יום שני, 30 ביוני 2025

שלמה שפירא: "העורבים" ל- "אבירמה גולן", הספריה החדשה/הוצאת הקיבוץ המאןחד, 2004 / מנחם פרי: העורבים מתמידים עם אותם בני זוג לאורך השנים, ואינם חורגים מגבולות הנחלה

שלמה שפירא 

"העורבים" ל- "אבירמה גולן", הספריה החדשה/הוצאת הקיבוץ המאןחד, 2004.

בספר הקדשה - "לאחיותי חנה ונירה באהבה".

ציטטה מ- "אלף-בית דבן סירא"  -  מפני מה העורב הולך ברקידה? פעם אחת ראה העורב יונה הולכת הליכה יפה יותר מכל העופות. ישרה בעיניו הליכת היונה. אמר בלבו: אלך גם אני כמותה - והיה משבר עצמיו בהליכה, והיו העופות משחקים לו. נתבייש העורב ואמר: אחזור להליכתי הראשונה. בא לחזור ולא היה יכול, ששכח הליכתו הראשונה, והיה כמרקד - ולא עלתה בידו לא הליכה ראשונה ולא אחרונה.

מנחם פרי : העורבים מתמידים עם אותם בני זוג לאורך השנים, ואינם חורגים מגבולות הנחלה. אבל המטאפורה ההולמת ביותר את הספר תבוא דווקא ממי שמתגלה במפתיע כזר בקן: מן הביצה הערמומית שיבקע ממנה, בין הגוזלים של העורבים, הבן האסופי, בנה של הקוקיה. הוא ימהר להתרחק מן הקן בדרכו אל המרחק הביתי-ידוע, אך יחוש את המשיכה הלא-מוסברת לחזור לקן בשנה הבאה, כדי להעמיד בו את הדור הבא...

מעמוד 60 :  בחמש לפנות-בוקר התעוררה ולא הבינה למה. כבר היה אור חיוור בחלון שלה. היא הביטה בשביל שהוביל מהגינה לבית וראתה את דידי חולפת במהירות, ואחר-כך עומדת ליד העיתון במרפסת ולא מרימה אותו ורק מניחה את כף היד על הפה כאילו היא משתיקה צעקה, אבל נעמה לא היתה בטוחה, כי בינה לבין אמה היתה זכוכית עבה. העורבים מבולבלים, ציינה לעצמה, היו כמה ימים חמים, והם כנראה חשבו לקנן ולהטיל ביצים, אבל אחר-כך נשבו רוחות קרות, וגשם הפיל עלים וענפים , והם הבינו מה קרה.     התורים, הדרורים, העורבנים, הבולבולים והצופיות מתרוצצים בין עצי השכונה, הומים ומצייצים וקוראים, ומלקטים זרדים ועלים וטחב, להדביק קינים ולהתיישב בהם בנחת ולפלוש זה לקינו של זה ולטרוף זה את ביציו של זה. החסידות נוחתות באלם על פני השדות שמעבר לשטח הבנוי. כל זאת רואה נעמה וחושבת, זה הסדר הרגיל, מה ההתרגשות. למה רק העורבים עושים מהומה. מרחפים בטיסה נמוכה מעל לכביש, מצמרות הברושים אל חוטי החשמל ובחזרה, וצורחים וצווחים כאילו יש להם תלונה.     לא נערכת הגרלה כדי לבחור בזוגות שיקננו. לכולם ברור ממי יצמח הבא חזק יותר, עמיד יותר בפגעי הטבע. והזוג הנבחר יודע היטב מה עליו לעשות: הם פותחים באירובטיקה מסחררת, ואחר-כך הם פונים לבנות קן, או לחדש את הקן מן השנה שעברה. בסוף החורף מתיישבת בו הנקבה בדממה ומתחילה להטיל. ואחר-כך קראה נעמי באנציקלופדיית החי והצומח של ארץ-ישראל, שקנה לה סבא דוויד - הנקבה דוגרת ודוגרת, עשרים ואחד יום, והזכר עומד על המשמר. הוא מטפל בה ודואג לה, יוצא להביא טרף, ובשובו הוא מבצע תרגילי מעוף, נחיתות וסקירות זהירות, כדי להסוות את מיקומו של הקן, ולבסוף הוא גולש פנימה בגנבה. אוי לזר שיקרב בימים אלה לקן, אבל העורב האב יודע שעליו להיזהר דווקא מחבריו לקבוצה. בסוף החודש יבקעו הגוזלים, חירשים וסומים וחסרי-אונים ותלויים בהוריהם עד כדי חמלה.      ז'ניה לא חשבה שככה יהיה השירות הצבאי של רמי. אילו הוא היה מתחשב בן, היה משרת שנתיים כמו כולם והולך ללמוד עורך-דין, אבל רמי נעלם לה, כאילו בלע אותו הצבא. בטירונות עוד היה מופיע מדי פעם בבית, זורק את הכביסה המלוכלת בכניסה, מתקלח, אוכל משהו, וישן שמונה-עשרה ועשרים שעות בלי הפסקה. ז'ניה, חגורת סינר נקי על החלוק הישן, ניצלה את השינה שלו כד ללוש ולהתפיח בצק שמרים...הילד קם, היה קול פנימי מבשר לה כששמעה מאחורי הדלת הסגורה של מרפסת הכביסה הקטנה, שצבי סגר במיוחד בשביל רמי, כדי שתהיה לו פינה בשביל עצמו ולא יצטרך להצטופף עם אחותו, שמכרסמת עצמה ומרזה מיום ליום מרוב בחינות בגרות שיתחילו רק בסוף השנה...

שלמה שפירא: עיתונות ערבית לא היתה חסרה לעולים דוברי ערבית שהגיעו ל- ארץ-ישראל בארץ-ישראל

שלמה שפירא

עיתונות ערבית לא היתה חסרה לעולים דוברי ערבית שהגיעו לארץ-ישרל בארץ-ישראל 

(רבים בישראל התעניינו בכתיבה בערבית של העולים לישראל. מוצטפא כבהה, למשל, התעניין  בעיתונאים מעיראק וגם על עיתונאים מזרחיים.)

עצירת התפתחות זו, עקירת האליטה התרבותית והאינטלקטואלית והפיכת

רוב פעיליה לפליטים בארצות ערב השכנות השתקפו היטב בחיי התרבות של בני המיעוט

הלאומי הערבי–פלסטיני שנשארו בתחום מדינת ישראל.

אחד מתחומי הפעילות התרבותית והאינטלקטואלית שנפגעו אנושות היה תחום העיתונות.

בכל תקופת המנדט הופיעו קרוב ל– 60 עיתונים, מהם 11 יומונים. לעיתונים אלה היה

תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובגיבוש פניה של החברה הפלסטינית באותה התקופה כמו: 

.Adnan Abu Ghazalah,  Arab Cultural

לאחר שוך הקרבות ב– 1949 , המשיכו להופיע בערבית שני עיתונים שהופיעו גם לפני הקמת המדינה:

אל–אתחאד ('האחדות'), הביטאון של המפלגה הקומוניסטית, וחקיקת אל–אמר ('אמיתו של דבר') בהוצאת המחלקה הערבית בהסתדרות. על אלה נוספו מעת לעת נספחים בשפה הערבית שהוצאו לאור. עיתונות ערבית לא היתה חסרה לעולים דוברי ערבית בארץ-ישראל.

"על- המשמר", עיתונה של מפ"ם - לפעמים, הוציא פה ושם עיתונונים בערבית.

3 - עיתונים דתיים נוצריים שהופיעו בערבית בתדירות לא קבועה.

מייצגים שלושה גורמים בשטח שניסו מזוויות ראייה שונות וממניעים שונים למלא את החלל שנוצר עקב הפסקת הפעילות העיתונאית הפלסטינית ועקירת האליטה האינטלקטואלית מהארץ. העולים ממדינות ערב שכנות (מעיראק וממצרים, בעיקר) היו לעזר רב במאמציהם של הגורמים האלה לבנות מחדש את הפעילות העיתונאית בשפה הערבית. רבים מהמשכילים מקרב העולים היטיבו להתבטא בשפה הערבית בספרים אישיים.

***********

1. על החיים התרבותיים של הפלסטינים בתקופת המנדט ראו: Nationalism in Palestine, 1919-1948 /, New York 1967.   2. על תפקידה של העיתונות בעיצוב דעת הקהל הפלסטינית בתקופת המנדט ראו: מוסטפא כבהא,

***********

את הקווים הרעיוניים של עיתונות זו, ואילו בני שתי הקבוצות האחרות נשאו בנטל ביצוע מדיניות זו והפיכתה לתכנים עיתונאיים כתובים בערבית.

בעיתון אל–יום, הבולט והמתמיד בין העיתונים בתקופת הנדונה, עבד העיתונאי היהודי ממוצא סורי תופיק (טוביה) שמוש

7. מוסטפא כבהא ודן כספי, 'מירושלים הקדושה ועד המעיין', פנים, מרס 2001 , עמ' 48-

8. אל–כּתבּ אל–ערבּיה אל–לתי צַדַרַת פי אסראאיל, 1977-1948. , חיפה 1977 , עמ’ 87-73

 9. שמואל מורה,

10 כמזכיר המערכת בכל שנות הופעת העיתון, ואליו הצטרפו העיתונאים ממוצא עיראקי, עזרא חדד ( 1972-1900 ) ומאיר חדד,

11 נסים רג'ואן,

12. תופיק (טוביה) שמוש ( 1981-1914 ): נולד בחלב שבסוריה, בוגר בית–הספר הצרפתי בעיר, למד שנתיים במכון למשפטים בביירות. בא לארץ בשנת 1934 , בשנים 1960-1937 היה מזכיר המערכת של העיתון חקיקת אל–אמר, ובשנים 1968-1948 — מזכיר מערכת ביומון אל–יום. תרגם מערבית לעברית סיפורירבים והמפורסמים שבהם 'שייח' עלי מאיים' של הסופר המצרי יוסף אדריס, ו'עונת הנדידה אל הצפון'

13. שלום דרויש. (1913)

14. אספּרנס כהן ( 1930 )

15. מוראד מיכאל

16, סמיר נקאש

17. דן כספו כתב עם מוסטפא כבהא ב-2001 בחוברת "פנים" עמ'48 - "מירושלים הקדושה ועד המעיין".

18. תופיק (טוביה) שמוש ( 1981-1914 ): נולד בחלב שבסוריה, בוגר בית–הספר הצרפתי בעיר, למד שנתיים

19. מאיר חדאד ( 1983-1914 ): נולד בבגדאד, סיים בה את לימודי התיכון ועבד בהוראה 15 שנה. בא לישראל בשנת 1951 עבד במערכת אל–יום בתפקיד עורך נספח הספרות. כשהופסקה הופעת העיתון עבד בעיתון אל–אנבאא  וב'קול ישראל' בערבית.

****************************

מוסטפא כבהא ודן כספי, 'מירושלים הקדושה ועד המעיין', פנים, מרס 2001 , עמ' 48 .

"הספרים בערבית שהוצאו בישראל  (1948-1977) /אל–כּתבּ אל–ערבּיה אל–לתי צַדַרַת פי אסראאיל, 1977-1948, חיפה 1977 , עמ’ 87-73

רבים והמפורסמים שבהם 'שייח' עלי מאיים' של הסופר המצרי יוסף אדריס, ו'עונת הנדידה אל הצפון',של הסופר הסודני אל–טייבּ צאלח. הפרטים לקוחים ממחמוד עבאסי ושמואל מורה, תרְאָגִ'ם וַאְאָתְ'אָר פי אל–אַדַבּ אל–ערבּי פי אסראאיל, 1986-1948, שפרעם 1987 , עמ' 127-126 , ומחנוך ברטוב, 'מחלתו הלבנה של משכיל שחור', מעריב, 7 בספטמבר 1973

20. שלום דרויש , ( 1997- 1913)

21. שמואל מורה, (2014- 1932)

22. מוראד מיכאל (1986 - 1906)

23.אספּרנס כהן (2019 - 1930 )

24. נוזהת קצב (1 באפריל 1932 – 21 בנובמבר 2022)

הערה: אשר למטרה הראשונה של העיתון — הגברת השליטה במיעוט הערבי והידוק האחיזה בענייניו — עיתונאים אלה התאמצו לבצע את המדיניות שהתווה בעיקר מיכאל אסף, מייסדהעיתון ועורכו הראשי שנים רבות. איש זה ניהל את אל–יום ממשרדו במערכת העיתון דברבעוד תופיק שמוש, עזרא ומאיר חדד תרגמו לערבית את המאמרים שכתב בדבר או מאמרים שהתפלמס בהם עם כותבי בטאון הקומוניסטים אל–אתחאד או עם בטאון מפ"ם /אל–מִרצאד.


יום שבת, 28 ביוני 2025

שלמה שפירא: מחזורי השינה צצו וצצים באבטלה המחזורית שלנו / שיר

שלמה שפירא

מחזורי השינה צצו וצצים באבטלה המחזורית שלנו

אתמול בערב עם "שי שטרן" מישהי אמרה בהומור "שיראז ונתאז" עושים לי את הגבות. 
הרמתי גבה - מה מבין חמור במרק ירקות, במרק פירות ?
הוודאות מאוד קשה בימינו. עוד יותר קשה כשאני מנסה למצוא שלווה אם עדיין אני חי בה.
בימים אלה צומח ה- "ריג'לה" = "רגלת הגינה" בגינתי 
שאמור לשפר איכות שינתי 
אך אין מי שעוזר לי לישון, גם אין מי שעוזר למערכת חיסוני.

עם שנלחם אנחנו, אינו מוכן למחוק את עצמו,
 כלביא אנחנו - עם של לביאים !
ה- "לביא" סמלו של שבט יהודה. 
"לביא" הוא "אריה" או "גור אריות"
"לביא" - המטוס שלנו.

נזכרתי בידיד ששמו "דן" מקיבוץ לביא שסיים "מאסטר" בביולוגיה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב...
עיריית אשקלון שואלת : " יש אריות בקהל - כמה "אריות" ולביאים" מסתובבים בינינו ? "
אנחנו עם של גיבורי-על !

 
חבל מאוד! 
שבשירת הים שלנו, יש כאלה שמדגישים 
שהעניין היהודי חשוב יותר מהעניין הדמוקרטי 
ויש כאלה 
שמדגישים שהעניין הדמוקרטי חשוב יותר מהעניין היהודי ,
"ואהבת לרעך כמוך" - משלבת יהדות ודמוקרטיה יחדיו. 
מה שהיה הוא שיהיה, מה שנעשה הוא שיעשה, 
אין כל חדש תחת שירת הים שלנו ובמחזוריות השינה שלנו !

יום שישי, 27 ביוני 2025

שלמה שפירא: נערה המבקשת סליחה על דמעותיה / ש י ר ב ר ג ע 369, 10/2008

שלמה שפירא

נערה המבקשת סליחה על דמעותיה

 

באמצע השיעור

הדמעות הפנימיות שניגרו מעיניה עד צואר

היכו בי עצב

בפעם הראשונה אני פוגש נערה נציבית

לא בוכה אך עצובה

בפעם הראשונה אני פוגש נערה

בן-אדם - נערה המבקשת ממני סליחה על דמעותיה .


ש י ר  ב ר ג ע   369,  8/10/2008 02:59

שלמה שפירא: בצביעת חיים את סוכת הנפש /שיר / שיר ברגע 370, 10/2008

שלמה שפירא

בצביעת חיים את סוכת הנפש


בפעם הראשונה
אני פוגש תלמיד שרוצה ללמוד
ולא יכול ללמוד
בפעם הראשונה
אני פוגש תלמיד שרוצה לספר סיפור
ולא יכול לספר סיפור
אך בפעם הראשונה
אני פוגש תלמיד הצובע בצבעים חיים
את סוכת נפשו
עם עצי תמר תמירים וחסונים מסביבה
סוכה שעתידה לפרושׂ חיים העתידים
לסוכך שׂמחה על תקוות האור.

ש י ר ב ר ג ע 370  ,  8/10/2008 03:04

שלמה שפירא: מה צריך להביע הקול הבא / שיר / 8/10/2008

שלמה שפירא

 

מה צריך להביע הקול הבא

 

מה צריך להביע הקול הבא

המבקש שאשלים הבעתו

           שאמצא אמון בשבועתו

           שארעיף יופי בצעדו

           שאשׂכיל דרך בטוחה לעתידו

           שאוסיף חברותה רבה בפנאי שלו...


קודם כל אני מבקש :

ערכון קטנטן - מעט אהבה

לאחר מכן יבואו ערכים גדולים משלימים.


ש י ר ב ר ג ע 372, 8/10/2008 05:39

שלמה שפירא: על "ככון"

שלמה שפירא

על "ככון" 

"ככון שיר השירים"
"ככון כמעט שבת שלום"
"ככון בוועדת ערר למיסוי מקרקעין"
"ככון מבקר מוזיקה ישראלי"
"ככון שדרן רדיו"
"ככון מפרדס-חנה כרכור"

מה שאני יודע 
ש- "כאכי" זה צבע חאקי
ש- כאכור" זה תיאטרון בובות 
ש- "כוואיס" זה טוב מאוד
ש- "כורכי" זה "עגור"

מגיע ל- "ככון" ציון "כוואיס - טוב מאוד"
אדם המנהל אורח חיים דתי.

ב- "טעמי המנהגים" מציינים ב- תשע"ה וב- תשע"ו ...ככון הוא שידליק נר אחד מן זה הנר של יום הכיפורים.

יושב בסתר עליון - "ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו" מי יתן ובכל בית-ישראל כוננה (גם בערבית "כוננה" - במובן בהתהוות ו- בהוויה).

"כאן יא מאכאן" - הפייטן "משה חבושה" ישיר לנו "ביתי כוננה"
גם "אללה גאפאראן רחימאן" - אלוהים סלחן ורחמן.


יום חמישי, 26 ביוני 2025

שלמה שפירא: שנת 1979 - "על הסכסוך הערבי ישראלי - אוסף מקורות ומאמרים ומדריך לתלמיד "הוצאת "תל" מעלות - בצוות : ע' מושקוביץ, א' רומברג - בהתייעצות עם : י' הרכבי, י' ורד, י' פורת, א' סלע, י' רואי, י' עילם, ד' שיפמן, ש' שמיר, י' פוקר. הצוות הונחה בעבודתו על ידי הוועדה לאזרחות : ג' כהן - (יו"ר)

שלמה שפירא

שנת 1979 - "על הסכסוך הערבי ישראלי - אוסף מקורות ומאמרים ומדריך לתלמיד "            הוצאת "תל" מעלות - מהדורת ניסוי בצוות  : ע' מושקוביץ, א' רומברג - בהתייעצות עם : י' הרכבי, י' ורד, י' פורת, א' סלע, י' רואי, י' עילם, ד' שיפמן, ש' שמיר, י' פוקר. הצוות הונחה בעבודתו על ידי הוועדה לאזרחות : ג' כהן - (יו"ר).

חלק א': הציונות בעימות עם הערבים.   פרק א : הסכסוך הערבי-ישראלי עד הקמת המדינה.   פרק ב : הסכסוך הערבי-ישראלי לאחר הקמת המדינה.   

חלק ב': דעות והשקפות  של יהודים וערבים בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי.

על - אישים שדבריהם מופיעים באוסף - הפרטים הביוגרפיים.   רשימת המקורות והמאמרים (בציון מקומם בספר)

לקט מפות ורשימת מפות.

הנושא, כפי שעובד באוסף שלפניך, מנסה להאיר בפרספקטיבה היסטורית ורעיונית את הסכסוך הערבי-יהודי בארץ-ישראל ולהביא השקפות ודעות שונות הן של יהודים והן של ערבים לגבי אפשרויות הפתרון של סכסוך ממושך זה.

הערה: החומר נאסף ממקורות שונים: אוספי תעודות, קובצי מאמרים, כתבים, כתבי עת, עיתונות יומית ועוד. 

בעמוד 74 הודעה ביום ו' ה' באייר תש"ח- 14.5.1948 מטעם הסוכנות היהודית לארץ-ישראל ו- הועד הלאומי לכנסת ישראל ו- מרכז המפקד לשרות העם " "גיוס ללא הפסק במשך כל יום השבת על פי היתר מיוחד מטעם הרבנות הראשית - ללא קביעת תקדים - יקיים הגיוס של בני ה-26-35 / שנים 1922-1912, אבות לילדים (כרטיסים ירוקים, אפורים, כחולים) במשך כל השבת. בתל-אביב תפעל לשכת-הגיוס שבסמינר למורות גננות ע"ש לוינסקי, רח' בן-יהודה 193משעה 10 בבוקר עד שעה 5 אחה"צ.     בעמוד 71 מופיעה מגילת העצמאות.

בעמוד 186 :  האסלאם והלאומיות הערבית, מאת עבד אר-רחמאן אל-בזאז / בגדאד 1953, קטעים נבחרים מתוך המאמר:     האם יש סתירה או ניגוד בהיגד "אדם הוא מוסלמי לאומי" או בהיגד "אדם זה הוא לאומן מוסלמי"?...אנשים רבים עדיין מאמינים שהאיסלאם דומה לנצרות או לבודהיזם, היינו שהוא מושתת על אמונות ופולחנים דתיים ועל כללי מוסר ותו לא. אך, למעשה, האסלאם במשמעותו המדויקת הוא סדר חברתי, פילוסופיה של חיים, מערכת של עקרונות כלכליים ושיטת ממשל, וכל זאת נוסף להיותו אמונה דתית במשמעותה המערבית הצרה. כמה מהוגי הדעות המערביים כבר הגיעו לידי הכרה בהבדל הניכר בין טבעו הכוללני של האיסלאם ובין טבעה המוגבל של הנצרות. הנצרות מקדישה יותר תשומת-לב לפרט כפרט ולטוהרו הרוחני, ופחות תשומת לב לפרט כחלק מן השלם וליחסו כלפי אותו שלם. הכרה זו הייתה בלתי נמנעת בגלל ההבדל בטבעיהן של שתי הדתות, בנסיבות ובתקיפות, שבהן התגלתה כל אחת מהן. ישו הנוצרי היה חלק מן החברה של בני ישראל, אשר תחת שלטונה של המדינה הרומית, הייתה נטולת כל חלק פעיל במשטר הפוליטי הקיים, ואילו הנביא, עליו השלום, היה מנהיג ומדינאי כשם שהיה מתקן חברתי ומורה דתי והוביל לדת פוליטית...   ברטרנד ראסל...התייחס לכך שראה באיסלאם דת פוליטית או דת בעלת ייעוד חברתי, החודרת לכל תחומי החיים של הפרט ושל החברה. הוא רואה את הנצרות ואת הבודהיזם כדתות של "פרטים" או כדתות לא פוליטיות...כשם שלא הבינו את האיסלאם, כך לא הבינו את הלאומיות הערבית...

בעמוד 205  :  התיישבות בכל השטחים - יצחק טבנקין " התיישבות ופיתוח מידיים בשטחים המשוחררים. לא מדינה ערבית נוספת. לא פליטים נוספים. עלינו לקרוא עתה לכל יהודי לעלות לא"י ...במשך עשרות שנים לא היו בידינו קרקע, מים, כסף, אנשים ונכונות כלל-לאומית כמו היום. אל נבזבז זאת! נהיה-נא ראויים לשעה גדולה זו בכל משמעותה ההיסטורית.

על פי הרמב"ן - כל מה שנאמר בתורה בקשר לירושת הארץ וכל הצווים ליהושע בן נון ולכלל ישראל בכיבוש ראשון לא נאמר לאותו דור בלבד אלא מצווה לדורות: לכבוש, להחזיק, להתיישב ולא לבטל את הכיבוש, לא את הזיקה ולא את ישובה של הארץ....הרמב"ן עצמו שעלה לארץ עם תלמידיו לא סבר שהוא מחויב במצוה זו שאין בה לשבור את הראש בחומה ולהיהרג...אילו המפקדים המומחים אומרים שמבחינה מקצועית אין הם רואים סיכוי בהחזקת השטחים של ארץ ישראל...ותהיה כאן מבחינה צבאית מערכה מיותרת של שפיכת דמים, במקרה זה תתעורר הבעיה של פקו"נ (פיקוח נפש) , ובאמת מצוה וירשתם תידחה פקו"נ  כזה.

ב- 1976 - פארוק קדומי , ראש הלשכה המדינית באש"ף, היושב בתוניס ושמו נזכר בתקשורת הישראלית כאחד המתמודדים על ירושת ערפאת הודיע - הברירה שבפני הישראלים לאפשר לפלשתינים להקים מדינה פלסטינית באדמת א"י או למות...

רבים רבים המאיימים עלינו... 

עם ישראל ימשיך לשיר "הבאנו שלום עליכם" :

הבאנו שלום עליכם
הבאנו שלום עליכם
הבאנו שלום עליכם
הבאנו שלום, שלום
שלום עליכם    !!!

שלמה שפירא: "נורמה" ל- "מרגלית ברנשטיין", הוצאת "רשפים", 1994-סיפור עלילתי מרתק על משפחה, שהצליחה להישרד ולהימלט מן הטורף הנאצי, ועלתה ארצה-"אבא, אייכה?...גם אם אתה אדיש אלי, חפש אותי אבא!"

שלמה שפירא

"נורמה" ל- "מרגלית ברנשטיין", הוצאת "רשפים", 1994. - סיפור עלילתי מרתק על משפחה, שהצליחה להישרד ולהימלט מן הטורף הנאצי, ועלתה ארצה.

נורמה היא גיבורת הסיפור. צעירה יפיפיה, שאביה אילץ אותה להינשא לגיסה שהתאלמן. נישואים אלה לא החזיקו מעמד, עקב מרדנותה של נורמה, מה גם שהיו אלה נישואי בוסר. מכות החיים ניחתו על נורמה זו אחר זו. בנקודת זמן מסויימת בחייה, היא פגשה בירושלים גבר נוצרי, שעד מהרה נעלם בנסיבות מסתוריות.     מדוע עזב אותה לפתע? מה היו מעשיו בארץ בשנת 1937? שבועיים לאחר שנעלם גילתה נורמה, כי היא נושאת ברחמה את פרי אהבתם. הפתרון היחידי למצב שנקלעה אליו היו נישואים לגבר שחזותו דומה לזו של אהוב ליבה. היא שמרה את דבר הריונה כסוד כמוס. היא ידעה אהבה ותאווה אחת לאב הביולוגי של בתה. סודות העבר חצצו בינה לבין יקיריה כקיר אטום... בעלה (השני) נרצח על-ידי ערבים פורעים כשהייתה בתה כבת שנתיים. הגורל התאכזר אל נורמה. תמצית חייה ידעו יזע ודמעות...      בתה של נורמה גילתה את האמת על אביה, וזו היתה לה חוויה טראומטית קשה. הבת ניסתה למצוא את אביה...האם יהיה אי-שם אדם שיוכל למצוא את אביה?

בספר הקדשה: "לילדי היקרים האהובים , סיגלית ויורם , ולאחותי הצעירה רחל.

...מודעת היתה נורמה לכך כי כאשר היא מחייכת בחיוכה המיוחד, קשה לגברים לעמוד בפניו. לאחר שהפנה הבחור מבטו לעברן פעם נוספת, החזירה לו נורמה חיוך שחשף את שיני הפנינים שלה, והבליט את שתי גומות החן עמוקות שבלחייה. עיניה ברקו באור ירוק, כשתי אבני ברקת. מבטיהם הצטלבו. ניצת בעיניהם ניצוץ וזיק הנדלק בין גבר לאשה..."מאין אתה?" שאלה נורמה בסקרנות אמיתית.    "מגרמניה", ענה קצרות.    "לכמה זמן באת?" "לשנה אחת, האם אני יכול להזמין עבורכן משהו לשתות?"...זושה לא הבינה אנגלית די צרכה. נורמה דיברה אנגלית טוב ממנה. היא שוחחה עם הבחור באנגלית עילגת משהו. הוא הציג עצמו כ- "אמיל פון בלאיזה"...זושה עמדה ללכת ואמיל קם על רגליו, כאות של נימוס, אחר-כך ישבו נורמה ואמיל יחד שעתיים שלמות...כאשר שאלה אותו למעשיו בארץ, ענה לה כי הוא מהנדס, וכי הוא בוגר קונסרבטוריום לכינור, ובקיא בשבע שפות על בוריין. החן שלו ונימוסיו הנאים, של איש העולם הגדול, קסמו לה והזכירו לה את נימוסי הבחורים בפולין...

מצד אחד, "מריסה" כעסה על אמה כעס נורא, ומצד שני כאבה עימה את כל הסבל והשתיקה הארוכה. ואלי חי עדיין אביה?האם ידע כי נורמה היתה בהריון? ואלי לא...היא חשה כעץ שתול במקום זר, או כעץ שנתלש משורשיו.    למרות מה שטענו והסבירו לה, כי עתה בוגרת היא וכי יש לה משפחה יפה, היו תחושותיה קשות ומוזרות. היא הרגישה חוסר אונים משווע, וסבבה כסומא בארובה. ניסתה לחקור אנשים זקנים בירושלים שעסקו במוסיקה, אולי מישהו זוכר את שמו של אביה על פי תיאורו? לו לפחות ידעה את שמו, כי אז היתה מוצאת אותו בקצה העולם. כל כוחות נפשה התרכזו במשאלה אחת: "אבא, אייכה?...גם אם אתה אדיש אלי, חפש אותי אבא!" 


שלמה שפירא: מלחמה / שיר

שלמה שפירא

מלחמה


מלחמה

מתבודדים

בודדים

"בדד, במשעול אל האין/ בדד, בנתיב ללא כלום/ בדד, עם הזמן הבורח / והזמן לא שוכח להציב את הגבול..."

בקושי מתקשרים ומקושרים

בקושי מדברים

בקושי מתחבקים

בקושי מתלטפים

והגרוש בקושי בכיס להזמין תפוח ועגבניה

שבועיים - אין סרטים לגיל הזהב להתאוורר קצת ולפגוש ידידים בבתי קולנוע

הנייד נייד-חרום אישי לכל מקום ולכל גומחה...


כתבתי אתמול בבוקר קטע בבלוג שלי,

ידידה אחת ענתה לנחם אותי ולעודד אותי:

"בעברי לא היה לי צעיר כזה, אז עכשיו הרגשתי ומרגישה חזקה...אני רוצה אותך ולחבק אותך..."


חכי, חכי 

הימים חולפים שנה עוברת והמנגינה נשארת...:

לנקות, לטאטא, לנגב, לבשל, לדאוג למשחה נגד יתושים...

בטן שבעה ורגועה אלופת העולם!

יום רביעי, 25 ביוני 2025

שלמה שפירא: "רון לשם" : "אם יש גן עדן". זמורה ביתן הוצאה לאור, 2005. "זהו אחד הטקסטים המשמעותיים שנכתבו על מלחמת לבנון"/"לעולם לא נהיה יותר מעכשיו"

שלמה שפירא

"רון לשם" : "אם יש גן עדן". זמורה ביתן הוצאה לאור, 2005
"לזכרם של צחי איטה ונועם ברנע - הם לעולם לא יהיו יפים יותר משהיו אז"
"זהו אחד הטקסטים המשמעותיים שנכתבו על מלחמת לבנון" - ירון אביטוב מ- "זמן תל-אביב". "עוצמה עירומה של תיעוד והתפכחות" - מיה סלע מ- "עיתון תל-אביב"

הוא כבר לא.    יונתן כבר לא יראה מתכערים. "לעולם לא נהיה יותר מעכשיו," הוא תמיד היה אומר, ואני הייתי שואל אם זה אמור לעודד, כי זה לא.         תגיד, אתה דפוק? איך אתה לא מכיר את המשחק הזה? לא יכול להיות שאתה לא מכיר. זה נקרא "הוא כבר לא", וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר. זורקים את השם לחלל האוויר וכל מי שמסביב צריך להשלים את המשפט, לומר מה הוא כבר לא. רצים עם זה שעות לפעמים. על המגרש, למשל, באמצע בעיטת עונשין. גם בקטנות של הלילה, סתם ככה פתאום, מעיר את כולם, שלושים שניות אחרי שחתכו לישון. וכשאתה בבית, נותן עבודה על חברה שלך, לא מרוכז בנו, הכי לא מתאים לך לשחק את המשחק, אבל בום! הטלפון מצלצל, אנחנו על הקו, "יונתן כבר לא," אומרים לך, ואתה חייב, כולם חייבים, לזרוק אסוסציאציה, זה הכלל, ולא לחזור אל אותה אחת פעמיים. קבל דוגמה:      יונתן כבר לא ייקח את אחיו הקטן לסרט. יונתן כבר לא יראה את הפועל מביאים גביע. יונתן לא ישמע את הדיסק החדש של ציון גולן. הוא לא יראה את שון נתקע עם השרמוטה הכי מעוותת בנהריה, ועוד אחרי שצחק על כולנו, המונגול הזה. הוא לא ידע שזה זין כשלא עומד לך. הוא לא ידע כמה שזה טוב כשאימא גאה בך ביום שבו תתקבל לאוניברסיטה, או למכללה, גם טוב. הוא לא יהיה בהלוויה של סבא שלו, לא ידע אם אחותו תתחתן, לא ישתין איתנו מן הפיסגה הכי גבוהה בדרום אמריקה, לא יעשה סקי בצ'אקאלטאיה, לא יזיין את הפרואנית הכי חמה בקאזה פיסטוק.   יונתן כבר לא ידע איך ההרגשה לשכור דירה עם חברה שלו. יונתן לא ידע מה זה להיכנס איתה לקסטרו כשיוצאת הקולקציה החדשה לחורף, וללכת לרולדין באמצע הלילה בגשם, כי היא רוצה פתאום סופגניה, ואתה הרי אידיוט, מעולם לא ידעת להגיד לה לו. והנה אני חושב בלב איזה מזל יש לי, שיצא לי כבר פעם להביא סופגניות בגשם.           הוא לא יבגוד בה, הוא לא ידע איך זה לפרק את הצורה לפצצה הכי גדולה במדינה, שרמוטה אחת מחיפה שמפתה אותך לסטוץ, ואתה מבין, מאוחר יותר, שזה פשוט לא היה שווה, והאהבה שלך עוזבת. הוא לא יבין כמה שזה כואב, ולא ידאג לעולם איך זה לשבת על הדשא עם ילד קטן, שהוא שלו, ולספר כמה שהיינו גדולים מהחיים במארבים בלבנון. דברים של תהילה עשינו שם. הוא לא יגיד לו. המון דברים יונתן כבר לא...יונתן כבר לא יסניף זיעה מתוקה, מהולה בניחוח שמפו עדין שכזה, בלילה ארוך של מין סוער וחיבוקים, כמו זה שידענו כולנו בשבוע שבו חזרנו מלבנון, כשהכול נגמר. יונתן בכלל לא ידע שיצאנו מלבנון.

...אם לילך היתה שומעת, רואה, מה היתה אומרת? אף פעם לא ניסיתי לתאר את החוויה. היא הרי חושבת שאני מגזים, זה בטוח, אם הייתי מספר. וגם אם לא היתה חושבת, אין סיכוי שהיתה מבינה. באשמתי, לא באשמתה. איך אפשר להמחיש במילים? ובכלל, האם כדאי לי שתדע, שתפחד קצת? האם פחד כזה, לאבד אותי, יחזק את האהבה? או אולי יחליש? האם יוסיף תשוקה חייתית לנשיקה שאני מקבל כשאני יורד לארץ, כשהיא מחכה ליד הדלת ומסתערת, יגרום לה למצוץ כל טיפה ממני, להסניף לי את הגוף ולא להרפות, כל חופשה מחדש, כאילו היתה האחרונה? או שאולי דווקא ירחיק אותה, יפעיל מנגנון הגנה, קול פנימי עיקש שיצרח עליה מבפנים, "יא אהבלה, אל תתחברי, אל תתמסרי, זה רק יפגע בך." באמת שזה יפגע בה. ואולי יגרום לה לשגע אותי, הפחד הזה? ימיט עלי אולטימטום ודרישה לנטוש, לפשוט מדים. בחישוב קר, עדיף לי לסתום את הפה...

...עוד כמה שניות  ואז פיצוץ אדיר טילטל את ההר, והאדמה התעופפה באוויר, ושקי חול נקרעו ועפו לכל עבר. להבה ענקית מהירה וקצרה עלתה מטרים לפני הקיפוד הירוק, אחר כך התחלפה בעשן סמיך שכיסה הכול, ו- ריבר שנזרק אחורה מההדף התרומם, וצעד פנימה, כמו תמיד, לא מהוסס, מסתער, אל הענן האפור. צעקות הכאב של זיתלאווי פילסו לו את הדרך בתעלה, "נפצעתי!"...כרענו ברך בעמדה המפויחת , חנוקים מעשן. הוא שכב פצוע.רסיסי ציוד הקשר, המשקפת והנשק היו פזורים מסביב. פורמן הגיע, גם הדוקטור, ושני חובשים וציוד, ואלונקה. פתחו אינפוזיה בזהירות, משכנו אותו החוצה,. חוסם עורקים, חבישות...מדמם אחושרמוטה..."אני לא הרדוף, אני פרח ורק פצוע"...שיעירו את בייליס ויביא איתו מאג ושני ארגזי תחמושת. מסוק הפינוי נחת שלושים דקות אחר כך . לבנוני הורה לילדים להתקשר הביתה, לעדכן שהכל סבבה, מאה אחוז, שלא ידאגו. לאותת שהם בחיים, אבל לא לומר שהאירוע הקשה מהחדשות קשור לפלוגה שלנו, אין סיבה להבהיל את ההורים. הדיווח מחדר הניתוח בחיפה הגיע שעה אחר כך. הרופאים מעודדים, הילד סובל מדימומים, אבל חזק...מגישת החדשות בשמונה ורבע בבוקר קטעה את הפרשן הצבאי שקישקש משהו על אגף המודיעין, שוב על האסטראטגיה של חיזבללה שרוצה לצייר מנוסה של צבא ישראלי מוכה ומנוצח. ואז המגישה קטעה אותו. "זה עתה הותר לפרסום,"דיווחה, "שמו של הרוג נוסף בהתקפות החיסבאללה היום." ואז מסרה את שמו "ההרוג הוא סמל תומר זיתלאווי, בן 19 מטבריה. לוחם צה"ל ששירת בבופור, יהי זכרו ברוך." 

יום שני, 23 ביוני 2025

שלמה שפירא: "מלכת הכיתה" ל- "חיימי קיבקוביץ" - סיפורים על פעם ברמת השרון. הוצאה פרטית. איורים: חימי קיבקוביץ, 2014 / על פלאפל התאומים / על "חומות העיר / על "הולך נגד הזרם"

שלמה שפירא

"מלכת הכיתה" ל- "חיימי קיבקוביץ" - סיפורים על פעם ברמת השרון. הוצאה פרטית. איורים: חימי קיבקוביץ, 2014.

הספר מוקדש - "לאמי ולאבי, זיכרונם לברכה - "פרידה ונתן קיבקוביץ" ששרדו את השואה, נמלטו לרוסיה, שםפ נתפסו, הופרדו והוכנסו למחנות עבודה לכמה שנים. אחרי השחרור, חיפש אבי את אמי בכל רחבי רוסיה, ולבסוף איתר אותה ממש במקרה.

התוכן: עיר ילדותי, הסלואו הראשון שלי, העץ של השכן אדום יותר, "לא הייתי סופר אותם ממטר?" - דווקא כן, עץ הדומים שלי, מלכת הכיתה, מי חגג בכלל את ראש השנה, כשהיינו ילדים התעניינו גם בבעלי חיים, פלאפל התאומים, עוד בילדותי אהבתי אנשים זקנים, מקסים שווא או תעלול, פילeטים, מה זה קרמבולה לעזאזל?, לייבהל"ה החלבן-מה לו קשור לביפור הזה בכלל?, שכנות למופת, ניסוי מסוכן, נסיעה ארוכה, הרצח הראשון שלי, וגם האחרון, אוי, זידל"ה זידל"ה, בן לוקל בת - לאן?, זבובים של פעם, אף אחד לא ראה ולא ידע, לוח וגיר, היפנוזה בקולנוע "כוכב", כמה מילים על טלפון שבור, אש - בבקשה, גם זה קורה ברמת השרון, מעשה קונדס-אבל מביך משהו, הולך נגד הזרם, איך שכחתי את מתקן הרחצה לכוסות, מקרה משעשע בדרך חזרה מבית ספר "גורן", מי לא שיחק אז פינג פונג שולחן, הפשע לא משתלם, אולי באמת הייתה לי חולשה לחמורים, חלום רטוב של ילד קטן, והנה משהו שלא ידעתם על מרים סולקין, מה הקשר בין אופניים לרעש, אז איך בכל זאת הגענו לים, החצוצרה שנשתתקה/שקט מנגנים, זה חבר-זה? , אוי זה הכאב, עץ החיים, איזה ילד לא שיחק כדורגל בימים ההם?, כן הייתי ילד מתוק, מעשה בשני חברים ובמטרייה אחת, המורה לציור, זה לא בדיוק..., [הנשק הסודי שלנו (נזכרתי פתאום בכלי הנשק האימתני שהמוח הקודח שלנו המציא. זה היה "תותח-על"...הנסוי לא כל כך הצליח - אי יכולת הצידוד של הנשק הסודי והיה עלינו לפתות את האויב לעמוד בדיוק בנקודה מסוימת, ואת כנראה לא הצלחנו לעשות], ילדותי ברמת השרון, פקח-על או פקח-רגיל, שוחה לי חביבה והמחפורת לתפארת, לא מוצא את עצמי, כשאמרו לי קפוץ... , מערב פרוע ביום כיפור, בלי לערב הורים, העיניים שלי, למי אין זיכרון מיוחד על אביו שמלווה אותו כל חייו?, מנגל או על האש, פעם גשמי ברכה היו לא רק בשביל החקלאים, בעיניו של ילד קטן, יצאתי נקי, חמציצים, זלמן יש לו מכנסיים, סיפור מסריח, פרידות (בכל בוקר בדרך לבית הספר אני נפרד מילדותי הקטנה כמו לב מפעימה.בכל ערב לפני השינה אני נפרד מילדתי הקטנה כמו בבת עין מדמעה) , תחביב מוזר, הימורית ברמת השרון, בריכה פרטית? פעם? , ראיתי את האור, עוד מעט..., בקיצור..., "השמן השמן", סיפור מהבויעדם, לפצח גרעינים היה פעם ספורט לאומי, "אתה תהיה תותחן" , מתלבט עם נשמה, אוי אוי, מה הקשר בין דואר ויצמן לשטן, פרצוף מוכר, חמישים שנה אחרי, איפה הילד? , חומות העיר, הדואר בקצה שדרות ויצמן, "מאיפה אתה בארץ?" ,פגישת מחזור.

"פלאפל התאומים" - עמוד 22 : פעם, אם נסעתי להרצליה, היו לזה שתי סיבות עיקריות: האחת, לראות סרט בקולנוע "תפארת" או בקולנוע "היכל", והשנייה, לאכול פלאפל, לא סתם פלאפל, אלא הפלאפל הכי טוב בכל אזור השרון, לא שחציתי את גבולות המושבה בימים ההם. ואיפה אכלתי את אותו הפלאפל הכי טוב? אצל התאומים. כך קראו להם, "פלאפל התאומים". למה? כי המוכרים היו תאומים, ולא סתם תאומים, אלא תאומים זהים, ולא סתם זהים, אלא זהים תימנים, ולא סתם זהים תואמים, אלא תימנים זהים וחייכנים. אף פעם לא ידעתי מי מהם מכין לי את המנה. האמת, הייתה לי העדפה מבין השניים, אבל ידעתי לזהות בדיעבד, רק כשהמנה הייתה בידי, ואז כבר לא היה נעים לבקש להחליף. בכל מקרה, המנה הייתה חצירת מופת קולינרית, אבל עד שזכיתי לקבל את מנת המושלמת הזאת, נאלצתי להמתין בתור. תור אמרתי? לא היה תור ולא נעליים, אלא להקת זאבים טורפים ומורעבים שהסתערה על דלפק התאומים ביללות, ורק אם שרדתי ונשארתי בחיים, יכולתי להתבונן בחיך קצר-רוח איך מורחים לי מעט טחינה בתוך הפיתה, שלא יהיה יבש מלמטה, אחר כך סלט ירקות טרי ואז כמה כדורי פלאפל רכים ושוב סלט וגם תוספת כרוב כבוש, כדי שלא ישתעמם בפה, ועוד שני כדורים לקישוט בפסגה, ובראש הערמה הססגונית הזאת הניחו פרוסת מלפפון חמוץ ועסיסי...ולסיום הייתי לוקח את מכל הטחינה, שחיכה לכל דורש בצדי הדלפק...איך נראו פניו ובגדיו של ילד רעב אחרי שזלל מנת פלאפל...

"הולך נגד הזרם" - עמוד 66 : המקרה התרחש בכפר הסורי נאסג'. אחרי פציעה קלה בשתי רגליי נלקחתי לבית חולים בצפת בחסות החשכה, בשל ההפגזות. השהות שם הייתה אתנחתא נעימה בימי הלחימה האינטנסיביים - מיטה רכה וצחה, אוכל טעים וחם, ריח סבון באוויר במקום ריח אבק שריפה, אחיות יפות וחייכניות, ביקורי משפחה וחברים מודאגים, בעצם, כל מה שהיה צריך חייל צעיר שהתבגר בטרם זמנו. כעבור שבועיים חזרתי לגדוד, ששהה בנאסדג'. רק שהפעם לא חזרתי בגפי, אלא התלוותה אליי מטרייה שחורה שדאגתי להביא מהבית כדי להקדים רפואה למכה. להזכירכם, מלחמת ההתשה התנהלה בחורף, ובסוריה, החורף חורפי יותר מאשר בישראל...

"חומות העיר" - עמוד 166 : ביום שישי נכנסתי למכוניתי ונסענו יחדיו לסייר ברחובות רמת השרון, באותם רחובות שביליתי בהם את שנות ילדותי, משהו בלתי מובן הניע אותי פתאום לחזור במנהרת הזמן אל המחוזות שעיצבו את אישיותי.    המכונית הובילה אותי לרחובות מוכרים - הבנים ובוסתנאי ולוחמי הגטאות ואני מאמין וקהילת וילנה וגם לרחוב "מרחב" שהתגוררתי בו עם משםחתי. אך לדאבוני נשאר רק הרחוב - ב "מרחב"  מבטיי נתקלו רק בחומות גבוהות. פעם יכולתי לתור בעיניי ממש לעומק החצרות של השכנים. הכל היה גלוי לכל עין - השסק והתפוח והשזיף ןהקלמנטינה והתאנה והגלדיולה והשושן והאמנון ותמר וכובע הנזיר, ומה לא? יכולתי לטרוף בעיני את המראות המשכרים ואת שלל הצבעים שאף צייר לא יכול היה לבטא...

שלמה שפירא: "שולמית גלבוע" - "ארבעה גברים ואישה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2000 / כבר כמעט אחת-עשרה שנות נישואים, רעות-טובות, טובות-רעות, ומה יש בינינו אם לא קשב?

שלמה שפירא

"שולמית גלבוע" - "ארבעה גברים ואישה", הוצאת "ידיעות אחרונות", 2000.
בספר קדשה: "לארבעת הגברים של חיי - אלי והבנים: ניב, אימר, דניאל
התוכן : ילדה משוגעת, זכרון יעקב שלי, Don't Worry,Be Happy , הגוף הוא מתנה, גבעול אדום, כן, דנה,כן!, מזכיר י סאטיר, הלבשה תחתונה, שלא כדרך הטבע, סובי סובי-ממטרה, הפעם הראשונה באמת, אני ולא מלאך, זה זה זה, נופל לרגלייך-ביניהן, אמבטיה לוהטת, נכון שטוב לנו? נוזל חם-צמיג-בין ירכי, ראש סיכה, ערגתי, חיכיתי לך סנאית, אהבה בימים קשים.

מ- גב הספר: ארבעה גברים ואשה הוא ספר מסעיר, סוחף, מהנועזים ביותר שנכתבו בספרות העברית. הגיבורה, אשה עצמאית ובשלה, חוזרת במשך 24 שעות קריטיות בחייה אל ארבעה סיפורי אהבה מעברה, ומבררת באמצעותם את פניה השונים של התשוקה, אך בעיקר את המהוגנות, הבושה והיצרים שלה עצמה. הגברים, השונים לחלוטין זה מזה, הם תחנות מעבר בסיפור התבגרות מפוכח, רווי סקס ותובנות, שתחילתו תלות וסופו עצמאות, על רקע חברה משתנה ומתוך כנות וישרות פנימית, לפעמים אכזרית, נחשפת מורכבות הרגש האנושי, שבו ניצול מיני יכול להפוך לאהבת אמת, וחפוז לוהט עם מאהב - לשיעמום מוחלט.    פרשיות האהבה וסיפור המסגרת נמסרים ברצף שבלולי, אסוציאטיבי ואירוני, ויוצרים פסיפס רב-פנים ורבדים של החוויה הנשית. כל אשה תמצא בו את עצמה וכל גבר יוכל לדעת מה הן חושבות עליו באמת...

עמוד 181 - "זה זה זה"  -  אורי אוהב את הטבע ואני מתחילה לאהוב את אורי. מיום ליום אני לומדת להעריך את השקפת עולמו. את האופן הנחרץ שבו הוא שופט מקרים ואנשים. את הקלות שבה הוא פותר בעיות, גם בינו לבינה.      אצלי הכל בזוגות: קביעה עם שאלה. החלטה עם ספק. 'ומצד שני', אני אומרת, ו"יש פנים לכאן ולכאן', 'שני צדדים למטבע' ו'האמת תמיד באמצע', ועוד כמה אמרות-כנף כאלו, דהויות מהשימוש. לאורי אין בעיות. מחר בעשר זה מחר בעשר גם אם זה יהיה אחת-עשרה, ושניים שהלכו במדבר ונותר להם רק נאד אומלל קטן אחד של מים לפני שיגוועו בצמא, לא ישקו זה את זה עד שימותו שניהם, אלא בעל הנאד ישתה הכל ויוותר בחיים.     את מבינה את הרעיון, מתפעל אורי, הבעלות על הרכוש היא המפתח לחיים, גם ביהדות. ושאף אחד לא יבלבל לי את המוח על רוח וחומר, בלי חומר אין רוח. נקודה. רוחניות זה מותרות.

עמוד 289 - "חיכיתי לך, סנאית"  -  עוד מעט בוקר. בילדותי אהבתי את הזריחה. פעם השכמתי בשעה בלתי-אפשרית כדי לראות אותה מפציעה מעל למנזר סנטה קתרינה, שיכורה מיופי ומתגעגועים, עייפה מטיפוס, מגניבה מבטים רוויי קנאה אל דורית הצמודה לאיציק, תופסת מרחק-ביטחון מאחד מחבריו שניסה להיצמד אלי. הציוד הצבאי, הג'יפים ומדי הקצונה שידרו גבריות בוטה, משוכנעת בצדקתה, ואני התגעגעתי לזקן מקומט...       לא נצמדים. יושבים זה ליד זה, מתבוננים באטיות הבטוחה שבה הופכת הטבילה להיעלמות. לא מנסים לתאר או לשתף, לא צועקים 'איזה יופי' אידיוטי. רק סופגים את הגוונים המתאדמים בשוליהם, המתפרשים למרחקים, צבעוניים ועזים גם דקות לאחר שהשמש נעלמת. שעות בין-הערביים, המעוררות בעתה במיטה, משרות נוחם ושלווה ליד ים. זו דרך העולם, להיעלם בתוך יופי...        ...טוב לנו יחד, נכון? אני מחייכת לאחר הארוחה, מעל צלחת ריקה.   אם מרגישים טוב אז טוב. לא צריך לדבר יותר מדי.    בגלל עין הרע?   לא, בגלל הדיבורים. את מדברת וחושבת שבזה עשית את היומית.   למה אתה מתכוון? לזה שאת חושבת רק על עצמך.    על עצמי? אני חוזרת, פגועה, עלבון מהול ברחמים עצמיים, מוליד כעס: על מה אתה מדבר?...        תשע שנות נישואים , טובות-רעות, רעות-טובות, ומה יש בינינו אם לא שקט? סודות כמעט כבר אין: סיפרתי על המפתה, על ההפלה. יורם יושב בכורסת העור, קורא את עמודי הספורט...לפעמים יורם ואני מחליפים חוויות. מספרים בחיבה זה לזה מי אמר מה, מי אמרה למי, ובכלל. יורם מקשיב להפליא. לפעמים נח עליו צורך הדיבור, ואז הוא מכביר מילים ואני מקשיבה. ומה יש בינינו אם לא קשב? בוגר, מבין מתחשב...       מתחבקים עירומים. ידי עולה ויורדת על גבו, ידיו יורדות מגבי, חופנות את הישבן. יובל אוהב לנשק. מבעד לריח הסיגריה מגיע אלי טעמו של רוק הילדות. מסטיק מנטה? טעם תות? כבר לא אוהבת נשיקות חודרניות: מפחדת מחיידקים, מנגיפים בלתי נשלטים. לא להתנשק עם זרים...אברו של יובל מתעגל על אשכיו. לא רק עקום, גם קצר. כמה זמן אנחנו נפגשים , שנתיים? שלוש?בקצב הזה אנו עשויים להיפגש גם עשרים שנה. נישואי צל. יש זוגות שנוסעים לחו"ל, יש שנעלמים ל'מילואים'. אבל אנחנו אוהבים את בני-הזוג שלנו. לא נרמה אותם. וחוץ מזה, חבל על הכסף...     האם יובל אוהב לרדת לי? האם יורם אוהב? אני לא אוהבת לרדת להם, למה שהם יאהבו לרדת לי? אולי תשימי שוקולד, ביקש יורם, היה לך כף למצוץ לי. אבל זין זה לא ארטיק. שוקולד אני אוהבת לנגוס, לא ללקק. יובל מתחפר בלשונו בין רגלי ואני מתרכזת במעשיו. עניינית. שום אבר לא יכול להעביר את התחושות שקצה הלשון מעורר. קופצנית, מוצקה, מציתה גיצים. זיקים נמלטים אל נימי הדם, מבעירים מדורות...לחכות לך או גמרת? קולו מגיע, לוחש.    ...יורם מתחיל לדבר על נישואים פתוחים ואני מבינה אותו. כבר כמעט אחת-עשרה שנות נישואים, רעות-טובות, טובות-רעות, ומה יש בינינו אם לא קשב?

יום שבת, 21 ביוני 2025

שלמה שפירא: חייבים שיהיו צבאים ויחמורים בארץ-ישראל / בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי טיילו יחמורים פרסיים

שלמה שפירא

חייבים שיהיו צבאים ויחמורים בארץ-ישראל 

(צורת הרבים של המילה "צבי" היא צבאים או צְבָיִים, כאשר שתי הצורות תקינות ומקובלות. שתיהן מציינות מספר צבאים)

"טריטוריה" חייבת להיות ניתנת להשגה ומצויה בידי בעליה. אנחנו בעלי ארץ-ישראל ונמצאים בה, גם עם "יאכורים" - רפתות ואורוות. בארץ ישראל היו איילים ויחמורים ומתקופה מסויימת לפני כמאה שנה ויותר אין יחמורים בארץ ישראל.

"יחמור" Dama - "יא-חמאר" סוג של פרסתנים ממשפחת האיילים שהסתובבו בארץ-ישראל כיחמורים ארצי-ישראלים ונכחדו. אנשי רשות שמורות הטבע ניסו לחדש את היחמור בארץ ישראל וניסו לעשות "חלאפות" **- "יעלים ישראלים לפרסים ויחמורים פרסיים לישראלים. כיום אוכלוסיית היחמור בישראל היא מהגדולות בעולם. (הערה: בלבנון נמצא "יחמור לבנון" - יוחמיר/ יוחמאר אלשאקיק עליו דובר לפני שנים רבות ומה גורלו היום - רק אללה יודע, אך יש "יוחמר אלשקיף" - כפר שיעי לבנוני בנפת א-נבטיה))

במשפחת האיילים נמצא בארצנו "אייל הכרמל" - מין אייל קטן מסוג איילי הסבך מכפילי פרסה המפריש ריחו כדי לסמן ולהדגיש את הטריטוריה שלו. עופריו (יאעאפיר) חיים ומטיילים בחורש ארצנו.

"יאסר ערפאת" שבשמו "יאסר" ("יאסר" = מצוי, נתן להשגה בקלות) חשב שבקלות יטאטא את עם ישראל מארץ-ישראל. איפה הוא ואיפה אויבי-ישראל מתוצרת איראנית? ההבדל בין "דגל - דגל ישראל" לבין " דג'ל אויבנו כמו הדג'ל האיראנית " (דג'ל /דאג'לון ) - הוא בין שמים לארץ, כי בעוד שדגל ישראל דוגל בשלום, דג'לי אויבינו דוגלים בשקר ורמאות ובאחיזת עיניים).

על יחמור : מ- "אחמאר" = צבע אדום ל- "חמרה" שבקיץ סוג של אדמה אדומה וכך הופך צבעו של היחמור לחום אדמדם. עם ישראל חייב להיזכר ב- יחמור התנ"כי המותר לאכילה על-פי ההלכה היהודית והוא נמנה בין שבעת מיני החיות הטהורות המוזכרות בתורה. ("יחמור" מופיע גם ברשימת בעלי-החיים שטבחו אותם בימי קדם ל- "לבעל - האל הכנעני")

**בגן החיות הפרטי של השאח הפרסי - מוחמד רזא שאה פהלווי - היו יחמורים פרסיים והיה נסיון שצלח ברגע האחרון כאשר הפרסים לא רצו ונמנעו קודם מחלאפות - ובמזל טוב - הובאו יחמורים - זכר ונקבה לארץ-ישראל, ממש ממש ברגע נפילתו של השאח.

יום שישי, 20 ביוני 2025

שלמה שפירא: אם היהדות היא דת מונותאיסטית? אם התנ"ך מונותאיסטי?

שלמה שפירא

אם היהדות היא דת מונותאיסטית? אם התנ"ך מונותאיסטי?

****

 על מונותיאיזם ומלאכים ושדים / מאת ליאור / כתבה של כמה עמודים

...דת היהדות מתיימרת להיקרא מונותאיסטית. במאמר זה אציג מדוע לדעתי היהדות, על שלל זרמיה, איננה מונותאיסטית בעליל. כאשר ההגדרה למונותאיזם היא שישנו רק אל אחד ופרט לו אין בעולם שום ישויות על טבעיות אחרות האחראיות לתפעולו של העולם - אז לא נעים לומר, אבל 99 אחוזים מהיהודים בכל הדורות לא היו מונותאיסטים....

האם היהדות  היא דת מונותיאיסטית  ועל מלאכים ושדים

מאתליאור ... מונותאיזם אינו האמונה שישנם אלים רבים אך שרק אחד מהם ראוי לסגידה. ... או, אם תרצו להשתמש בכותרת ספרו של דן בראון: "מלאכים ושדים".

****

במוזיאון אוצרות המקרא  בירושלים  

ישנה טענה שתחילת הופעתו של המונותיאיזם הייתה במהפכה  האתניסטית במצרים של אחנתון שהובילה  לאמונה באל עליון אחד

**** 

כמו כן יש הוכחות שיש מונותיאיזם בנצרות באיסלאם  ,בעוד שביהדות היא דת מונותיאיסטית שמסתמכת גם על מלאכים ושדים

****

אגדה:

"אברהם" שובר את פסלי אביו תרח, אביו של אברהם, היה כומר פגני שעבד לפסילים. בנוסף לכך הייתה לו חנות בה ...

****

מפעלו הגדול של הרמב"ם בספר 'מורה נבוכים' היה להפשיט את דמות האל. ... כך הוא מפרש את היסוד השני מבין "שלושה עשר עיקרי הדת" שלו – האמונה ביחוד ... הקביעה "אלוהים אחד" נתפסת כאחת ההנחות הבסיסיות ביותר ביהדות. אך כפי שמראה ד"ר ביטי רואי, גם תפיסת אחדות האל זכתה לפרשנויות מגוונות ואף סותרות בעולם ההגות היהודית. על מונותאיזם בעולמם של חז"ל, הפילוסופיה היהודית והקבלה...

****

משה גרנות

האם באמת התנ"ך מונותיאיסטי? 

מה יש בכתובים במקרא ההולמים את קביעתו של הרמב"ם בשלושה-עשר העיקרים, והתייחסות לתמונת האל בתורה ובנביאים.

****

ועוד כהנה והנה הקשורים לאמונה:

שלמה שפירא

מצוות

אמי הייתה מבקשת משהו ממני או ממישהו ואומרת לי/לו מצווא (מצווה).
לפעמים, תהיתי, אישה שלא ידעה קרוא וכתוב ומבינה במצוות
ומצווה היא חובה הלכתית על האדם (בעיקר ליהודים).
הרמב"ם גורס שמצוות ניתנו לבני אדם ולא למלאכי השרת
ורב אחד שומר מצוות הולך לשבת זמן מה אצל אדם שלא שומר שבת ואומר להגנתו "יש סיבה משמים"
ויש:
"אני מקיים מצוות ואיני מאמין"
"מי אתה - דתי או שומר שבת"
"מי אתה - חילוני ושומר שבת"
"מי אתה - שומר שבת, איש מיושן"
"מי אתה - הומו שומר מצוות"
"מי אתה - מקיים תרי"ג המצוות? ובשלמה המלך לא כל תרי"ג המצוות היו קרובים אליו"
"מי אתה - שמחפש טעמים למצוות"
...

עוד יותר קשה מאוד היום להבין חוכמה עליונה בעולם מודרני. בינתיים אנסה לסגל לעצמי מצוות 
ברוח הבוטניקה הנאהבת עלי - מצווה זה לשתול שתיל יפה בשביל לקבל יותר מאוחר עץ מלבלב.

שלמה שפירא

כולנו וכל אחד מאתנו בדרך אל הנשר הגדול

כולנו וכל אחד מאתנו בדרך אל הנשר הגדול
מתדיינים ומתדיינים ולומדים ממשנתו היומית של הנשר הגדול איך יבוא אלינו משיח-אמת צדקנו.
בינתיים, כל-כך מוקדם להגיע ונסתפק ברפואתו המקובלת של הרמב"ם וברפואה האחרת...

*****************
הנצרות היא דת מונותאיסטית אברהמית שצמחה לפני כאלפיים שנה והתפשטה מארץ ישראל. היא הדת בעלת התפוצה הרחבה בעולם ומספר המאמינים המשתייכים לפלגיה הרבים נאמד בלמעלה מ-2.38 מיליארד איש – המהווים מעל ל-31% מאוכלוסיית העולם כולו. כל הכנסיות הנוצריות מעמידות במרכז משנתן את דמותו של ישו, הנחשב למייסדה של הדת ולמורה דרכה.
******************************
האסלאם נחשבת לדת מונותאיסטית המאמינה באל אללה, ומקיימת את משנתו של הנביא מוחמד שעקרונותיה משתקפים בספר הקודש שלה – הקוראן. קיימים באסלאם שלושה זרמים מרכזיים: סונים סונים – המוסלמים האורתודוקסים שהם הרוב, השיעים והחארג'ים. דת האסלאם החלה להתפתח במאה השביעית בחצי האי ערב, שם חי ופעל הנביא מוחמד, הנחשב לאחרון נביאי האסלאם. משם התרחבה וגדלה למדינות ויבשות נוספות.
2 תגובות:
מעניין מאד שלמה.

רחל הדר ,
26.10.2022 , 20:46
שלמה שפירא
לרחל הדר - תודה    ,   26 באוקטובר 2022


על מחקר וחוקרים
על הרהור בְחוֹרים של "ההיסטוריה"
האם מחקרים היסטוריים הם לא סוג של השערות והגיגים?


בעקבות הרצאה לגמלאים ששמעתי הבוקר בהרצליה בסינמטק המקומי מפי יוסף נינוה בנושא
"הספרים החיצוניים" שבה הדגיש כמה רב הנסתר על הנגלה בתנ"ך.
מסביב הנושא נזכרתי בכתבתי על "התפילין" שאותה כתבתי בכותרת "תפילין הראש , הנחש , השבת והכיול העצמי" ב-6/3/2008 20:53, שהכנסתי אותה שוב לבלוג עם שנויים קלים ב- 19/3/2009 18:33 בכותרת " התפילין היהודי כאנטיתזה לנחש המצרי. תפילין הראש, הנחש, השבת והכיול העצמי" (קבלתי מספר תגובות לנוסח השני).

בנוסח הראשון , במרץ 2008 שלחתי את כתבתי במייל לחוקרת טובה וידועה וזאת הייתה לי הפעם הראשונה שפניתי אליה ותשובתה נתקבלה לאחר מספר דקות :

שלמה,
אני מודה לך על הגיגיך. אך אודה לך אם תסיר אותי מרשימת התפוצה שלך. הדואר שלי מאוד עמוס.
בברכה,
א.
בתשובתה, בעצם היא אומרת: "מה אתה רוצה ממני עם השטויות שלך ואל תבלבל לי את המוח ".

כששלחתי בזמנו את הכתבה שלחתי אותה לעוד מספר חוקרים והם לא ענו לי בתגובה מתחמקת לא עניינית.

אני שבע רצון מתשובתה הישירה. היא, לפחות, ענתה משהו לגופו של ענין, תשובתה ישירה ומכבד את יושרה.
אני תמיד מניח מראש שהרבה לא יסכימו עמי עם הכתוב. כי הרי במה דנים הפילוסופים וחוקרי העבר וההיסטוריה אם לא ב"הגיגים" כדי להבין את"הגיגים", הבנה שהיא לא "תורה מדויקת" והרבה פעמים עם הזמן הרצינות מסתלקת גם מפי חוקרים "מדופלמים" !

***********************

איך צץ אצלי פתאום "התפילין היומיומי"?
שהוא "שיגרה" אצל כל גבר יהודי מאמין וכל כך
קשור בחיינו, שחוגגים בעזרתו את ברי המצווה אצל ילדינו והוא סמל כניסה לאחריות אל החיים .
חב"דניקים מנסים לעורר אותו בכל פינה ושעל וחכמי תורתנו מנסים להאדיר בכוחו עם הנחתו .
מתי התחלנו עם המצווה הזו ? מתי הניחו אותו בפעם הראשונה , איפה ומדוע ? האם זה היה צווי
תנ"כי להורות את בנינו להנחתו ? , מה היה עד הנחתו ומה קרה שפתאום נוצר צורך להנחתו.
על איך, מה ומדוע מישהו הגיע להחלטה הזו איננו יודעים ,מלבד שהיא הוראה תנ"כית-אלוהית .
השאלה מאד מסקרנת ותשובה לה לא מצאתי.

בתנ"ך אנחנו דנים על כל תג ועל כל מלה, על כל פסוק, על כל פרק , על כל ספר, ומחפשים כל מידע בהם וכך גם היה בדוגמא האחת שהודגשה הבוקר בהרצאה - שחיפשנו ומצאנו ועדיין אנחנו מחפשים ומוצאים רמזים, למשל, במקרה של ה"ספרים החיצוניים" שחקר רב התפתח וקשור בהם .
חוקרי תנ"ך עבר והיסטוריה הם סוג של עוסקים ב"צ'ופצ'יקים על קומקום".
הרבה חוקרים נתפשים לנקודת-חן קטנטנה על פני הצ'ופצ'יק של הקומקום כאשר בהרבה מקרים לא יודעים מה יש על פניו, על אחת כמה וכמה מה יש בתוכו ועל אחת כמה וכמה כפול ומכופל, מה התרחש בתוכו.
כמה "חורים" יש עדיין בתנ"ך שדשו דשים בכתוב עצמו שעל הכתיבה עצמה נהרות זרמו אל ספריות עזובות מרוב אבק, על אחת כמה וכמה פעורים "חורים מאובקים" בהיסטוריה הלא כתובה, כי הושמדה ואף נשרפה על ידי מתנגדים מסיבות שונות ומשונות.
מחקרים מסוג זה הם מבנים מרשימים ומתוחזקים בהווה ועם הזמן גם בלים וגם כלים אך תמיד יהיו מחטטים , שנקרא להם חוקרים הדואגים לחשוף את ה"זהב" שנשתמר מהם-אם נשאר בהם! ובמידה ולא מוצאים רמזים גם משערים וממציאים ... כי תמיד במחקרים כאלה צריך החוקר להגיע למסקנות.
צריך להדגיש שרק מסקנות חותכות וברורות לעומק ב"בשׂר החי" הם אלה שיישארו. יתכן גם שהשערה שהומצאה מתחמקת ונכנסת ב"שורות התחתונות" של ההיסטוריה .
מחקר-נושא-פנורמי הוא חיטוט בנדבכים שבתוך עגול אחד בעצה של גזע עץ חזק אך כמה קשה המלאכה בשחזור נקודה אחת קיימת על עיגול-העצה ואנחנו יודעים כמה עגולים כאלה ישנם בתוך גזע עץ ובתוך עצים רבים אפילו ששרדו והאינסופיות אינסופית.
לפני חוקרי עבר והיסטוריונים מונחת עבודה קשה אינסופית על חורי העבר וההיסטוריה.
המלאכה קשה עד מאד.

22.11.2009

שלמה שפירא: אחלה מן אחלה אישה - שיר שכתבתי בממ"ד הערב בזמן שיגור טילים מאיראן (שעה 15:48)

שלמה שפירא

שיר שכתבתי בממ"ד בזמן שיגור טילים מאיראן (שעה 15:48)


אחלה מן אחלה אישה

היקרה בנשים

מתגעגע אליה

קחי אותי למתיקות שלך

לא לשכחה במדבר שלפני

את רחוקה ממני

חשבתי איך נמנעו אלף לילה ולילה שלנו


אום כולת'ום חלמה

אבו איסחאק חלם

על קירבה

על יופי

על סוכר המר ב- תה שלך

טעים טעים טעים

בהמיית הלב החולם.


שלמה שפירא: "פראנץ נוימאן" - "במלכות השטן (בהמות) - המדינה והחברה הנאצית" / מקצת מחשבה בזמן מלחמת ישראל וארצות-הברית עם איראן

שלמה שפירא

מקצת מחשבה בזמן מלחמת ישראל וארצות-הברית עם איראן 

"פראנץ נוימאן" - "במלכות השטן (בהמות) - המדינה והחברה הנאצית", הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943.
נדפס בארץ ישראל 1943 בדפוס השומר הצעיר, מרחביה.
הערה - את השם "בהמות" הוספנו (האגדה מספרת בהסתמך על פסוק מתהלים "כי לי כל חיתו-יער בהמות בחדרי אלף" ו- בראשית-רבה - "בריה אחת יש...זוהי בהמות והיא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה כל מיני עשבים, וכל מיני מאכל, והיא אוכלת" - האגדה מספרת כי בפרוס יום-הדין יכוננו בהמות ולוויתן שלטון אימים ובלהות, הבהמות ביבשה, והלוויתן בים, והם עתידים להילחם עד שיישמדו ויאבדו. אז יגיע יומם של צדיקים. אלה דברי האגדה. לא אחת סיגלנו את האגדה הזאת למסיבות מדיניות. אוגוסטין הקדוש למשל ראה בבהמות את מלכות השטן. הובס הוא אשר הוציא מוניטין ללויתן ולבהמות. ספרו "לוויתן" הוא ניתוח של מדינה שמשטרה הפוליטי הוא משטר של כפייה, אלא שעדיין נשתמרו בה שרידים של שלטון החוק וזכויות הפרט. ספרו "בהמות" או "הפארלאמנט הממושך" בדיונו על מלחמת-האזרחים האנגלית שבמאה השבע-עשרה, מצייר משטר של תוהו-ובוהו, היעדר סדרים וחוק, ואנרכיה. כיון שסבורים אנו, כי הנאציונאל-סוציאליזם הוא - או נוטה להיות - משטר של תוהו ובוהו, שלטון אלימות, ההפקרות והאנארכיה, משטר אשר הכרית את זכויותיו וכבודו של האדם, ומבקש להפוך את העולם כולו לתוהו ובוהו על ידי שלטונם של המוני-היבשה העצומים, לפיכך מוצאים אנו שיפה לכנות את המשטר הנאציונאל-סוציאליסטי בשם: בהמות. 

מטעמים טכניים קיצרנו את הספר כדי 50-60 אחוז מהספר.

מן ההקדמה : כתב-היד הושלם בשעה שגרמניה התקיפה את רוסיה. הספר סודר בדפוס בשעה שגרמניה, כדי להציל את כבודה, הכריזה מלחמה על ארצות-הברית. כיון שמעולם לא האמין המחבר כי יתכן שיתוף-פעולה רוסי-גרמני, וכיון שהמלחמה עם ארצות הברית - אם הוכרזה ואם לאו - הייתה עובדה קיימת מאז 1939. לפיכך לא השפיעו שני מאורעות הללו במאומה על הספר. והנה, אפילו בשעת כתיבתם של דברים אלה השפיעו שני המאורעות השפעה עמוקה על מצבה הפנימי של גרמניה, בין מבחינה צבאית ובין מבחינה פסיכולוגית.     במלחמת העולם הראשונה הוכרחה גרמניה להילחם בשתי חזיתות, לא בשדה הקרב לבד אלא מ-1917 ואילך גם מלחמה פסיכולוגית: שני האויבים היו הבולשביזם והווילסוניזם. תבוסתה של גרמניה ב- 1918 סימלה את הנצחון שניצחו שתי דוקטרינות אלו את השלטון המוחלט-למחצה של הקיסרות, ולבסוף, במרוץ ההתחרות בין הדימוקרטיה והבולשביזם, היתה יד "החירות -החדשה" של וילסון על העליונה. מעין כך היא הקונסטלאציה של ימינו. שוב לוחם הנאציונל-סוציאליזם מלחמה פסיכולוגית בשתי חזיתות...בעיני הדור הקשיש שבעם הגרמני אמריקה היא עדיין ארץ האפשרויות התעשייתית הבלתי-מוגבלת. היא מייצגת אורח-חיים נעלה עד אין שיעור מתרבות-האימים והסלף...                     הפילוסופיה הנאציונאל-סוציאליסטית חיה וניזונה מן היעילות שלה. יש להוכיח ששקר הדבר: כי אין יעילה כלל. אסור להניח לאגדת "הדקירה-בגב" מ-1918 שתקום לתחיה. אוירונים, טאנקים, תותחים, רבים וטובים יותר, ותבוסה צבאית שלימה, יעקרו את הנאציונאל-סוציאליזם מלב העם הגרמני.

יום חמישי, 19 ביוני 2025

שלמה שפירא: ב-2008נאציזם נוסח איראן יכול להתפתח גם היום - אחמדינג'אד-מי נתן ל-אבו מאזן רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית? על האיסלם הקיצוני

 שלמה שפירא 

על אחמדינג'אד / דיווח : ישראל חיסלה את אחמדינג'אד - 17.06.2025

****************************

נאציזם נוסח איראן יכול להתפתח גם היום
כתבה שפרסמתי בעיתון-"הצופה" ב-2008] 

באיראן בדינמיקה אחרת, עם תוצאות דומות, הנאציזם יצייץ ויפרח. האיום הגרעיני על ישראל מצד איראן הוא מוחשי היום יותר מתמיד .ה"סאנדי טיימס" מציין שחיל האוויר של ישראל מתאמן לקראת הפצצת שלושת מתקני הגרעין של איראן ועוד שני אתרים נוספים, אחד לייצור מים כבדים ושני מתקן להעשרת אורניום. נשאלת השאלה, מה הסיכוי שהאיראנים יפציצו אותנו בנשק גרעיני, אם וכאשר ישלימו את מלאכת השגתו? בכיר איראני כבר רמז בפגישתו עם ראש ממשלת סין, שאיראן מסוגלת להשתמש בנשק גרעיני אם תחוש מאוימת. 
מה גם שאחמדינג'אד יצא מיד עם בחירתו בהכרזה חסרת תקדים ש"בקרוב ישראל תיעלם מהמפה". לישראל אסור לזלזל בהצהרתו, וזאת מכמה סיבות: באיראן היום הפלג הרדיקלי ידו על העליונה, בעוד שהפלג הרפורמיסטי הפרגמטי לא מסוגל להחזיר את הדואליות בין דת למדינה לפרופורציה משמעותית. יש להתייחס לתופעת ההידברות עם העולם החיצוני בעירבון מוגבל. איראן, ובראשה אחמדינג'אד, משתייכת ל- שיעה, ושיעים בדרך כלל קיצונים לגבי יהודים, ועל אחת כמה וכמה לגבי הציונים ומדינת ישראל. גם המהפכה האסלאמית שהתחוללה באיראן לא מטיבה עם יחסי איראן – ישראל. צריך גם לזכור את הנחישות האיראנית בבנייה ובהחזקת תשתית החיזבאללה בדרום לבנון, איום מוחשי ביותר על ישראל מ"בשרו" של אחמדינג'אד. צריך גם לזכור שהאיראנים מבקשים בצורה מוחשית להכתיב את הטון בשדות הנפט במדינות המפרץ הפרסי, ולהשמיט לחלוטין את אחיזת המערב בנפט באזור. ההרגשה באיראן שההגמוניה המערבית הולכת ונשחקת, בעוד ההגמוניה האסלאמית ובראשה איראן, ידה תהיה על העליונה. איראן של שנות השלושים של המאה שעברה ניסתה בפועל לכרות ברית עם הגרמנים והאיטלקים, למרות שהכריזה על נטראליות, ודבר זה עודד אפילו את האווירה הפרו-נאצית באיראן וגם מחוצה לה, כמו על חלק מהאוכלסייה העיראקית השיעית. טעות לחשוב שבמזרח התיכון לא יכול להתפתח "נאציזם". התפיסה ה"ברלינית" יכולה להתפתח היום באיראן מדינמיקה אחרת, עם תוצאות דומות. צריך לזכור שהרבה איראנים מוצאים מקומם בגרמניה של היום, יותר מכל ארץ אחרת. ישראל משתפת את מדינות המערב (גם בגרמניה) בסיכונים שינחתו עליה מכיוון  איראן כאשר איראן לא עומדת להפסיק ולא תפסיק את יצור הנשק הגרעיני, הסיכויים שתפסיק לפתח נשק גרעיני קלושים ביותר.
************************************

3.9.2010 - על רקע חידוש השיחות הישירות בין ישראל לפלסטינים, ניצל נשיא אירן את ההפגנות השנתיות להזדהות עם המאבק הפלסטיני, כדי לנגח את הרשות והעומד בראשה אבו מאזן. "מי נתן להם רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית?" בנאומו הצהיר אחמדינג'ד כי "פעולותיה של הישות הציונית יובילו לקריסתה", והוסיף: "הציונים הם צבועים וגזענים".


בנאום תקף אחמדינג'ד את ההנהגה הפלסטינית, וטען כי אין לה רשות לנהל מו"מ. "מי נתן להם רשות למכור חלקים מהאדמה הפלסטינית", שאל אחמדינג'ד, ואף הטיל ספק בדבר הסמכות שניתנה לרשות הפלסטינית לשאת ולתת עבור העם הפלסטיני. "את מי הם חושבים שהם מייצגים?", שאל. "הפלסטינים ותושבי האזור לא יסכימו למכור אף לא סנטימטר מאדמתם לאויב", טען הנשיא האירני, והוסיף כי לפיכך "השיחות נידונו לכישלון".

במסגרת אירועי "יום אל קודס" מתוכננות הפגנות תמיכה בפלסטינים והתנגדות לישראל ברחבי אירן. ההפגנות האנטי-ישראליות נערכות השנה על רק השקת השיחות הישירות בוושינגטון בין ישראל לפלסטינים.

בתוך כך, דובר משרד החוץ האירני ראמין מהמנפרסט תיאר את פגישת הפסגה בארה"ב כ"שיחות פשרה חסרות ערך". מהמנפרסט אמר לסוכנות הידיעות "ISNA" כי "הפלסטינים יהיו הרבה יותר חכמים כדי להיות מרומים מסוג התיאטרון הזה". דובר הפרלמנט האירני עלי לריג'ני, אמר כי "לא ניתן ליישב את הסכסוך באמצעות הצגה מבוימת. הנושא הפלסטיני הוא לא צעצוע, אלא עניין רציני מאוד ויש לו רק פתרון אחד: להשיב לפלסטינים את זכויותיהם". המנהיג הרוחני של אירן, האייתוללה עלי חמינאי הכריז בשבוע שעבר על אירועי "יום אל קודס" וקרא לצאת להפגנות המוניות נגד ישראל ובעד הפלסטינים. לפי הדיווחים שמגיעים מטהרן, מיליוני בני אדם צפויים להשתתף בהפגנות ברחבי אירן ויקראו ל"שחרור אדמות הפלסטינים מהכיבוש של המשטר הציוני". סוכנות הידיעות "פארס" דיווחה כי "מיליוני אנשים יזעקו היום לשחרר את ירושלים הקדושה מציפורני השטן של הציונים".
2010, ספט׳ 3

האיסלם הקיצוני (פרסמתי ב- "הצופה"ב- 25.09.2006)


מדוע האסלאם מתעורר ומקצין עמדותיו בשנים האחרונות ובעיקר בזמן האחרון. עוד מצפים לנו ולעולם הפתעות כואבות ממנו מדוע בשנים האחרונות הוא חותר להשיג את מטרותיו גם בדרכים לא לגיטימיות, גוברים הפיגועים ואיומי הטרור וכמעט צומחים כרים תוססים אידיאולוגיים ג'יהדיסטים במקומות שונים בעולם, ומוסלמים קיצוניים מתחילים להרים ראש ומדברים גם על התארגנות לגיטימיות. יש פוטנציה וחשש לקיצוניות ג'יהדיסטית שעלולות לעבור מהר טרנספורמציה  טרוריסטית פעילה. 

תופעת אי-הלגיטימיות הנקשרת ללגיטימיות כדי להחליש את הלגיטימיות כדי להעלות ולחזק את האי-לגיטימיות, היא סכנה מידית למערב  ולישראל בפרט.

תמיד אנחנו היהודים והציונים השעירים לעזאזל ואחראים לכל סכסוך והאשמה. 

לא סתם קם האפיפיור ומשמיע דברים קשים על האסלאם בעת הזו, כי התמונה לגבי העולם האחר, הלא מוסלמי, מצטיירת אצלו עם פחד וסכנה.  

קשה לאסלאם, היום לטעון שדת האסלאם, כשמה כן הוא, היא השלום. לא רק שמוסלמים נרצחים בכמויות רציניות על ידי מוסלמים בכל העולם המוסלמי, גם פני האסלאם היום לא  לשלום בתוכו וגם מחוצה לו .

מה שקורה עכשיו, שמוסלמים קיצוניים , באים ומבקשים בשם האסלאם לאחד את כל הדתות לפי תפיסתם ומהותם החדשה, מבקשים ליישר קו עם הדתות האחרות והעמים האחרים המפריעים לתכניתם הדתית ואף לצבור זווית עליה חיובית שתבטיח להם עליונות בהובלת העולם כולו.

בנו של שליט לוב, למשל, אמר כי אינו מבין את המוסלמים שמחכים להתנצלות של בנדיקטוס ה-16 על דבריו והמליץ לאפיפיור לאמץ את דרך האסלאם והוסיף כי כל מי שאינו מוסלמי אינו נחשב לאדם דתי ולכן התנצלות של אדם כזה כאפיפיור אינה נחשבת. 

אי ההתחשבות באחר הוא קו מנחה אצל האסלאם הקיצוני ובאי הסכמה דתית ורעיונית מתפרצים ומשתלהבים רוחות ובן רגע סובלנות של דורות רבים מתכלה  ופתיל האי ההסכמה מתקצר ומוצת. ברור היום שהחמצן המשותף לכולנו, בכל הדתות והעמים עומד ומשנה את הרכבו ואין העולם יודע מה עומד לנשום בקרוב. 

נסראללה, באירוע גדול ומרשים בתולדות לבנון, משמיע בנאום ניצחונו על העכברים הנמלטים והמפוחדים שרוח אלוהי אפשר את הנצחון מול הצבא וחיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון שהפכו לכלי שבר.

בן לאדן המיוצג על ידי בוש כצורה השולית  של אסלאם קיצוני וכמנהיג טרוריסטי אסלאמי מחזק הוא ואחרים כמו נסראללה ואחמדינג'ד את מיידי האבנים המוסלמים על הלא מוסלמים ונותן השראה להוסיף זריקת אבנים בכל התרחשות ( זה קרה בצרפת וברשות הפלסטינית ובעוד מקומות !). 

ראאד סלאח, ראש הפלג האסלאמי בצפון הארץ, בכינוס השנתי של התנועה האסלאמית אמר לפני כמה שבועות:

"לא יעבור זמן רב עד שירושלים תהיה בירתה של החליפות האסלאמית ויוסר הכיבוש הישראלי מהר הבית", 

סגנו, ח'טיב כמאל, אומר בעת הזאת של חודש הרמדאן  לעשות חשבון נפש כי בחודש הזה יש את כוח הרצון וגבורת הנפש. אחמדאינאג'אד הגדיל לעשות ומבקש שכל העולם יאמץ את דרך האסלאם מאחר היא ורק היא דרך האמת ועל בוש ומדינתו להאמין באל, על פי המסורת של האסלאם. אדם כמוהו שמאמין באמונה הזאת, מסוגל גם להכחיש את השואה ולמחוק כל דבר  אמת ומשמעותי  שהתרחש בעולם ובלבד שדרכו תצלח. 

אם דרכו לא צולחת מספיק  ומעוררת תגובות, הוא יודע להשכיח את הבום ולהמעיט בחשיבותו עד הבום הבא וחוזר חלילה 

ועל הכוונת יהיו תמיד היהודים והציונים. 

אחמדינג'אד ומרעיו יודעים היטב שהאגוז הקשה לפיצוח הוא אנחנו. הישראלים. 

האם מישהו מאתנו יעלה על דעתו להסכים ליישר קו עם אחמדינג'אד ומרעיו ,כפי שהוא רוצה? 

לגבינו ,הוא והם הם מבקשים ליישר את הקו הקרדיולוגי שלנו, לגבינו אין קוסמטיקה (כמו לתפוס שני עיתונאים בחטיפה ולאלץ אותם להתאסלם ולאחר מכן לשחררם והם חוזרים בהם כמו שקרה לפני מספר שבועות ברצועת עזה על ידי קבוצה אסלאמית קיצונית), מבקשים אבדון טוטלי לנו,  חתירה ליישור קו ה- א.ק.ג. שלנו, כלומר מותנו. 

זה לא מחשבה מהיום, זה קרה מימים ימימה, במיוחד, מתחילת ההתיישבות הציונית בסוף המאה ה-19. עוד מאז אנחנו היינו ונשארנו  "יצירות מלאכותיות" שצריכות לחלוף מן העולם. 

היום, כאשר המערב מבולבל, והדמוקרטיות בעולם מבולבלות ושוררים תנאים של שוק ומסחר בעמדות קיומיות ובתכנים ועקרונות, יש אובדן דרך במערב.

התנגדויות נמרצות למצב האבסורדי אין. יש התעלמות שהופכת לאובדן דרך.

המערב יחלש, האסלאם הקיצוני יתחזק ויתעצם, עליונות לא תהיה בידינו.

מה יעשה העולם החופשי ? שאלה רצינית קשה.

האם שוב נהיה אנחנו אלה שינמיכו את כוחו ואת פופולריותו של האסלאם הקיצוני?