שלמה שפירא
"המאבק לחיים" מאת "אריה יהודה לייביש וווף - על השואה והמאבק לחיים כשנותר לבדו כאוד מוצל מאש, הוצאת "מלוא" 2003. על השנים המאושרות של ילדותו וראשית נעוריו עם עליית הנאצים לשלטון ועל תלאות וגלגוליה של השואה.
מ- גב הספר: כאשר הסתיימה המלחמה, לאחר שש שנים של סבל רב - בגטו, במחנה ריכוז וביערות - חזר אריה לפולין בדרך בלתי לגלית, הצטרף שם למחנה העקורים ופעל להעברת קבוצות של ניצולים מאוסטריה לאיטליה, בדרכם לארץ ישראל. בשנת 1948 עלה באוניית האצל "אלטלנה" והקים את ביתו בתל אביב. שלושים ושש שנה עבד בבנק לאומי לישראל כמנהל בכיר.
עמוד33 : הגטו הוקם - לפי שעה בגבולות מגורי היהודים. החלו השילוחים של צעירים למחנות עבודה, כביכול, שהתבררו לימים כמחנות מוות שתבעו יותר ויותר קורבנות. כמובן שהצטרכנו להסתתר באקציות אלו - שנוהלו בידי המשטרה היהודית. פסי הרכבת ברוסיה היו רחבים יותר מפסי הרכבת שהיו מקובלים בגרמניה ובאירופה כולה, והיה אפוא צורך להצר את כל פסי הרכבת הקיימים ברוסיה על-פי דרישת הגרמנים. מובן שזאת היתה עבודה קשה ורבה מאוד, ולצורך ביצועה נדרשה קבוצה נבחרת של צעירים יהודים. העבודה נחשבה לטובה ובטוחה, ולצעירים שעסקו בה היה מובטח שלא יילקחו לעבודות אחרות בשל חשיבותה למאמץ המלחמתי. אלא שלהתקבל לקבוצת העובדים הזאת היה קשה מאוד והיה צורך לשחד את מנהל התחנה ביהלומים כדי שאוכל להצטרף לקבוצה. כך התחלתי לעבוד במסלת הברזל...
עמוד 36 : במחנה טרנופול - ...מתחנת הרכבת ב-טרנופול הובלנו תחת שמירה קפדנית ברחובות העיר כאשר משני העברים עומדים הגויים האוקראינים ומסתכלים בנו, קצתם מחייכים וקצתם צוחקים, עד שהגענו לקצה העיר שבו נמצא המחנה המגודר היטב, שנשמר בידי שוטרים אוקראינים חמושים. מפקד המחנה היה ריכרד רוקיטה, קצין בגסטפו בדרגת אונטרשטורמפירר-ס"ס, שהובא לפקד על המחנה בטרנופול מן המחנה הנודע לשמצה, ינוב, שבלבוב. רוקיטה נהג להשתתף בכל האקציות בערים שבסביבה ולבחור למחנהו אסירים ואסירות צעירים וכך היה המחנה מאוכלס באלפי צעירים בלבד. נכנסנו למחנה והועמדנו בשורות. במקרה עמדתי הראשון בשורה והבחור השני היה צעיר ששמו שמעון שטנגר, שהתיידדתי אתו ברכבת. חיכינו לבואו של מפקד המחנה. והנה בא רוקיטה ומכונת ירייה על כתפו. ניגש אלי ושאל מה מקצועי. השבתי לו שאני נגר ונצטוויתי לצאת מן השורה, גם שמעון שנשאל למקצועו ענה שהוא מסגר, ונצטווה לצאת מן השורה. לאחר שסקר את כל הקבוצה, התעכב רוקיטה אצל האחרון ושאל למקצועו, ולאחר שנענה כי הוא טלפן ציווה רוקיטה גם עליו לצאת מן השורה. כל יתר חברי הקבוצה הועלו על משאיות ונשלחו למחנות עונשין ושם חוסלו כעבור זמן קצר.
עמוד 42 : ביער - לפנות ערב הופיע רוקיטה במסדר והצהיר באוזני הנוכחים כי לאיש לא יאונה כל רע עד סוף השבוע. לאחר שהתייעצתי עם שמעון החלטנו שנינו לברוח מן המחנה...בנסיון שני למחרת בבוקר, בזמן חילופי המשמרות, הצלחנו לעקור מן הקיר שני קרשים ובשעה 12:00 כשהתחלפו המשמרות , הרמנו את הגדר ויצאנו מן המחנה והוספנו להתקדם ובדרך סטינו מן הכביש ונכנסנו לשדה תבואה שהסתירה אותנו וכך הגענו אל היער. עלינו על שביל שרוחבו כמטר והתרחקנו מן הכניסה ליער. לאחר הליכה מהירה של כשעה התפצל השביל לשני כיוונים והיה עלינו להחליט איך להמשיך. החלטנו לבחור את הכיוון בעזרת הטלת מטבע. ואכן זו היתה סייעתא דשמיא, שכן השביל האחר הוביל לאחוזה ששימשה מקום נופש לצבא הגרמני מהחזית. ככל שהעמקנו אל מעבה היער כן נעשתה הצמחייה צפופה וגבוהה יותר...לקראת ערב ראינו מרחוק בקתה קטנה. כשקרבנו לשם בזהירות, ראינו איכר עומד בפתח ביתו. האיש שאל אותו אם באנו מן המחנה, הציע לנו להוסיף ולהעמיק אל תוך היער ונתן לנו בקבוק חלב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!