שלמה שפירא
הבנק. הבנקים. לפעמים עושׂים ללקוחות בעיות לא סבירות
הבנק עבר לגמרי לשעות חשבון הכסף ואין לו כבר שעה פצפונת של חסד:
האדם ביד הלקוח
הלקוח ביד הפקיד
הפקיד ביד המנהל
המנהל ביד הכסף
הכסף ביד המכונה
המכונה ביד כפילו הדיגיטלי של העושר...
בלבול עצום בעגמת נפש אדירה
ולשם כך חייבים לעשׂות חריש עמוק לחשבון נפש:
למשל, וכל זה כבר לא חשוב:
כמה יש לי, כמה חסכתי והשקעתי כל השנים, כמה קנסות שלמתי...
כנראה, שבילדותי הרגשתי שאני אזרח ישר שבנפשו גם צורך לשירה,
בחרתי בפרחים, בהשקיית עץ השׂדה, דאגתי לדבורים ולצפרים
אִבַּקְתִי והפרֵתי חיים שלמים בעבודה רבה וקשה.
נמנעתי להפוך לפקיד בבנק כמו שלושת האחים שלי
שכל אחד הגיע רחוק במשׂכורתו יותר ממני.
עד היום, והגעתי לגבורות, אני עושה כל חשבון פשוט ומסובך בעצמי
סומך על הגינותי יושרי בתכנוני, אני כופל בשיטה הישנה כל מספר אפילו עד שמונה ספרות אחרי הפסיק כדי לא לטעות וכך עשיתי כאשר הבנק כבר מֵחָשֵֹׁב מספרים במכונה עד דיוק של שמונה ספרות אחרי הפסיק.
ואני תוהה שאדם בגילי שלא חרג מעל כספו כל השנים והגיע לגבורות והוא כבר ברגל אחת פה וברגל אחת שם,
פתאום נסחטת שארית כספו בשוחד קנסות.
וגם זאת - איך אשׂרוד בדרישות הדיגיטליות של הבנק?
אולי אגיע למצב שלא אזכור את מספר המכונית שלי, את תעודת הזהות שלי, את מספר חשבון הבנק שלי...
אנא אני בא אל הבנק שתועה, לפעמים, וגם מטעה?
החיים הפכו לכסף עובר לסוחר
ואני לא סוחר גם לא מכונת חשיבה גם לא מכונת מזל.
21.11.2018
