדרך הנכונה... (בכתבתה של ורדה ינון)

****

הערה שלי: למעשה, "המימונה" או "המרוקאים" תפסה/ו גל באור ירוק תמידי עם הגל המחאתי-חברתי בתחילת שנות השמונים! ( 2/4/2013 19:04 )

********************************************

עיין ערך "מימונה" בבלוג של שלמה שפירא