שלמה שפירא
"קורות בית שני", ל- שניאור זלמן צייטלין, כרך ב', (משנת 37 לפנה"ס עד שנת 66 לספ'), עברית: מאיר זלצר, הוצאת ניומן, תש"ל
הקדשה :
לכבוד הוד מעלת
נשיא ישראל
מר' זלמן שזר
באהבה ובהוקרה
שניאור זלמן צייטלין: אני מצידי העליתי את הרעיון שאחרי ייסוד הבית השני היו שני בתי-דין ביהודה.
האחד היה ב"בית-הדין" והשני מועצה פרטית ששמה היה"סנדריון. בימי הבית השני נקרא בית-הדין בשמו זה ולא בשם סנהדרין. רק אחרי חורבן הבית התחילו להשתמש במונח סנהדרין ביחס לבית-הדין היהודי. זאת ועוד, ישו לא נתפס על פי פקודת היהודים אלא על פי פקודת השלטונות הרומיים. נכון הדבר שהיה קיים בית-דין בשם "בית-דין של הכוהנים". אחד מתפקידיו המיוחדים היתה בדיקת מוצאם של הטוענים לכהונה כדי לקבוע אם הוא ממוצא כוהנים באמת. ישיבותיו התקיימו ב"לשכת הגזית". ישיבות בית-הדין הזה לא התקיימו בביתו של הכוהן הגדול. בית-הדין של כוהנים לא נקרא מעולם סנהדרין. הסנהדרין היה מוסד קבוע שטיפל בעברות על מצוות הדת וישיבותיו התקיימו מדי יום-ביומו מלבד שבתות, בחגים, בערבי שבתות ובערבי חגים, וחבריו היו תלמידי חכמים. הסנדריון היה מעין מועצה פרטית (הורדוס היה מכנס אותה מפעם לפעם)(גם הכהנים הגדולים היו מכנסים אותה) ובה טופלו ענינים הנוגעים לחיים האזרחיים והמדיניים של העם.
עמוד 87
הלל עולה ארצה מבבל
בין השנים 34 ו-32 לפנה"ס נטלו בני בתירא את ראשות בית הדין הגדול לידיהם, כנראה, על ידי מינויו של הורדוס. הם באו מבבל ולא היה להם כל קשר עם החשמונאים. באביב שנת 31 היה הלל הזקן לראש בית הדין. יוסיפוס קורא לו בשם פוליון, הסה, או המכובד...הלל היה ידוע כעני...היה איש השלום, אוהב האנושות, הניגוד להורדוס. צנוע באורחות חייו, היתה טובת הבריות תמיד לנגד עיניו. בעיניו לא היו המצוות והעקרונות דבר מופשט המיועד לתרגילי השכל. לדעתו נוצר החוק בשביל האדם ולא האדם בשביל החוק. שאיפתו להפוך את היהדות לדת חיה, בעלת משמעות עשירה, למיבצר ולמיפלט בלתי נכבש. הוא עשה את עם ישראל ואת דתו ליחידה בלתי נפרדת אחת; הוא הרחיב את האופקים של האמונה היהודית ופתח אותה לרווחה לכל מי שרוצה להסתפח אליה. הוא השאיר מורשה עשירה לעמו, ועל ידי בן תקופתו הצעיר ממנו, ישו שהושפע מרעיונותיו של הלל, גם לתרבות המערבית...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, דצמ׳ 24
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!