שלמה שפירא: "אנו עולים" ל- רחל ינאית בן-צבי, הוצאת עם עובד תשכ"א / אני סחה ל- ביאליק על ההרודיון, על סיורנו בהר ביום אתמול ומספרת כי לרגלי ההרודיון הרגשנו עצמנו עומדים על סף מדבר יהודה וביאליק נזכר ב"מתי מדבר" שלו

שלמה שפירא

"אנו עולים" ל- רחל ינאית בן-צבי, הוצאת עם עובד תשכ"א

 

פרקי הספר:

החוף הנכסף, בעקבות נעורי, בנכר בהכשרה חקלאית, בימי חירום.

 

העותק שברשותי נושא חותמת: ספרית "בית סיני" מפקדת רצועת עזה וצפון סיני

 

בו ברגע ניצבים לפנינו חיים נחמן ביאליק ועמו ידידו רבניצקי    (עמוד 108)

...מיהרנו לחזור. שלות-שבת נסוכה על השכונה. ניגשנו ישר אל כד המים ושתינו לרויה. השתטחנו על הרצפה - כך מורגש החום פחות. יוסף נרדם מיד. אבנר גם הוא מנמנם. פרשתי לפינה, נשענתי אל הקיר, ובהיותי ישובה למחצה, נים ולא נים, תוהה אני על החידה: על מה ולמה קושרת האגדה את המשיח בהר ההרודיון דוקא. האם מפני שכאן נחרב אחרון המבצרים שמדרום ירושלים?

"ביאליק בא. ומחר יבוא לירושלים," בישרה לי בהתלהבות רבה אירה יאן.

למחרת בבוקר בולעים חניכי בכיתה את רשמי הדרך שאני מספרת באזניהם. מתנהלת שיחה ערה ואנו סוטים מנושא שיעורנו בשבועות האחרונים - ישראל בין העמים בעולם הקדום. לפתע נכנס שלמה השמש, ומבשר: האורחים באו. בו ברגע ניצבים לפנינו חיים נחמן ביאליק ועמו ידידו רבניצקי. הם נכנסים ומתישבים כתלמידים על הספסלים הנמוכים. נבוכו התלמידים התרוממו ממקומותיהם ונבוכותי אני יותר מכולם - איך אוכל להרצות שיעור בתולדות-ישראל בפני ביאליק בעצמו ובכבודו? אילו לפחות התכוננתי כהלכה! חשו הקטנים במבוכת נפשי ובאו לעזרתי. ביאליק שואל על נושא השיעור והתלמידים משיבים לו ברצון; יד אחר יד מתרוממת והתשובות קולחות בשטף, בעברית רהוטה, על ישראל בין העמים באסיה, על מצרים מזה ועל אשור ובבל מזה, ואני עוזרת על-ידם ומצביעה על מפת אסיה שעל הקיר בהתאם להסברתם. נלהבים התלמידים לגלות את ידיעותיהם בפני גדול משוררינו, שזכו להקביל פניו בכיתתם. אין הם מתאפקים ומראים בקיאותם גם בשיריו. שירי ביאליק שגורים בפיהם, והיו רוצים שהשיעור יימשך עוד ועוד. ואילו רוחי שלי קצרה. מבחן קשה היה זה לי.

בצאת האורחים אני מלווה את ביאליק כברת דרך. דומם צועד המשורר על-ידי, ובלי משים אני סחה לו על ההרודיון, על סיורנו בהר ביום אתמול ומספרת כי לרגלי ההרודיון הרגשנו עצמנו עומדים על סף מדבר יהודה. הרים ביאליק ראשו. נעץ בי עניניו הבהירות, וכעין נהרה ריפרפה בין ריסיהן. האם נזכר ב"מתי מדבר" שלו, זו היצירה אשר כה אהבתי? הסתכל בי שוב והוריד ראשו, ופסע פסיעות אחדות ולבסוף הפטיר: "כל העולם מלא כבודו." ואחר הוסיף בלחש: "האומנם היית על סף מדבר יהודה? בדברו נרעדה ידו ודומה היתה בעיני אותה יד כמבקשת לרשום את רחשי לבו בחלל האויר..."

קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, יוני 27