שלמה שפירא
על חנה - האם האולטימטיבית שלי ובנה - אליהו בן חנה
בהיוולדי קראו לי - שלמה שברו - על-שם האח המנוח של סבתי - תפאחה - מצד אבי.
שלמה - האח של סבתי היה נשוי ל- חנה. שלמה בעלה של חנה תפסו הטורקים (העות'מאנים) ברחוב וחיילו אותו ושלחו אותו לחזית במלחמת העולם הראשונה. גורלו של שלמה היה אכזר והמשפחה חיכתה וחיכתה והוא לא חזר ולא נודעו עקבותיו.
את סבי מצד אמי - יוסף אזאצ'י - מלומד וקורא ספר והיה לו הסמכה לרוקחות - למד שנתיים בקושטא רוקחות - גייסו הטורקים במלחמת העולם הראשונה כקצין רפואה והגיע עד דמשק וצפונה ממנה. כאשר הכוחות העות'מאנים התחילו להפסיד בקרבות, כל חייל לנפשו וסבי הלך רגלי כחודשיים, שתה מים ואכל תמרים ושרד.
אבל גורלו של שלמה היה אכזר כי חיכו ל- שלמה וחיכו והוא לא חזר,
(רבים הגברים היהודים שנלקחו למלחמה בצבא העות'מאני שלא חזרו הביתה ונעלמו - נעלמו בלי להשאיר עקבות. יהודי עיראק קראו להיעלמות - היעלמות ב- "סאפר בר").
לחנה אשתו של שלמה שלא שב מן המלחמה היו שני ילדים עם היעלמות בעלה.
לילד הגדול קראו צאלח וכאן בישראל עברת את שמו לאבשלום. בבגדאד סיים את הפקולטה להנדסה , הינדס את הסכר הגדול שעל נהר החידקל וכאן בישראל הינדס שיכונים למפוני-מעברה והיה גם מהנדס אזרחי וגם מהנדס עיר "אור יהודה" בהתהוותה.
הבן הקטן שהיה תינוק כשאביו נלקח למלחמה, מיד זכה לשם "אליהו בן חנה". כאשר האח הגדול קראו צאלח בלי התוספת - בן חנה. עם עלייתו ארצה השתתף כמהנדס בייבוש החולה ולאחר מכן מהנדס במע"צ. איך חנה גידלה את שני ילדיה לבדה ושניהם גמרו את הגימנסיה וגמרו הנדסה והפכו למהנדסים, זה רק אלוהים יודע. מספרים כשהיו תלמידים הם אכלו רוב הימים לחם עם גבינה ובצל ובקושי בשר ועוף. האם נלחמה בעקשנות בהתמדה ובתושייה בשביל לפרנס ולחנך.
חנה אהבה אותי מאד כי נקראתי על-שם בעלה והתייחסה אלי כמו אל בניה.
כשהייתי במעברה, אליהו בו חנה רכש דירה קטנה של חדר וחצי ברמת-גן כאשר משפחתי שמנתה עשר נפשות גרה דחוסה בבלוק קטן עם שני חדרים קטנים כאשר חדר אחד שימש גם מטבח וגם חדר שינה. חנה ביקשה מבנה הצעיר שיביא אותי בסופי שבוע ליום שישי-שבת כדי ללמוד אצלה בבית ואם אתקשה באיזה חומר עיוני, שאליהו בנה יעזור לי.
אליהו בן חנה, היה אצלנו כמו אח. הוא היה בגיל של אחי הגדול. וכולנו אהבנו ואוהבים אותו מאד עד היום הזה.
23.05.2016
