שלמה שפירא
יקותיאל פרידנר / ״תולדות הדורות האחרונים״, מן המהפכה הצרפתית עד למלחמת ששת הימים, בשני כרכים.
הוצאת ״ישורון״, ירושלים,
תשכ״ח. כרך א': מן המהפכה הצרפתית עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. כרך ב': ממלחמת העולם הראשונה עד למלחמת ששת הימים.
כל הזכויות שמורות למרכז לספרות חרדית, הוצאת "ישורון".
יבואו על הברכה:
הרב פנחס הכהן לוין. הרב הלל ליברמן. ר' יעקב שלמה פרדס. הרב י.ד. דיסקין. הרב אהרון סורסקי . מר יצחק לויכטר. גב' רבקה הויזמן...כולם יבואו על הברכה.
בספר הקדשה:
לאשתי ולילדי
לאורך ימים טובים.
הפרקים בכרך א':
הקדמה לתשומת לב המורה, המהפכה הצרפתית, ספיחי המהפכה, תקופת נפוליאון,אמנציפציה והתבוללות, מן ההשכלה לרפורמה, תולדות החסידות, הגאון מוילנה, ראשית צמיחתו של הישוב החדש, תולדות אירופה במאה ה-19, היהודים באירופה המערבית, יהדות רוסיה במאה ה-19, תורה מוסר וחסידות, היהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית, תולדות ארצות הברית של אמריקה, תולדות המדע והטכניקה במאה ה-19, מפות וטבלאות.
הפרקים בכרך ב':
מלחמת העולם הראשונה, ארץ ישראל בסוף התקופה העותומנית, אגודת ישראל, בין שתי מלחמות עולם, ארץ ישראל בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, מלחמת העולם השניה, המאבק על הקמת מדינת ישראל, עשרים שנות מדינת ישראל.
מעמוד 232, כרך א':
"...מכיון שהמהגרים מגרמניה לא השתדלו לשמור על אורח חיים יהודי, הם לא נשארו בערי החוף המזרחי, (של ארצות הברית), בהן היו קיימות כבר קהילות יהודיות אחדות מיוצאי ספרד ומיוצאי אשכנז. הם הלכו אפוא בעקבות המתישבים האמריקאיים מערבה, והתפרנסו בדרכם כרוכלים. וכאשר הגיעו המתישבים למקום מנוחה ונחלה והקימו לעצמם ישוב קבע, הפך הרוכל היהודי להיות חנווני. ככל שגדל הישוב, כן גדלה חנותו של היהודי, ואם שיחק לו המזל, הצליח להקים מפעלים מסחריים גדולים ולאגור הון רב..."
מעמוד 245, כרך ב':
הפשע של העברת עולים חדשים על דתם
"...כאשר הגיעו העולים מארצות המזרח לישראל, קרה הדבר ממנו חששה היהדות החרדית כאשר קמה המדינה. עסקנים מפלגתיים, שליחי ההסתדרות העובדים והסוכנות ופקידים אחרים ניצלו את הסמכויות שנמסרו להם והעבירו את העולים, ובעיקר את ילדיהם, על דתם.
העולים מארצות המזרח היו ברובם ככולם חרדים לדבר ה' ומדקדקים במצוות קלה כבחמורה. הם קיוו להגיע בארץ הקודש אל המנוחה ואל הנחלה והיו בטוחים שכאן בארץ אבותיהם יוכלו לנהל את חייהם כיהודים נאמנים לדרך התורה. והנה נקלעו יהודי תימן ומרוקו, עירק וקורדיסטן לתוך מציאות שעד כה לא הכירו אותה. הם ראו יהודים החיים בארץ הקודש ויחד עם זה דורסים ברגל גאווה את כל הקדוש לעם ישראל: הולכים בגילוי ראש, מחללים שבת בפרהסיא, נוהגים קלות ראש בענינים של צניעות ועוד..."
מעמוד 277-278, כרך ב':
"...בפברואר 1962 נוסד הארגון של שונאי ישראל בשם "הליגה למלחמה נגד כפיה דתית". ארגון זה עודד בכל הזדמנות את ההסתה נגד הציבור הדתי ונגד כל הקדוש לעם ישראל...בתקופה זו, בה התנהל מאבק קשה על דמותו היהודית של כל מפעל ומוסד בארץ, נתגלתה ריקנותו של החינוך החילוני. מנהל משרד החינוך הודה בפה מלא בכשלון החינוך החילוני, שתוצאותיו נראו היטב בדורנו המעורטל מאידאלים ושקוע במ"ט שערי חמרניו. כתרופה למחלת הדור החליטה הכנסת להנהיג בבתי הספר החילוניים לימוד "תודעה יהודית"...
מעמוד 274, כרך ב':
"...בתקופה שאחרי מערכת סיני האמירה רמת החיים בישראל שחקים, והגיעה לשיא קרוב לסוף התקופה: בשנות תשכ"ג-תשכ"ד / 1963-1964. נתגלו בארץ כל התופעות של חברת שפע. לא עוד שיכון ופריג'ידר צנוע היתה שאיפתם של רוב הציבור, אלא דירת פאר, מכונית פרטית, ומסיבות מפוארות בהן מגישים מאכלים ומשקאות יקרים שהובאו מחוץ לארץ, אפילו כאשר אינם טעימים לחך. השפע הוליד את הסנוביזם.
מקביל לשאיפה לכסף ולמותרות באה ההתערטלות מכל ערכים רוחניים. אמנם גם עכשיו היתה קיימת רוח ההתנדבות בשורות הצבא, וצעירים רבים היו מוכנים למות למען המולדת. אבל לא היו רבים שהיו מוכנים לסבול למען המולדת, וכאשר חשבו שלא יוכלו להשיג חיי שפע בארץ ארזו את מזוודותיהם ויצאו לחוץ לארץ.
חיי המותרות המופרזות השפיעו לרעה על החיים המוסריים של הציבור, ועזובת הנוער שהלכה והתרחבה בתקופה היתה רק אחד הסימנים לכך. אבל גם מבחינה כלכלית לא היה מצב זה בריא. הכסף לחיי השפע והמותרות לא בא מרווחיה של המדינה, מייצור וממסחר פורח אלא ממקורות מיוחדים כמו השילומים מגרמניה, תרומות של יהודים מחוץ לארץ ומענקים של מדינות ידידותיות. ברור היה לכול שמקורות אלו יפסקו יום אחד ואז יעמוד משק המדינה בפני פשיטת רגל..."
מתוך כתבה על הספר - שמצאתי ב"אינטרנט" (ללא שם). הערה- בשני הכרכים לא מצאתי את שנת הוצאת שני הכרכים ונעזרתי לכך מחומר באינטרנט.
"כל מי שמתמצא מעט בבעיותיו של החינוך החרדי, התורתי, מכיר היטב את הנושא המטריד שקרוי: ספרי לימוד! הסתעפות מגמותיו הלימודיות של חינוכנו, במיוהד באגפים המיועדים לבנות, העלתה נושאים רבים, שמן ה צורך
ללמד אותם, אך אין בידי המורה והתלמידים/ות מקורות משוכללים לשם כך. הספרים המצויים בשטחים האלו, נכתבו במגמה זרה לרוחנו, בעט חילונית ובשום פנים אין להכלילה במסגרת שלנו.
במיוחד קיים ׳מיטרד׳ זה בלימודי ההיסטוריה. לא נעמוד כאן על חשיבות הנושא ועל מדת חיוניותו — אם כי לדעתנו אין זו מוטלת בספק — אבל עובדה: צריכים ללמד ומלמדים היסטוריה!
אם בכל מקצו ע אחר ישנה אולי דרך כלשהי להיזקק למקורות מן־המצר מבל י להינזק מבחינה רוחנית,דהיינו לסנן את החומר ולזרוק את קליפתו, שונה הוא המצב בלימוד ההיסטוריה,
שכן כותבי ההיסטוריה החילוניים ״תופרים״ ומעצבים אותה כהפצם, מסלפים פרי מציאות ומעוותים אותה, ״יוצרים״ עבר חדש לעם ישראל בכוונה מגמתית שקופה — ואין שום אפשרות אובייקטיבית להשתמש בחיבוריהם אפילומאונס, אפילו מבחינה מקצועית טהורה. מה גם שכל חיבור היוצא מתחת עטו של סופר חילוני בימינו, בכל נושא מדעי כמעט,
זרע לרוב גרעיני כפירה ודעות פסולות, המרעילות את נפש התלמיד..."
..."עמדנו בקצרה על תוכנו ומהותו של הספר דנן. מבלי לנגוע אפילו בקצה המזלג בשפע המוטיבים
החינוכיים־השקפתיים שנשזרו בין בתריו כחוט השני, כי ארכה היריעה מדי. ואף כי בלי־ספק עדיין יש מקום להשלים, לשפר ולשכלל את מבנה הספר (מבחינה פרופורציונאלית), יש ביצירה זו כדי לסתום פרצה רחבה בספרותנו החינוכית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!