שלמה שפירא
גשם מזדקן
אף אחד כבר לא מכיר אותו בעירו ובקושי מכירים אותו בסביבתו.
איש זר שלמד, התחנך, התחתן והקים משפחה בעירו
עכשיו - חצי גופו סוחב תיק-גב על כתפו ומקל הליכה בידו
הולך כמה צעדים ובכל צעד כותב מלה בשיר אהבה.
ממשיך לחפש אהבה. האם אפשר לחיות בלי אהבה ?
מי בעולם הזה שלא מחפש אהבה כמחסה לעצמו כדאגה למנגינתו?
"עדנה ש." - ידידה לכתיבתו כתבה לו: "אל תיתן לאור הפנימי שלך לדעוך..."
"הכל מן השמים" כי מה מצפה אדם שמצפה שתחנוניו לרחמים ייענו מלמעלה, שאיננו מגלה רחמים כלפי הזולת - מאלו שלמטה ?
שאלשול - החלק בעורו ובנשמתו - מסוגל לגלוש לעומק אדמת הנפש ולהטיבה
ובתפילת נשים צדיקות עוברי גשם לישועה.
רוח רוח לך תשכב לנוח - פוקדת עכשיו סערת נפש רגשות קשה את ארצי את מולדתי את נפשי ואיננה עוד. אמן ואמן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!