יום ראשון, 6 ביולי 2025

שלמה שפירא" "חאלד חוסייני" - "קולות מן ההרים", הוצאת "מטר", מאנגלית - צילה אלעזר, 2013

שלמה שפירא

"חאלד חוסייני" - "קולות מן ההרים", הוצאת "מטר", מאנגלית - צילה אלעזר, 2013.

בציטוט ג'לאל א-דין רומי, המאה ה-13 - "הלאה, מעבר לטוב ולרע, יש שדה.  אפגוש אותך שם."

בספר הקדשה: ספר זה מוקדש להאריס ולפארה, שניהם הנור שח עיני, ולאבי שהיה מתגאה.

מגב הספר: קשר יחיד במינו נרקם בין האח עבדאללה בן העשר לאחותו פארי בת השלוש - יתומים מ- אם בכפר אפגני על תהפוכות החיים האיומות של שניהם ושל אנשים רבים כל כך. בעלילה - משוררת יפיפיה ונועזת שחיה על הקצה, גבר שמאוהב בסתר בגבר אחר, ילדים שנמכרים כאילו היו סחורה, אהבות בלתי אפשרויות, רוע לה בלתי נתפס ולעומתו חמלה אין סופית. יש בספר מארג יחסים סבוך בין הורים וילדים, אחים ואחיות, בעלים ונשים וחברים שהם, לפעמים קרובים מכל אלה....העלילה עוברת כמו הד מקאסול שבאפגניסטן לפריז, לסן פרנסיסקו ולאי היווני טינוס...

עמוד 77 :  השבח לאללה ריבון העולמים הרחמן והאהוב  - אני יודע שלא אהיה עוד כשתקרא את המכתב הזה, מר מרקוס, כי כשנתתי לך אותו, ביקשתי שלא לפתוח אותו אלא לאחר מותי. הרשה לי לציין כעת איזה עונג היה לי להכיר אותך במשך שבע השנים האחרונות, מר מרקוס. אני כותב את הדברים האלה ובתוך כך חושב בחיבה על המנהג שעשינו לנו לשתול עגבניות מדי שנה ושנה, על ביקוריך בבקרים במעוני הקט לתה ולשיחה קלה, על השיעורים בפארסי ובאנגלית שהחלפנו. אני מודה לך על ידידותך, על התחשבותך ועל העבוגה שקיבלת על עצמל לעשות בארץ הזאת, ומקווה שתמסור את הכרת התודה שלי גם לעמיתיך טובי הלב, בייחוד לידידתי גברת "עמרה אדמוביץ" שבורכה במידה כזאת של חמלה, ולבתה החמודה רושי

עמוד 78 :  ...הכרתי אותה ב-1949, בשנה שהיא נישאה למר ואדאטי. באותה עת כבר עסדתי אצל סולימן ואדאטי, לאחר שעברתי לקאבול משאדבאג, כפר מולדתי. בשנץ 1946, לפני כן עבדתי שנה במשק בית אחר באותה שכונה. נסיבות עזיבתי את שאדבאג אינן משהו שאני גאה בו, מר מרקוס. ראה בכך, אפוא, את הראשון שבווידוויי, כשאומר שהרגשתי מחנק מהחיים שהיו לי בכפר עם אחיותי, שאחת מהן הייתה נכה. אינני גאה בכך או חושב שהדבר פוטר אותי מאשמה, אבל הייתי צעיר, מר מרקוס, להוט לכבוש את העולם, מלא חלומות, צנועים ומעורפלים ככל שהיו, וראיתי את נעורי דועכי, ואת אפשרויותי לעתיד מצטמצמות והולכות, לפיכך עזבתי, כדי לעזור בפרנסת אחיותיי, נכון, אבל גם כדי להימלט.

עמוד 312 :  שבועות אחדים לפני חג המולד קיבלנו מכתב ממדלן. הצלומים התארכו בגלל עיכובים בלתי צפויים...אז לוח הזמנים שלנו קצת מתעכב, כמו שאומרים. עיכוב כזה שמקנה לנו זמן ללטש עוד קצת את התסריט, היה יכול להיות מבורך, אילולא היתה משמעותו שלא נוכל להיות יחד כפי שקיוויתי. אני ממש הרוסה מזה, יקיריי. אני מתגעגעת אליכם בכל לבי, בייחוד אלייך תאליה, אהובה שלי. אני יכולה רק לספור את הימים עד מאוחר יותר באביב, כשהצילומים יסתיימו ונוכל שוב להיות ביחד, אני נושאת את שלושתכם בלבי כל דקה בכל יום.

עמוד 350  :  אבל עד אז, המפלט היחיד היה להרפות את אחיזת הרסן בדמיוני. מפעם לפעם הייתי מוצאת את עצמי חושבת על ג'רמי ווריק שלמד איתי מתמטיקה. לג'רמי היו עיניים כחולות נוקבות ושיער מקורזל אפור של בחור לבן, והוא היה דיסקרטי ומהורהר. הוא ניגן גיטרה בלהקת חובבים...ג'רמי ואני, אם היו לו בכלל שמץ כלשהו של מודעות לקיומי, הוא לא נתן שום רמז לכך. מה שהיה, למעו האמת, רק לטובה, מפני שכך יכולתי להעמיד פנים שהסיבה היחידה שלא נוכל להיות ביחד היא שפשוט לא מצאתי חן בעיני...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!