שלמה שפירא
עיתונות ערבית לא היתה חסרה לעולים דוברי ערבית שהגיעו לארץ-ישרל בארץ-ישראל
(רבים בישראל התעניינו בכתיבה בערבית של העולים לישראל. מוצטפא כבהה, למשל, התעניין בעיתונאים מעיראק וגם על עיתונאים מזרחיים.)
עצירת התפתחות זו, עקירת האליטה התרבותית והאינטלקטואלית והפיכת
רוב פעיליה לפליטים בארצות ערב השכנות השתקפו היטב בחיי התרבות של בני המיעוט
הלאומי הערבי–פלסטיני שנשארו בתחום מדינת ישראל.
אחד מתחומי הפעילות התרבותית והאינטלקטואלית שנפגעו אנושות היה תחום העיתונות.
בכל תקופת המנדט הופיעו קרוב ל– 60 עיתונים, מהם 11 יומונים. לעיתונים אלה היה
תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובגיבוש פניה של החברה הפלסטינית באותה התקופה כמו:
.Adnan Abu Ghazalah, Arab Cultural
לאחר שוך הקרבות ב– 1949 , המשיכו להופיע בערבית שני עיתונים שהופיעו גם לפני הקמת המדינה:
אל–אתחאד ('האחדות'), הביטאון של המפלגה הקומוניסטית, וחקיקת אל–אמר ('אמיתו של דבר') בהוצאת המחלקה הערבית בהסתדרות. על אלה נוספו מעת לעת נספחים בשפה הערבית שהוצאו לאור. עיתונות ערבית לא היתה חסרה לעולים דוברי ערבית בארץ-ישראל.
"על- המשמר", עיתונה של מפ"ם - לפעמים, הוציא פה ושם עיתונונים בערבית.
3 - עיתונים דתיים נוצריים שהופיעו בערבית בתדירות לא קבועה.
מייצגים שלושה גורמים בשטח שניסו מזוויות ראייה שונות וממניעים שונים למלא את החלל שנוצר עקב הפסקת הפעילות העיתונאית הפלסטינית ועקירת האליטה האינטלקטואלית מהארץ. העולים ממדינות ערב שכנות (מעיראק וממצרים, בעיקר) היו לעזר רב במאמציהם של הגורמים האלה לבנות מחדש את הפעילות העיתונאית בשפה הערבית. רבים מהמשכילים מקרב העולים היטיבו להתבטא בשפה הערבית בספרים אישיים.
***********
1. על החיים התרבותיים של הפלסטינים בתקופת המנדט ראו: Nationalism in Palestine, 1919-1948 /, New York 1967. 2. על תפקידה של העיתונות בעיצוב דעת הקהל הפלסטינית בתקופת המנדט ראו: מוסטפא כבהא,
***********
את הקווים הרעיוניים של עיתונות זו, ואילו בני שתי הקבוצות האחרות נשאו בנטל ביצוע מדיניות זו והפיכתה לתכנים עיתונאיים כתובים בערבית.
בעיתון אל–יום, הבולט והמתמיד בין העיתונים בתקופת הנדונה, עבד העיתונאי היהודי ממוצא סורי תופיק (טוביה) שמוש
7. מוסטפא כבהא ודן כספי, 'מירושלים הקדושה ועד המעיין', פנים, מרס 2001 , עמ' 48-
8. אל–כּתבּ אל–ערבּיה אל–לתי צַדַרַת פי אסראאיל, 1977-1948. , חיפה 1977 , עמ’ 87-73
9. שמואל מורה,
10 כמזכיר המערכת בכל שנות הופעת העיתון, ואליו הצטרפו העיתונאים ממוצא עיראקי, עזרא חדד ( 1972-1900 ) ומאיר חדד,
11 נסים רג'ואן,
12. תופיק (טוביה) שמוש ( 1981-1914 ): נולד בחלב שבסוריה, בוגר בית–הספר הצרפתי בעיר, למד שנתיים במכון למשפטים בביירות. בא לארץ בשנת 1934 , בשנים 1960-1937 היה מזכיר המערכת של העיתון חקיקת אל–אמר, ובשנים 1968-1948 — מזכיר מערכת ביומון אל–יום. תרגם מערבית לעברית סיפורירבים והמפורסמים שבהם 'שייח' עלי מאיים' של הסופר המצרי יוסף אדריס, ו'עונת הנדידה אל הצפון'
13. שלום דרויש. (1913)
14. אספּרנס כהן ( 1930 )
15. מוראד מיכאל
16, סמיר נקאש
17. דן כספו כתב עם מוסטפא כבהא ב-2001 בחוברת "פנים" עמ'48 - "מירושלים הקדושה ועד המעיין".
18. תופיק (טוביה) שמוש ( 1981-1914 ): נולד בחלב שבסוריה, בוגר בית–הספר הצרפתי בעיר, למד שנתיים
19. מאיר חדאד ( 1983-1914 ): נולד בבגדאד, סיים בה את לימודי התיכון ועבד בהוראה 15 שנה. בא לישראל בשנת 1951 עבד במערכת אל–יום בתפקיד עורך נספח הספרות. כשהופסקה הופעת העיתון עבד בעיתון אל–אנבאא וב'קול ישראל' בערבית.
****************************
מוסטפא כבהא ודן כספי, 'מירושלים הקדושה ועד המעיין', פנים, מרס 2001 , עמ' 48 .
"הספרים בערבית שהוצאו בישראל (1948-1977) /אל–כּתבּ אל–ערבּיה אל–לתי צַדַרַת פי אסראאיל, 1977-1948, חיפה 1977 , עמ’ 87-73
רבים והמפורסמים שבהם 'שייח' עלי מאיים' של הסופר המצרי יוסף אדריס, ו'עונת הנדידה אל הצפון',של הסופר הסודני אל–טייבּ צאלח. הפרטים לקוחים ממחמוד עבאסי ושמואל מורה, תרְאָגִ'ם וַאְאָתְ'אָר פי אל–אַדַבּ אל–ערבּי פי אסראאיל, 1986-1948, שפרעם 1987 , עמ' 127-126 , ומחנוך ברטוב, 'מחלתו הלבנה של משכיל שחור', מעריב, 7 בספטמבר 1973
20. שלום דרויש , ( 1997- 1913)
21. שמואל מורה, (2014- 1932)
22. מוראד מיכאל (1986 - 1906)
23.אספּרנס כהן (2019 - 1930 )
24. נוזהת קצב (1 באפריל 1932 – 21 בנובמבר 2022)
הערה: אשר למטרה הראשונה של העיתון — הגברת השליטה במיעוט הערבי והידוק האחיזה בענייניו — עיתונאים אלה התאמצו לבצע את המדיניות שהתווה בעיקר מיכאל אסף, מייסדהעיתון ועורכו הראשי שנים רבות. איש זה ניהל את אל–יום ממשרדו במערכת העיתון דברבעוד תופיק שמוש, עזרא ומאיר חדד תרגמו לערבית את המאמרים שכתב בדבר או מאמרים שהתפלמס בהם עם כותבי בטאון הקומוניסטים אל–אתחאד או עם בטאון מפ"ם /אל–מִרצאד.
שלמה שפירא : בשנת 2009 קבלתי מייל מידיד (פרופסור לערבית) שהדגיש עד כמה היהודים תרמו ותורמים לעולם / (1,120.0000000מיליון), או 20% מאוכלוסיית העולם מוסלמים / כמה הצליחו לזכות בפרסי נובל, למשל?
השבמחק(ראה את הקטע במלואו בבלוג שלי!)
שלמה שפירא
השבמחקאספרנס (אספרונס) כהן-מורה, "מגדות החידקל לגדות הירקון - סיפורים וזכרונות", הוצאת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל, הקדמה: שמואל מורה, 2006
תום ומרמה! תום, קסם ויופי ומרמה! ...ובתווך נשאו הגלים את קרבן האהבה העזה כמוות, הלאה, הלאה, אל לב הים הפועם והגועש מרוב התרגשות וכעס על עושק, אכזריות ורמאות אדם.
מתוך הסיפור "תום ומרמה" שנכתב בערבית ותורגם על ידי יהודה בורלא ב-1978, בספרה של
בספר סיפורים מהוואי העבר, מימי המעברה, מהווי העבודה בתפקיד, סיפורים מהחיים ומאמר אחד על "האישה העיראקית בספרות הערבית. אציין שרק הסיפור "תום ומרמה"נכתב בערבית ותורגם לעברית. בשאר הסיפורים לא צויין מאומה ואני מבין שנכתבו בעברית.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, דצמ׳ 14
"חסד ואמת נפגשו" - דברים שאמרתי ב- 1989 בצהרי מפגש רעים - תרבותי חברתי אינטימי - בביתי בהרצליה על המוטו בספרי הראשון "אררט". נכחו בין השאר: השופט אברהם חלימה ורעייתו סעידה, השופט אברהם קוהלת ורעייתו אביבה, המשוררים הזוג: ז'קלין וסלים שעשוע (סלים שעשוע כתב ספרים בערבית, רשתו ז'קלין כתבה בעברית), הרופא נורי מראד ורעייתו אספרונס - ילידי עיראק שחיו ברמת-גן ומראד היה רופאו האישי של בסיוני - השגריר המצרי הראשון בישראל, ופעיל התרבות וחבר מועצת העיר רמת-גן - ישראל שהרבני ורעייתו יפה, המלחין ואיש הרדיו יצחק אביעזר ורעייתו, ששידר גם לתושבי עיראק בערבית בשם "אסחאק אבו אלעיז"...
השבמחקסקירתי "ילדה-אם , מאהב-תינוק" לספרו של - "שלום דרוויש" : "פריים !פריים!"
השבמחקכתבתי (כתבה ארוכה) ב-על-המשמר 3.4.1987
שלום דרוויש כתב ספרים בערבית ובארץ-ישראל כתב בעברית אתהספר: "פריים !פריים!" ל- שלום דרוויש
מבואות שמואל מורה וסמי מיכאל
הוצאת בימת קדם לספרות , 1986
... ... סופר מוכשר מאד כשלום דרוויש , שכשרונו בא לידי ביטוי חזק בכתיבה בשפה הערבית ,
( ואין שום ספק שיוצרים אחרים מיוצאי עיראק הושפעו ממנו כמו סמי מיכאל ואחרים !)
יצר אמנם רצף עלילתי מובנה הסוגר מעגלים , אך לא הצליח בשפה העברית
לבטא את כשרונו בעומק המחשבה , בעושר השפה והדמיון , ובתיאור פרספקטיבה
של מסורת , אלא הסתפק בדמויות שטוחות , חד-ממדיות .
ובכל זאת , הספר הזה חשוב גם מבחינה ספרותית וגם מבחינה של
הקניית מושג על יהדות עירק בעבר. .
"האילן והענף" - על הספרות הערבית החדשה ויצירתם הספרותית הערבית של יוצאי עיראק בעיראק ובישראל
השבמחקמאת: שמואל מורה
בעריכת: אולגה ברמסון
ערב השקה לספר - "בגדאד אהובתי: יהודי עיראק, זיכרונות ותוגה" ל- שמואל מורה
השבמחק29.3.2012 ב- "מרכז מורשת יהדות בבל" בשיתוף. "אגודת האקדמאים יוצאי עיראק
"מרכז מורשת יהדות בבל" בשיתוף
"אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל"
מתכבדים להזמינכם לערב השקת ספרו של פרופ' שמואל מורה
"בגדאד אהובתי: יהודי עיראק, זיכרונות ותוגה"
שיתקיים ביום חמישי ו' בניסן, תשע"ב 29.3.2012 בשעה 18:30
בבית "מרכז מורשת יהדות בבל", שד' מרדכי בן פורת 83, אור יהודה
מיכאל מוראד(בערבית: ميخائيل مراد) [ 1906, בגדאד1986,תל אביב]. היה משורר, סופר, עיתונאי ואיש אקדמיה יהודי-עיראקי, ממניחי היסוד לספרות הערבית של היהודים במאה העשרים, הן בתחום השירה הן בתחום הפרוזה.
השבמחקבין השנים 1941–1947 שימש מוראד כמנהל בית הספר התיכון היהודי "שמאש" בבגדאד. חלק משירתו בערבית התפרסמה בעיתונות היהודית (כגון: אל-מצבאח) ואוסף של שירי אהבה יצא לאור בשנת 1931. מיכאיל גם כתב פרוזה לטובת זכויות נשים ופלאחים, ומתח ביקורת על אמונות טפלות. לאחר עלייתו לישראל בשנת 1949, התמחה בחינוך הערבי וכתב מספר ספרי לימוד.[
בהיותו בישראל, הוא השלים לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית. בשנת 1965 סיים באוניברסיטת תל אביב את עבודת הדוקטורט, שהתבססה על חומר מן הגניזה הקהירית.
נוזהת קצב:
השבמחק...ב-1954 ערכה תוכנית בקול ישראל לנשים בשפה הערבית שנקראה "פינת האישה" שעסקה בנושאים חברתיים ומשפטיים. היא הרגישה שנוצר קשר הדוק בינה לבין המאזינות והמאזינים ועודדה אותם לפעול למען קידום החברה שבה הם חיים ולגאולתה מדעות קדומות השוררות בה.
כמו כן, ערכה והגישה בקול ישראל בעברית את התוכנית "אשנב לבת ערב" בנושא מעמד האישה בארצות ערב. במהלך עבודתה ברדיו שונה שמה מנזהת לנוזהת. באותה שנה, התנדבה מטעם התאחדות הסטודנטים והדריכה עולים חדשים, מרביתם יוצאי עיראק, בשכונת קטמון בירושלים. פעילותה הורחבה גם ללימוד השפה העברית את נשות הכפר בבית צפאפא, בבית ספרן בכפר. פעילותה הורחבה ללימוד ערבית ועברית לנשים שלא ידעו קרוא וכתוב. כדי ללמדן היה עליה לקבל את הסכמתם של הגברים בכפר, ולשם כך נפגשה עמם ופירטה בפניהם את מטרת הפעילות ואת חשיבות לימוד השפה הערבית והעברית. על כך כתבה: "התפלאתי על עצמי, מאין לי העוז הזה? נערה שברירית, בת פחות מעשרים, יושבת לבדה בקרב גברים כה רבים, אנשים שניחנו בחוכמת חיים, מכובדים, מנהיגי הכפר. סיפרתי להם שבאתי עם משפחתי מעיראק, שאחותי ג'ולט דרויש מלמדת בבית הספר בכפר, שהיו לנו שכנים ערבים וחיינו איתם ביחסים טובים, אם נערוך מפגשים חברתיים בין נשים ערביות ליהודיות, ייווצר גשר של שכנות טובה ואחווה"...
סמיר נקאש (בערבית: سمير نقاش; 1938 – 6 ביולי 2004) היה סופר ישראלי בשפה הערבית, מהפוריים שבין הסופרים ילידי עיראק שעלו לישראל.
השבמחקנקאש מבכה בכתיבתו את אובדן האחווה ושיתוף הפעולה היהודי-מוסלמי-נוצרי, כפי שראה בעיראק. הוא מתאר את עיראק שלפני חיסול הגלות היהודית, כגן עדן, ואת עלייתו לארץ ישראל כסיוט. על אף שעלה ארצה, לא היה ציוני. נקאש ראה במציאות הישראלית גיהנום פיזי ורוחני, ותיאר בריאיון לעיתון אל-חיאת את תוצאות הגירתו ארצה כך: "חיי האמיתיים מסתכמים בשתים עשרה השנים שאותן חייתי בעיראק. כל מה שבא בעקבות שנים אלה לא היה אלא צללים לשנים ההן".
נגיב מחפוז אמר על ספרותו של נקאש כי היא ראויה לפרס נובל לספרות. ספרותו מוערכת בעולם הערבי ובישראל זכה שלוש פעמים בפרסי ראש הממשלה לספרות הערבית.כתיבתו של נקאש היא בניב ערבית יהודית בגדאדית שנעלם בעקבות עליית יהודי עיראק לישראל. חמשת הספרים הראשונים שלו, שהתפרסמו עד לשנת 1980 - כולם בהוצאה פרטית ובמימונן של קרנות שפרופסור שמואל מורה טרח להשיג בשבילו, הופצו בריכוזיהם של גולים עיראקים, כולל מוסלמים ונוצרים, באירופה וברחבי ארצות הברית. לאחר הסכם השלום הגיעו גם למצרים. מאז פרסם ספרים נוספים. עד יום מותו, היה נקאש הסופר הקאנוני יליד עיראק היחיד שלא עבר לכתוב מהשפה הערבית לשפה העברית, בשונה מהסופרים סמי מיכאל, אלי עמיר, שמעון בלס ואחרים. נקאש עצמו הסביר זאת כבחירה להשתמש בכלים הטובים ביותר העומדים לרשותו.
נקאש תרגם את הרומן "ויקטוריה" של סמי מיכאל לערבית...נקאש תרגם למשורר "שלמה שפירא" כ- 120 שירים לערבית שהופיעו בספר "קות-אל-טיור" (לחמו של ציפור).